'מרקמים'- תערוכת צילומי הבוגרים של סטודיו הראל לשנת 2016 שתיפתח ב-1 לספטמבר בקיבוץ הראל מציגה הסיפור והקשר והאנושי שבין תרבויות, דתות פולחנים וטקסים. במסגרת העבודה עליה הסטודנטים צפו למשל בטקס זבח שכלל שחיטה של 60 כבשים ובפליטים ופליטים סורים בגבול יוון
בין אם מדובר ב"טראנס פולחני', אותו חווים קהילת השומרונים במהלך טקס זבח פסח בהר גריזים, או נשיקה מעוררת חמלה בין אם לביתה, ועד פליטות מסוריה במסען בדרך לחיים החדשים והזוועות אותן השאירו מאחור. כל אלה ועוד יוצגו בתערוכה שטקס הפתיחה שלה, שהכניסה אליו חופשית יתקיים ביום חמישי, ה-1 לספטמבר בסטודיו הראל- מרכז ללימודי צילום והיא תוצג עד ה-30 לספטמבר, בכל יום בין השעות 9:00-18:00
תערוכת הסיום תציג את עבודותיהם של כ- 52 צלמים בוגרי קורסי הצילום. בין המציגים השנה מארק אברהמס, אמיר צרפתי, יונתן גרינהאוס, מיכאל גפן ועוד.
לדברי שייקה איתן, אוצר התערוכה והבעלים של סטודיו הראל, כל מיצג בה מגלם בתוכו סיפור אנושי שנרקם מבעד לעדשת המצלמה, אותו האמן ניסה להעביר. מ"טראנס פולחני', אותו חווים קהילת השומרונים במהלך טקס זבח פסח בהר גריזים, לנשיקה מעוררת חמלה בין אם לביתה, פליטות מסוריה במסען בדרך לחיים החדשים והזוועות אותן השאירו מאחור. המרקמים במציאות היומיומית של בני האדם משתקפים מתוך נקודת מבטו האישית של האמן וזווית הצילום בה הוא נעזר כדי להגיע אל ההדגשה או ההצנעה של הטקסטורה.
"באמצעות טכניקות צילום האמנים ניסו להעביר מסר עוצמתי עד כדי פריים אחד בודד. "המצלמה בשנותיה הדיגיטליות עוברת מכלי למטרה העיקרית. כצלם וכמורה חשוב לי לשנות ולא במעט את החשיבה הזו ולתת למצלמה את מקומה האמיתי "הכלי" שבו אנחנו נעזרים על מנת להעביר את המסר, הביקורת החברתית או את זווית הראיה האישית".
איך גיבשתם את תהליך העבודה על התערוכה?
"הרעיון התגבש במהלך כל השנה , והשנה התמקדנו בסימן תרבויות, פולחנים מיסטיקה וכל מה שהופך את הקשור אליהם לסוג מסוים של פולחן. פולחן זו מילה גדולה אבל עברנו בקרב תרבויות שונות ומשונות, למשל דרך הר גריזים, זבח השומרנים, עולם הסליחות והדתות הנוצרית והמוסלמית. הרעיון היה לתת יותר מהצצה על איך כל פרט לוקח את האמונה למקום המיוחד שלו וכמובן הפן האנושי בין הדברים כי בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמרבhuman being , כמובן כל אחד מהצלמים לוקח את זה למקום שלו בתוספת הטכניקה או הטיפול שלו בתמונה החוויה שלו מהדברים.
"כל הפואנטה בסוג כזה של צילום היא שכל אחד מביא את המקום שלו, יש מי שמצלם מרחוק ולא מתקרב לדברים ויש מי שבהארד קור מתקרב הרבה יותר וחווה דברים ברמה יותר אישית אבל כל אחד מביא את המקום שלו מבחינת בחירת זוויות צילום, סוג מסוים של עיבוד, נניח שמישהו מחליט להפוך את הצילום לשחור לבן, זה גם מעביר מסר כלשהו".
היה מישהו מהמציגים שהתרגש או הזדהה במיוחד?
"בתוך הקבוצה יש לנו גם חובשי כיפות מה שהיה מאוד עוצמתי עבורם כי גם הפולחן עצמו זה טקס. היינו בזבח גריזים שבו השומרונים שוחטים בו זמנים 60 כבשים והטקס נעשה בעת ובעונה אחת מבחינה ויזואלית, זה היה טקס מאוד עוצמתי וחובשי הכיפות, וגם כמה שלא מאוד נכנסו לזה. יש בחור אחד שנכנס לזה יותר עמוק ומעבר לסיורים שלנו במסגרת הבית ספר הוא הלך צעד אחד קדימה, התחבר לחצרות חסידים והצליח להגיע לנקודות זמן צילומיות יותר מעניינות . בטיול צלמים שעשינו ליוון היה מעבר של פליטים סורים שחצו את הגבול יון אלבניה והמראות היו של פליטים שחוצים את היבשת".
איתן הקים את הסטודיו דווקא בקיבוץ פסטורלי ולא במרכז תל אביב למשל, במטרה להוציא כל סטודנט משגרת היום יום למסגרת לימודים שונה, שתחשוף אותו למקומות הלא שגרתיים בצילום. "אנחנו ממוקמים במקום מאוד מיוחד וקצת שונה מבתי ספר רגילים במרכזי ערים, אנחנו ריאה ירוקה יפהפיה וכל מי שמגיע לכן עושה זאת בכוונה מלאה כי זה לא מרחק הליכה מהבית", הוא אומר, "לרוב החבר'ה שמגיעים לכאן אומנות וצילום הם מאוד חשובים והתערוכה היא מבחינתם השיא של השנה שבו הם יכולים לבחור יחד תמונה שמתמצתת חוויה שנתית ויותר מזה כי יש חבר'ה שנמצאים אתנו חמש ושש שנים".
