בתעשיית המוסיקה היומיומית העכשווית בארץ ובעולם, אני נחשפים מדי יום לאינספור קולות וכשרונות, אך רק בודדים מהם, יחידי סגולה אם תרצו, מצליחים לכבוש את הלב והנשמה משמיעה ראשונה, מהתו או האוקטבה הראשונה בקולם, מייצרים סביבם הילה והרגשה שמשהו גדול עומד לקרות, הם לא יודעים מתי, איך ואיפה, אבל מייצרים בקרב המאזין את התחושה שזה עומד לקרות ולהיות כל כך נפלא, מהפכני ופורץ דרך.
אחד הקולות שעוררו בי תחושה זו בימים אלו זו נוי אייזן, יוצרת וזמרת צעירה שאת הופעת הבכורה שלה ערכה כבר בגיל 10 עם אחיה ושרון בידר בהרכב KYD.
אחרי ההשתפשפות בשטח באה גם השתתפות מוצלחת ב"דה ווייס" שהעניקה לאייזן חשיפה ציבורית אינטנסיבית אך בעיקר את החותמת שכן, היא נועדה לחיות, לנשום ולחוש מוסיקה 24 שעות ביממה, ולאחר 15 דקות התהילה, הגיעה הדרך האמיתית: עבודה מסיבית על אלבום הבכורה ועל שירים פרי עטה, כשהראשון שיצא ב-2015 היה Drown שזכה לביקורות מפרגנות ובישר את העתיד לבוא: נוי אייזן המשופרת ומלאת המוטיבציה שאינה מפחדת מעמל קשה ומוכנה לכבוש את הפסגה. בשנה שחלפה מאז הופיעה (עד היום) בצמד עם יהל יצחק ("נוי ויהל") ובעיקר עבדה עם חברה הטוב ג'ורדי (כינויו של ירדן פלג), מהמפיקים הבולטים בימים אלה שתרם לעיצוב הסאונד החדיש של הפסקול הישראלי אותו אנו שומעים על גלי האתר כיום, על אלבום הבכורה.
בימים אלה יצא הסינגל המשותף שלהם More ( מילים: נוי אייזן וג'ורדי, לחן: נוי אייזן, עיבוד והפקה מוסיקלית: ג'ורדי) הלוקח את ההפקה המוסיקלית דרגה אחת למעלה ומקדים לא פחות את הקצב העכשווי ביותר מחו"ל (אם לא יותר) ומציג לראווה ווקאליסטית נהדרת ופרפקציוניסטית, פרפורמרית ממעלה ראשונה ונשמה מלאת כשרון הראויה ותהפוך בזמן הקרוב לשם הלוהט ביותר בתעשיית המוסיקה בארץ ובחו"ל.
בינתיים אייזן, נמצאת כרגע בארה"ב בסיור ועבודה על מוסיקה, ניאותה לתת ראיון אישי לרגל צאת הסינגל החדש וגרמה לחלומותיה להיראות אמיתיים יותר מאי פעם.
נוי, חיה את החלום?
"לחיות את החלום זו אימרה מאוד גדולה ביחס למי שאני. אני תמיד דוגלת בעבודה קשה ומבט אל עבר המטרה, מן הסתם שהדרך מאוד ארוכה ולא פשוטה ומבחינתי החלום לגמרי נמצא שם באופק, אבל אני מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות. אם אני אעיז לחלום ולהאמין בשאיפות שלי לחיים, זה יקרה".
זוכרת את הפעם הראשונה שעמדת על במה ושרת?
"הפעם הראשונה שעמדתי על הבמה הייתה במועדון של 24+ כשהייתי בת 10. שרתי עם אח שלי ״רולי אייזן״ ו״שרון בידר״ בהרכב KYD . אנשים לא הבינו מאפה נפלתי, לא הסכימו להכניס אותי למועדון בכלל, התלבשתי כמו ראפרית קטנה והקהל הסתכל עליי בשוק.אני לא ידעתי עוד מה אני אמורה לעשות ואיך מתנהגים על הבמה אבל פשוט זרמתי עם העניין התחלתי לרקוד ולחקות את מה שרולי היה עושה על הבמה ואני זוכרת שממש נהנתי! הרגשתי בבית..לאט לאט ההופעות הצטברו והייתי מתגנבת באמצע הלילה כשלמחרת בית ספר, הולכת להופיע וחוזרת הביתה לישון. בלי שההורים ידעו. עד כדי כך אהבתי את זה שהייתי מוכנה לוותר על שעות השינה שלי , אגב, עד היום זה לא השתנה".
איך את ניגשת לשיר?
"כשאני כותבת שירים, אני בדרך כלל מתחילה מלחן. ברוב המקרים הוא מגיע לי כשאני בנהיגה, בהליכה, בתנועה כלשהי. אם יצא לי לחן שכיף לי לשיר אותו, אני מקליטה לי סקיצה מעפנה באייפון כדי שלא אשכח, ניגשת לקלידים ומתחילה לפתח את המנגינה.. ברוב המקרים המילים תופסות את המקום שלהן על הלחן ואיכשהו מתפתח לו שיר. כשאני מבצעת שירים אני מנסה להתחבר למילים ולחשוב באיזה טון ובאיזה גישה הייתי מנסה לספר את הסיפור לחבר/חברה, מנסה לחקות את הטון הזה ומנסה לשיר אותו. אני תמיד דוגלת להתחבר ב100 אחוז לשיר. אם אני לא מרגישה פרפרים בבטון כשאני מסיימת לכתוב, אני שמה אותו במגירה ללא חרטות וממשיכה הלאה לשיר אחר. ברגע שהשיר עושה לי משהו, זה מתבטא גם באופי של השירה כשאני מקליטה ואז אני מרגישה הכי שלמה ובטוחה לשחרר אותו החוצה".
