כשהיא שלחה לערב המפיקים שהיא ארגנה 300 הזמנות הגיעה רק מפיקה אחת, לאחר מכן היא שלחה 700 אימיילים למנהלי תרבות והיא לא קיבלה מענה מאיש. למרות זאת דבר לא גרם לסטלה יודקו לוותר על החלום שלה להפיק ולביים יחד עם בעלה מופע מחווה לשירים של שנות ה-60 וה-70. הדרך אל הקמת המופע הייתה מלווה בקשיים רבים, אך יודקו לא ויתרה לרגע ואף מכרה את כל רכושה על מנת שיתאפשר לה לקיים את המופע. לבסוף ההשקעה השתלמה לה וכבר בהצגה הראשונה של המופע שלה Unforgettable (בלתי נשכח), שעלה בתאטרון הבימה (והיה המופע השלישי בארץ), כל הכרטיסים אזלו במהרה.ראיון לא שגרתי

“אני עוסקת בתחום המוזיקה כבר 15 שנה, אני מופיעה בארץ ובחו”ל, בין היתר אני עושה דיבוב לסרטים, שירה, הפקות מוזיקליות ועוד”, מספרת יודקו. “החלום שלי היה ליצור מופע ולא רק לשיר בהופעות, אלא להפיק מופע שאני הסולנית בו. בנוסף היה חשוב לי שהוא יהיה מופע שאין בארץ, ההופעות שיש בארץ הן או קאברים די עלובים, או הצגות תאטרון, המופע הזה משלב שירים יחד עם טקסטים ממש כמו הופעה בלאס וגאס. המופע מתרכז בשנות ה60 וה-70 והטקסטים בו מספרים בקצרה על החיים של הזמרים שהשירים שלהם מושמעים בו. משך המופע הוא שעתיים ורובו באנגלית, אך יש קצת קטעי קישור בעברית. במופע משתתפים עוד שני זמרים שהגיעו במיוחד מארה”ב, זמר אפרו אמריקאי משיקגו ועוד זמר מלאס ואגס ועובד כבר 12 שנים במקצוע. המופע מתקיים בליווי שמונה נגנים ושלושה זמרי ליווי, ויש בו מסכי ענק שעליהם מוקרנים סרטים ישנים וקטעי וידאו מהתקופה של שנות ה-60 וה-70. קיבצנו במופע את כל הקלסיקות של אותם שנים.

יודקו (41) ביימה את המופע בשיתוף פעולה יחד עם מיכה בעלה שעוסק גם הוא בתחום. “על כל נושא המוזיקה, העיבודים המוזיקליים, הנגנים והחזרות בעלי אחראי, יש לנו ארבעה סוגים של כלי נשיפה, שני סקסופונים, חצוצרה וטרומבון, בנוסף יש גם שתי גיטרות, תופים וקלידים. אני אחראית על הרעיון הכללי,השיווק ועל התלבושות, אני מחליפה שש שמלות במופע. הנגנים לובשים חליפות משנות השישים והזמרים לובשים טוקסידו.

1510473_1559988804272952_5926550968382533691_n

במשך כמעט שנתיים יודקו עמלה על המופע עד שהוא החל לרוץ ברחבי הארץ. בתל האביב המופע מוצג בתאטרון הבימה, מוזיאון תל אביב ומועדון הזאפה.“מחודש ספטמבר 2014 המופע עלה לבמות, עכשיו אנחנו בחודש החמישי ברציפות שהמופע הגיע לסולד אאוט. בתאטרון הבימה הגענו לסולד אאוט כבר פעמיים. המופע הראשון בהבימה עלה בחודש אוקטובר השנה. הבימה היה ההימור הכי חזק והכי גדול שלי ולשמחתי הגדולה המופע הראשון שהעלנו שם היה סולד אאוט. אני זוכרת שהבחורה מהקופות של הבימה התקשרה אלי ואמרה לי בצעקות: “תבטלי דחוף את המוזמנים אנחנו בסולד אאוט, אנחנו באובר בוקיינג”. כשעמדתי על הבמה בהבימה ושרתי היו לי דמעות בעניים מהתרגשות, לא האמנתי שזה קורה. גם כשהמופע הגיע לזאפה היה בי התגרשות מאוד גדולה כי זאפה זה המיינסטרים,אם את בזאפה יש לך את החותמת שאת בסדר. ביום של המופע לא נרדמתי מרוב התרגשות, זאת הרגשה מדהימה.”

למרות שיודקו נתקלה בהתעלמות מהפניות שלה לרגע היא לא הרימה ידיים, והגיעה עד למשרדים של מנהלי התרבות כדי להילחם שיאפשרו לה לעלות את המופע שלה.“במשך הרבה זמן רדפתי אחרי המנהלים של היכלי תרבות שונים ורק ביקשתי שידברו איתי ועכשיו כשהמופע הגיע למצב שאוזלים הכרטיסים אין ספק שההתגרשות גדולה. לאחרונה קיבלנו את החותמת הרשמית של ‘תרבות לישראל’ ועדיין אחרי ששלחתי 700 מיילים למנהלי תרבות אף אחד לא חזר אלי. אני זוכרת שנכנסתי למשרדים כמו בולדוזר למרות שהיו שם מזכירות שלא נתנו לי לעבור, נמצאתי במצב שידעתי שאין לי ברירה. תחילה ניסיתי לגייס מפיקים ידועים כדי להרים את המופע, אומנם הייתה לי תמונה בראש איך הוא יראה, אבל הייתי צריכה מפיק שיעמוד מאחורי או משרד יחסי ציבור. לקח לי הרבה זמן להבין שאף אחד לא יעשה בשבילי שום דבר ואז התחלתי להרים את הכל מאפס. אם זה אומר לנהל חזרות, או ללכת פיזית להיכל התרבות ולנסות לפתוח דלתות. כשארגנתי ערב מפיקים, בו מזמינים הרבה מפיקים לצפות במופע, מתוך 300 הזמנות ששלחתי הגיעה רק מפיקה אחת.

11083860_1559988807606285_1377122573063646917_n

“ברגע שנפלתי עם הפנים לתוך הבוץ הבנתי שאני צריכה לעשות הכל לבד וזה מה שעשיתי. כשאני ובעלי הבנו שאנחנו לבד בעניין והחלטנו שאנחנו מרימים את המופע באופן עצמאי, אמרנו שאנחנו הולכים עם זה עד הסוף וקיבלנו החלטה שנמכור את כל הרכוש שלנו. מכיוון שעבר זמן היום אני כבר לא בוכה כשאני מדברת על זה, אבל פעם היה לי ממש קשה. מכרנו את כל מה שהיה לנו אם זה מכוניות או ציוד הגברה מאולפן הקלטות של בעלי, פשוט הימרנו על כל הקופה.

“החשש היה איתי כל הזמן, אבל שאת כל כך רוצה משהו ואת יודעת שהוא טוב ואת מאמינה בו בכל הכוח, את הולכת עם זה עד הסוף וזה מה שהחלטתי לעשות. נמאס לי לשמוע אנשים מסכנים שכל חייהם מקטרים ומוותרים על החלומות שלהם כי הם מגדלים ילדים ומגיעים לגיל 50 כשהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אמרתי לעצמי שאני לא יהיה אחת מאלה, לי זה לא יקרה.

תגובות

להשאיר תגובה