הערב (רביעי) החסירה מדינת ישראל פעימה עם הבשורה המרה על פטירתו של חתן פרס ישראל ומגדולי המלחינים בזמר העברי נחום (נחצ'ה) היימן ז"ל בגיל 82 בעקבות חיידק אלים.
זה לא סוד שהיימן היה חולה מאד בשנים האחרונות ומצוקתו הכלכלית הובאה לכלי התקשורת לא מעט פעמים, ערבי מחווה שנעשו לו ומופעי הוקרה שנערכו לאורך השנים ודאגו לחלוק לו את הכבוד הראוי כמוסיקאי כשרוני מהמבריקים שידעה ארצנו.
עם זאת, אי אפשר לומר שהבשורה על פטירתו לא הלמה כסכין חדה בלב כי לפעמים אנו יודעים שהסוף קרוב אך עדיין נותרים בתקווה כי המצב ישתפר. אני זוכר שכשאירחתי את סי היימן באולפן 103FM בפינתי המוסיקלית אצל גבי גזית היא הקדישה לאביה ביצוע מצמרר ל"כמו צמח בר" האלמותי ולא הצליחה לסיים את השיר אלא דמעה ופרצה בבכי מבלי לעצור את הדמעות. בראיון שערכתי עימה השבוע ב"מעריב", כששאלתיה אם יש לה "גיבורים גדולים" כמו שירה המוכר, סיפרה כי הגיבור הגדול היחיד שנותר לה בעולם הוא אביה, נחצ'ה היימן, מעבר לזה היא לא מאמינה בגיבורים גדולים.
מי היה מאמין שיילך מאיתה הגיבור האחרון ויקח עימו פיסה נכבדת וחשובה מארץ ישראל היפה, ארץ ישראל הטהורה, ארץ ישראל בה נולדנו ובה כנראה נמות, ארץ ישראל של חלוציות, של אהבת המולדת והאדם, של אהבת הטבע, אורח החיים, השפה, הגלויות השונות ובעיקר ארץ ישראל של ללכת בכל מקום בעולם ולצעוק בגאון "אני ישראלי", כפי שהיימן דאג להדגיש בשיריו לאורך השנים.
בשיריו ידע היימן להיות רומנטיקן חסר תקנה, לפלרטט עם העברית וליצור את הישראליות המוסיקלית החדשה, להראות שהצבר הישראלי יכול גם להיות איש העולם הגדול ועם זאת לא לשכוח את השורשים מהם הגיע לאן שהגיע. הוא גם יכל להיות מלנכולי טוטאלי ועם זאת מלא תקווה, אופטימיות וחלומות שעליו להגשים. הוא יכל להיות ילדותי לפעמים, בוגר לפעמים, שמח, מאוהב, נרגש ולהאמין בכוחה של המוסיקה לרפא את כל הנפשות האבודות בעולם. זה מה שייצג נחצ'ה עבורי בשיריו הבלתי נדלים.
הוא נולד ב-6 במאי 1934 בעיר ריגה ובשנת 1939 עלה עם משפחתו לישראל. בגיל 14, עקב גירושי הוריו, עבר להתגורר בקיבוץ נען שם רכש השכלתו המוסיקלית ממלחיני הקיבוץ כדוד זהבי ויהודה אורן. לאחר נישואיה השניים של אימו עבר להתגורר עימה ברחובות. בגיל 17 הלחין את שירו הראשון "ניצנים נראו בארץ" ועם גיוסו לצה"ל, שימש אקורדיוניסט מחליף בלהקת הנח"ל בראשית דרכה.
עם שחרורו למד במדרשה למורים למוזיקה אצל פאול בן חיים ועם סיום לימודיו הקים את חמישית גלבוע הנודעת עימה ניגן על אקורדיון. בשנת 1961 החל לעבוד עם הגבעטרון והחל מפלס דרכו כאחד המלחינים הבולטים והפופולאריים בישראל המתחדשת של שנות ה-60.
בסוף העשור נסע לצרפת ויצר שירים לאמנים בולטים בצרפת כמייק בראנט, ננה משקורי, ריקה זראי וכו' ועם שובו לישראל בשנת 1984 הפיק את המופע המצליח "חופים" שבישר שובו לישראל. בשנת 2002 הקים את מפעל חייו, כדבריו, "העמותה למורשת הזמר העברי" ובשנת 2009 זכה בפרס חתן פרס ישראל לזמר עברי.
בין השירים הנודעים שהלחין והפכו קלאסיקות נצחיות: "כמו צמח בר", " אילו כל האוהבים" , "פוגה קטנה", "חופים", "מגש הכסף", "כמו ציפור מטורפת", "את ואני והרוח", "שיר אהבה ישן" (אניטה וחואן), "אנשי הגשם", המחזמר "זרעים של מסטיק", "החול יזכור", "זאת ירושלים", " ריח תפוח אודם שני", "עוד חוזר הניגון", "שירים עד כאן", "מרדף", "שיר בארבעה בתים", "סוס מעץ", "ארץ שבעת המינים", "תיבת הזמרה הנפרדת" והרשימה אינסופית.
