מה קורה במוחו של איש שירות הביטחון הכללי בימי התופת של מדינת ישראל ואיך יצא מכל זה ספר הרפתקאות עתידני וירוק לילדים ונוער? יעקב הלוי (שם עט), איש שב"כ לשעבר, נשוי + שניים, גר בשרון כתב את הסיפורים (שהיום חוברו לספר הרפתקאות עתידני לילדים ונוער) בין השנים 2006-2000 בתקופת הפיגועים הקשה שחוותה מדינת ישראל ,כטיפול תרפיה תחליף לפסיכולוג למראות הזוועה אליהם נחשף בהגיעו אל זירות הפיגועים בתוקף תפקידו כמפענח זירות פיגוע ובנוסף מספר על ילדיו אשר קשורים לכתיבת הספר.
האם התגייסותך לשב"כ שינתה את תפיסת עולמך? האם הצלחת לשמר את האמון בבני אדם?
"התגייסתי לשב"כ כבחור צעיר חסר ניסיון בעולם הגדול. לאחר תקופת חיים של 20 שנים, תפיסות העולם שלי השתנו יש שיגידו התבגרתי, יש שיגידו התמתנתי. אתה פוגש אנשים טובים שנלחמים באנשים רעים, ואז עם הזמן אתה לומד להכיר כי באנשים רעים יש צדדים טובים, ובאנשים הטובים לעיתים מתגלים צדדים פחות טובים. אתה מנסה להצליח תמיד שכן למחיר הטעות עלול להיות מחיר כואב … אתה לומד מטעויות ומנסה להשתפר ולעיתים כמו שאמר מחשב חלמיש; הטעויות של יום האתמול עשויות להתגלות כהחלטות הכי נכונות ביום המחר. בכדי להכיר בזה, אתה חייב כנראה להתמתן, להאמין באנשים שמסביבך."
הסיפור על יבשת מגמטיק שנחרבה תחת התנהלותם הנפשעת של בני האדם בעולם מזכירה לי קצת את האגדות על יבשת אטלנטיס, האם לקחת את ההשראה על יבשת מגמטיק מיבשת אטלנטיס?
"בהחלט שאבתי השראה מסיפורה של היבשת העתיקה אטלנטיס שאפלטון כתב עליה. הדמיון נובע בטכנולוגיה, בחמדנות של האנשים ובסופה שנהרסת ושוקעת למצולות לאחר שזאוס מכלה בה את זעמו. במגמטיק אנשים אכן פעלו מתוך חמדנות ובאמצעות טכנולוגיה מתקדמת המבוססת על כוח הטבע עצמו (מקדח פרח האספרגילוס), הביאו להרס היבשת. ההבדל המשמעותי בעיני מעבר לצלילה לתוך ים המגמה במקום לים האוקיאנוס ועוד פרטים אחרים שהקורא המלומד יבחין בהם, נוגע לאחריות. האחריות על מעשינו שבני האדם נוטים לעיתים להשליך אותה על רוחות ושדים, על כוחות מגיים או על זעמו של האל ולמעשה בורחים מהאחריות האישית שלהם על שקורה להם ולסביבתם. כמו שאומרת הקונכייה הזקנה ונחזור אליה בהמשך: כל החיים נמצאים בתנועה, זה אנחנו שבוחרים לעצור."
דמויותיהן בספר של תותי ונוני מבוססות על הילדים שלך, יש לך קשר מיוחד איתם?
"דמויותיהם של תותי ונוני אכן מבוססות על ילדי, ששימשו לי מקור השראה וכח לכתוב את הסיפור . בבית שלנו בהחלט יכולת לפגוש את נוני, ילד מוכשר, יצירתי, אינטואיטיבי, שמתגלה בשעות לחץ בתושייתו ובמנהיגותו אך בשגרה הוא היה ילד היפראקטיבי ש״הטריד״ את סביבתו ולא הוערך ע״י מוריו. וכן תוכל לפגוש גם את אחותו, נוני, ילדה חכמה, תלמידה מצטיינת, יסודית, ואחראית, בוגרת מכפי גילה, ולכן נחשבת לעיתים לחנונית וכבדה. הקשר שלי עם ילדי הוא חזק ועמוק. היום כשבגרו והחלו לפלס את דרכם בתוך עולם המבוגרים, אני הוא זה שנשארתי מאחור – ״הילד המבוגר״ שקופץ על מיטתם מוקדם בבוקר, כמו דיוויד האבא מהסיפור, ומרתה, אימם, המבוגר האחראי, מביאה כוס שוקו מתוק ועוגיות בראוניס חמות."
עד כמה ילדיך היו מעורבים בכתיבת הספר?
