הכירו את ינית אסולין (32) מראשון לציון – אומנית יוצרת, סופרת, כותבת פואטיקה וזמרת המנהלת קריירה מוסיקלית חוברת עולם זה עשור וחצי (השתתפה בין השאר בפרויקט המוזיקה האלקטרונית העולמי E.L.Y) ובימים אלה יוצאת במופע חדש העונה לשם "מאגיה" (=קסם) – מופע המשלב בין מוזיקה לטינית לפלמנקו לבין פואטיקה וקטעי ספרות פרי עטה.
בשלוש השנים האחרונות שוקדת אסולין על רומן הביכורים שלה – "התפשטות", כשקטעים מתוכו יבואו לידי ביטוי פעיל במופע עצמו, בו ישתלבו בין השאר להיטיהם הגדולים של הג'יפסי קינגס, לואיס מיגל, פסקולים נודעים מסרטיו של אנטוניו בנדראס ועוד, וכן אורחים מיוחדים כרונית ריימונד, רקדנית הפלמנקו מאוסטרליה וזמר אורח מג'מייקה – רוי יאנג.
ינית, מתי החל הרומן שלך עם מוזיקה לטינית?
"אני מופיעה מסביב לעולם מזה כארבע עשרה שנים. במסגרת ההופעות נחשפתי להמון סגנונות מוזיקאליים במגוון רחב של שפות, אני מבצעת שירים בעשר שפות וספרדית היא אחת מהן. אבל אם להודות על האמת, תמיד אהבתי יותר לשיר בספרדית ועכשיו יש לי את ההזדמנות לבטא את האהבה שלי לשפה הזו".
מה ההבדל העיקרי מנקודת מבטך בין סצינת המוזיקה בערים כמו פריז ולונדון לישראל?
"אני חושבת שמה שבלט מאוד עבורי זה שבלונדון ובפריז יש יותר במה לאומנים מקומיים, ההרגשה היא שזה קודם מה ש"משלנו" ואחר כך כל השאר. זו סוג של הצהרה תרבותית כזו שקיימת לא רק במוזיקה, משהו שמקדש את הלאום ויש בזה מין היופי. בישראל זה אחרת, כאן יש יותר איזון ושוויון בין הלאומי והבינלאומי, מגלים כאן יותר פתיחות וגמישות אל מול השפעות תרבותיות אחרות. למרות שאפשר אולי לחשוב שזה חסרון, מאחר ובמוזיקה גלום פוטנציאל גדול, אולי אפילו הגדול ביותר שיש, לחבר בין אנשים, אני חושבת שפתיחות תרבותית מוזיקלית היא דבר נהדר וטוב".
איך נרקם "מאגיה"?
"אם להיות כנה, מאגיה נרקמה במשך שלושים ושתיים שנה. היא נולדה כאשר מספר שבילים שהילכתי בהם לאורך חיי, התחברו לדבר אחד שלם: היא שילוב של השירה שהייתה לי למקצוע בארבע עשרה שנים האחרונות, של הפואטיקה שכתבתי לעצמי מימיי נעוריי, של רומן הביכורים שלי שעליו אני עובדת מזה שלוש שנים והגיע לכדי בשלות בשנה האחרונה, ושל דרך חיים של חקירה מעשית שהיא נר לרגליי- נר שהפך עם השנים להיות למדורה ענקית שהאירה לי את הדרך עד לכאן.
מבין כל הדברים שרקמתי בחיי והיו כאלה מוצלחים יותר ופחות, את מאגיה לא אני רקמתי. החיים רקמו אותה עבורי, ואני נהנית מכל רגע- גיליתי שהחיים הם אומנים הרבה יותר מוצלחים מאיתנו בכל מה שקשור לטוויה ומעשה רקמה, מאגיה רק נותנת להם במה".
מתי עתיד לצאת הספר? ספרי לנו קצת עליו.
"הספר שלי נקרא "התפשטות", הוא צפוי לצאת בתחילת השנה הבאה. אם כבר דיברנו על מעשה רקמה, אז אני אספר על "התפשטות" באנלוגיה לרקמה: החיים שלנו הם בסך הכל רקמה, יום עובר אחר יום, מאורע רודף מאורע ויש חוט שמקשר ועובר בין כל הדברים. בסיפור, העלילה היא החוט שבעזרתו טווים את כל המאורעות לרקמה אחת. בחיים, החוט שמקשר בין כל האירועים המתרחשים הוא למעשה- האדם עצמו. כל שחקן זקוק לבמה בכדי להתבטא, עבור מעשה הרקמה הבמה היא הבד, עבור האדם הבמה היא החיים. ברור לנו שהאדם עושה שימוש בחיים, כפי שזה ברור שהשחקנים עושים שימוש בבמה, ושהחוט עושה שימוש בבד. אבל בספר "התפשטות" זה להפך, מכיוון שהאמת היא שהחיים עושים יותר שימוש בנו, מאשר אנחנו בהם. החיים עושים מה שהם רוצים, והאדם חושב שיש לו שליטה אבל אין לו. הספר "התפשטות" מספר את הסיפור של החיים, של הבמה, של הבד. הסיפור של איך הם מקלפים אותנו לאט לאט מהצורות שלנו, מהמסיכות שלנו, מהאריגים והרקמות שאנחנו מתכסים בהם ושאנו קוראים להם בטעות "חיים". עד שלבסוף הם מותירים אותנו עירומים, ללא כיסוי, ללא צורה, ללא תבנית מלבד צורתם הם. החיים הופכים אותנו בעצמנו לבמה, למגרש. מגרש משחקים שבו השחקנים והדמויות הראשיות הם לא אנחנו, אלא החיים האמיתיים כפי שהם עצמם בעצמם. "התפשטות" מיועדת לאלה שמוכנים להתפשט ולגעת, גם אם רק לשברי רגעים, באמת העירומה, של החיים".
מה צפוי לנו במופע?
"המופע מאגיה הוא חגיגה אחת גדולה. הוא משלב בין מוזיקת פלמנקו וריקוד פלמנקו אותנטי, לבין קטעי פואטיקה מפרי עטי ואפיזודות מתוך הספר "התפשטות" שמתכתבות עם המורשת הצוענית. במופע אנחנו מבצעים פסקולים מסרטיו האגדיים של אנטוניו בנדראס, כמה מלהיטיהם של הג'יפסי קינגס, לואיס מיגל ועוד. מופע ההשקה יערך בהוואנה מיוזיק הול בת"א, ב21.9, ובו יתארח אגדת הבלוז מג'מייקה- הזמר Roy Young וגם רקדנית הפלמנקו האוסטרלית .Ronit Raymond ויהיו עוד כמה הפתעות שאני אשמור למופע ".
מה החלום הגדול שלך?
"החלום שלי הוא להחזיר את בני האדם אל האומנות, להחזיר לחייהם את הקסם שאבד במרוץ החיים. פיקאסו אמר ש "כל ילד הוא אומן. הבעיה היא איך להישאר אומנים ברגע שאנחנו מתבגרים". החלום שלי הוא לחיות בעולם שבו כל אחד ממצה את הפוטנציאל האומנותי שבו, כי להיות אומן זה לא רק לדעת לשיר, לרקוד, לצייר, לשחק או לפסל, להיות אומן זה לדעת לחיות. החיים שלנו הם יצירת האומנות האישית של כל אחד מאיתנו, ולכל אחד יש את הכוח והיכולת להפוך את הרעש הפנימי שבתוכו למוזיקה".