מאז "דה ווייס" עברת כברת דרך ארוכה ולא פשוטה בפן המקצועי: נפלת, קמת, ניסית, חדלת ועכשיו התגבשת. מה שמר אותך חדורת מוטיבציה ונחישות לאורך התקופה הזו?
"בתכנית דה וויס קיבלתי אחלה כלים שעזרו לי להתמודד עם המציאות של אחרי. להשתתף בתכנית ריאלטי זה לחיות בתוך בועה, במשך תקופת צילומים ארוכה טועמים מהתעשייה, מהחשיפה, פרסום ועוד.. ברגע שזה נגמר צריך לדעת איפה אתה עומד ולהבין שהמסע רק מתחיל.גם במהלך התכנית לא נתתי לבועה להשפיע עליי וניסיתי להמשיך לכתוב וליצור מוסיקה. הייתי הולכת לאולפן של ג׳ורדי מדיי שישי לעבוד קצת על הביצועים לתכנית ולהפיק את השירים שלי. העבודה האינטנסיבית השתלמה כי יום אחרי שהודחתי קמתי, שתיתי קפה ונסעתי לאולפן של ג׳ורדי להקליט את הסינגל DROWN שהוא הסינגל הראשון שיצא לפני שנה. הרגשתי בשלה. בפעם הראשונה לאחר התכנית יצאתי במופע בכורה שלי כ-סולנית ולא כחלק מהרכב, זה היה צעד ענק בשבילי, הכרתי מוסיקאים מדהימים מהתכנית ובכלל ששיתפתי איתם פעולה, הקלטנו קאברים לפייסבוק וליוטיוב שקיבלו מאות אלפים ועד מליוני צפיות ברשת. קיבלנו הזמנות להופיע בפסטיבלים בלוס אנג׳לס והכרתי אנשים מדהימים מהתעשייה שעוזרים לי להישאר על המסלול. עד היום אני ממשיכה להופיע ולתפוס הזדמנויות שנפתחות לפניי בשתי ידיים.
בשורה התחתונה, גם כשהיה לי קשה..ועדיין קשה, אני מנסה להסתכל קדימה, ולדהור למטרה. אם אני שנייה עוצרת כדי לחשוב או להתמהמה אני בקלות יכולה ליפול למקום של חוסר ביטחון וחוסר חשק להמשיך ידוע שהתחום הזה עלול להיות טובעני ולא פשוט, אז אני פשוט מכבה את המתג של ה״היסוסים״ וכשמגיעה הצלחה בדרך האנרגיות ממלאות אותי ואני מודה על ההזדמנות הזו שיש לי , לעשות את מה שאני הכי אוהבת. זו מתנה".
מדוע דווקא באנגלית?
מאז שאני קטנה אני זוכרת את עצמי שרה מול המראה עם מברשת שיער ביד את האלבומים של בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, סלין דאון ועוד..הכל היה באנגלית. לדעתי זו הסיבה שדווקא נח לי לשיר באנגלית ואני מרגישה שלמה עם השירים שלי באנגלית יותר מאשר בעברית. כי אלה הרפרנסים שגדלתי עליהם. בנוסף לזה, מוסיקה היא דבר בין לאומי, היא נודעת בכל מדינה בכל העולם. מבחינתי לייצר מוסיקה באנגלית יכולה להוביל לחשיפה ורלוונטיות לקהל יעד גדול יותר.אז למה לא בעצם?"
איך נוצרה ההיכרות עם ג'ורדי?
".ג׳ורדי ואני זו חברות של שנים, אנחנו כמו משפחה. הוא הפיק את הלהיטים של kyd ושם בעצם הכרנו. ירדן היה חייל ואני הייתי בתיכון. תמיד אחרי סשן הקלטות של kyd היינו נשארים באולפן לנגן קצת ולשיר ביחד. יום אחד ירדן הציע להפיק לי שיר משלי, לבד, סולו. התרגשתי בטירוף!
השיר יצא לא משהו בכלל ובסוף גנזנו אותו חחח.. אבל היה לנו כל כך כיף שלא הפסקנו לנסות ולעבוד שנים על גבי שנים…היום הגענו למצב שיש לנו חיבור מוסיקלי כל כך חזק שאנחנו מבינים אחד את השני בטלפטיה.. מספיק מבט אחד קטן באולפן וירדן יודע כבר שמשהו לא לטעמי ולהפך. זו הרגשה מדהימה. אין כמו לעבוד עם מוסיקאי שמכיר אותך כל כך טוב ורוצה את הטוב ביותר בשבילך מה עוד שמדובר פה ב״ג׳ורדי הגזמת״ , זה הרגשה מדהימה לראות כמה שהוא מצליח וכובש פסגות על גבי פסגות בשנה האחרונה כאן בארץ. גם חבר טוב, גם חיבור אישי ומוסיקלי מדהים , גם מפיק תותח..בוא, לא יכולתי לבקש טוב מזה".