"כאמור, ילדי שימשו כמקור השראה, שאבתי מהם רעיונות לסיפור, מהחברות הנפלאה שביניהם, מהמריבות הקטנות… מהאכזבות היום יומיות, מהחוויות מבית ספר, ההצלחות, השיאים, הכשלונות. פה ושם הקראתי להם קטעים מהסיפור והם אהבו, פה שם ״קטלו״… ונאלצתי לתקן… כשהספר נכתב לפני כחמש עשרה שנים, ״נוני ותותי״ היו קטנים ואז גם אהבו לשחק עם הדגמים של הפליאומוטנטים אותם יצרתי להמחשה."
האם יש בתוך הסיפור קטעים אוטוביוגרפיים הלקוחים מהחיים שלך ושל משפחתך?
"מבחינתי הספר ברובו הוא סוג של אוטוביוגרפיה. אפילו בפליאומוטנטיים אנושיים… נתקלתי בחיי המבוגרים… אנשים מוזרים, אנשים מיוחדים וסתם אנשים… ויש את ים המאגמה שהיה לי כמשל למראות קשים אותם פגשתי, ואת הבועיות המייצגים חיים ואנשים תלושים מסביבנו, ויש כמובן את המלחמה הנצחית בין הטוב לרע. בכולם נפגשתי."
מה המסר של הספר לדור הצעיר?
"לא ראיתי בספר או ליתר דיוק בקובץ הסיפורים שכתבתי, עד ש״מרתה״ אישתי, הפכה אותו לספר בכישרונה הרב, כלי להעברת מסרים. הדור הצעיר הוא דור מפוקח, לעיתים ציני, ביקורתי, ידען. מרחב האינטרנט הסיר חסמי זמן ומרחב, עד שילד קטן עם מקלדת יכול להביך ממשלה. בתוך העוצמות האלה, אינך יכול לבוא עם ״מסר״… מה כן? פה ושם משובצות בסיפור ״עצות חכמות״ שקיבלתי בחיים, מאת ״הקונכייה הזקנה״ או ״המחשב הטלפתי״. עצות אלה באות בעיקר לשרת את העלילה ואם גם יעבור איזשהו מסר, הרווחנו."
מה לדעתך חשוב שהילדים והנוער ייקחו ממנו לחיים?
"הסיפור מורכב מעולמות בתוך עולמות, שהילדים נתקלים בהם במסעם בים המגמה. במעבר בין העולמות השונים הילדים נפגשים עם יצורים קדמוניים ועד לקרב האחרון עם הפליאומוטנטים, המפגשים האלה מייצרים תמונה מבלבלת. הילדים צריכים להבדיל בין הטובים לרעים, אין להם כתוביות והסברים, הם צריכים לגלות את העניין בעצמם… עולם בלי מבוגרים… חלום?…מבלי ל״חפור״, בלשונם של הילדים, הלא אלו הם בדיוק החיים שמסביבנו, על פני האדמה… עולמות שזורים בתוך עולמות, ועלינו לזהות בעצמנו את הטובים והרעים וכל הזמן ללמוד…״הילדים״ כמו המבוגרים… ימצאו בספר, כך אני מקווה, את עצמם ואת ההתמודדויות היוםיומיות שלהם. יש מי שימצא בעצמו את נוני ההיפראקטיבי שבסוף הציל את המצב ויש מי שיזדהה עם נוני והאהבה שלה לאחיה שנתנה לה כח מיוחד. ובסוף בסוף, אני מקווה שכולם יתרשמו שהיה זה לפחות סיפור נחמד."
האם יהיה לספר הזה המשך? האם תכתוב שוב לנוער?
"בקובץ הסיפורים המקורי יש עוד עשרות יצורים קדמוניים שמרחפים אי שם בבועיות הקרומיות ומנהלים בינהם את הקרב הנצחי בין הטוב לרע. היצורים הללו לא נכללו בספר. גם סוף הסיפור, שבשביל לדעת אותו יצטרך קורא העיתון לקרוא את הספר… משאיר אולי פתח להמשך. אבל האמת שאינני יודע… אחרי שכתבתי שני ספרים (מטפסי הכורכר, והמסע אל מגמטיק) הגיע הזמן להמשיך הלאה…כמו שאמרה הקונכיה הזקנה בסיפור: כל החיים נמצאים בתנועה, זה אנחנו שבוחרים לעצור…"
"המסע אל מגמטיק", מאת: יעקב הלוי (שם עט). הוצאת: מנדלי מוכר ספרים ברשת. עמ': 169 / מחיר:49 ₪ / ניתן למצוא את הספר בחנויות הספרים. הספר גם מופץ דיגיטלית במחיר: 29 ₪ לרכישה : http://mendele.co.il/?wpsc-product=hamasaelmegamatic
