כשאומרים את השם "יהודה אליאס", הקונוטציה הראשונה שעולה בראש לרובנו היא הזמר יפה התואר ששר כסולן להקת פיקוד צפון את הקלאסיקה "קום והתהלך בארץ" בקול המזכיר קולו של יהורם גאון.
אולם, כשבתעשית הבידור אומרים "יהודה אליאס", העובדה היא כי מדובר באחד הקולות היפים ואחד הכשרונות המבטיחים בשנות ה-80 וה-90, שבלטו באינספור הופעות פומביות ברדיו ובטלויזיה בארץ ובחו"ל, כאחד מכוכבי המחזמר המצליח "סאלח שבתי" ( בו גילם דמותו של שמעון, בנו של "סאלח שבתי", הלא הוא זאב רווח בהצגה המצליחה) ועם זאת לא מימשו את מלוא הפוטנציאל שלהם, פוטנציאל שלמעשה לא תלוי באמן עצמו אלא בזמנים המשתנים בתעשית המוסיקה שהגיעו בדיוק עם פריצתו לתודעה של אליאס.
עד כה הוציא שלושה אלבומים: "לו" (1992), "הבטחת שתאהבי אותי" (1996), "בוקר חדש" (2008) ואחד שנגנז ולאורך כל שנות פעילותו, חורש את הארץ לאורכה ורוחבה כשהוא נותן את הטון לשירי ארץ ישראל היפה, לשירים השמים דגש רב לטקסטים איכותיים, לחנים עשויים היטב וביצועים מדויקים ומלאי כוונות, מה שהופך אותו לזמר מבוקש בקרב שוחרי הזמר העברי ה"אמיתי".
בשנים האחרונות רץ אליאס ברחבי הארץ עם מופעו "קום והתהלך בארץ" הכולל ביצועיו לקלאסיקות ישראליות אלמותיות, שירים שביצע באלבומיו השונים וסיפורים מאחורי השירים הגדולים בהיסטוריה.
ביום רביעי הקרוב ( 8.6) בשעה 21:00 ב"קפה התיאטרון" ב"קאמרי" בתל אביב ( שדרות שאול המלך 19, תל אביב) , יגיע לראשונה אליאס עם המופע למרכז וההתרגשות גדולה.
נפגשנו בבית קפה קטן ברמת גן לשיחה בארבע עיניים בה שאלתי כל מה שרציתי כל השנים לשאול אותו אך לא נזדמן לי וכן על המופע החדש, על שיטת הפלייליסט של גלגל"צ, היחס לאמנים ותיקים בישראל ועל איך הוא מתמודד עם המיתוג "זמר של שיר אחד".
אתה פרפקציוניסט?
"מאד, מאד חשוב לי שהכל יישמע טוב, שהכל יישב טוב, ובראש ובראשונה שארגיש נוח עם הדברים שאני עושה. אם אני לא שלם עם משהו שאני עושה, יהיה לי קשה לחיות עם זה. אני משתדל מאד לומר לך שלא עשיתי דברים שאחר כך הצטערתי עליהם, כן, אבל זה דבר שאני אולי מצטער עליו, אבל יכול לחיות איתו. אני מאד אוהב לשיר שירים שאני יכול להתחבר אליהם."
יש לך את אותו ריגוש כשאתה על הבמה?
"כן, יש את אותו ריגוש שהוא טבעי, אבל הריגוש עצמו בא בעיקר בערבים חדשים שאני עושה. לא הייתי קורא לזה ריגוש אלא יותר חששות שהכל יתקתק כמו שצריך, שהכל יישמע טוב ושזה יעבור לקהל כמו שאני חושב שזה צריך לעבור".
מי קהל היעד המגיע להופעות שלך?
"חתך הגילאים נע בין גילאי ה-30 ועד גיל 120, וזה טוב לי, אני לא מחפש עכשיו ילדות קטנות שיצרחו לי בזמן הופעות כי אני נבוך ומתבייש מזה, לכן טוב לי בחתך הגילאים שלי".
עד היום כשפוגשים אותך ברחוב זוכרים אותך בתודעה הציבורית בזכות שיר אחד ( "קום והתהלך בארץ") על אף שעשית לא מעט בתחום המוסיקה והבמה. איך זה מרגיש?
"קודם כל אני שמח שיש כזה דבר שמזהים אותך בזכות קלאסיקה כמו "קום והתהלך בארץ". יש אמנים שמופיעים על במות ולא רק שלא מזהים אותם, אבל רק יודעים שהם שרים, אז ברוך השם שזה ככה. כן, עשיתי עוד כמה דברים בחיים, אבל אתה יודע, גם את "אח יא ראב" מדביקים לי לא פחות מלזאב רווח, שכן שיחקתי לצידו ב"סאלח שבתי" ואני אחד הזמרים ששרו עם זאב רווח בהקלטה המקורית וגם במעל 2000 ההצגות שעשינו".
מה דעתך על פרויקט "הדסטארט" בו אמנים מגייסים את הקהל בכדי לממן אלבומים? בתקופה בה אתה התחלת זה לא היה.
"לא, בתקופה שאני התחלתי זו הייתה תקופה אחרת. בתקופה בה הייתי בלהקה צבאית אז היו חברות תקליטים שהחתימו טאלנטים לחוזה ארוך טווח והפיקו לו אלבומים. זה אחרת היום ואני חושב שחבל שזה לא ככה. גם מקום האלבומים זז הצידה כי גם אם אתה מקליט היום אלבום ואתה מוציא אותו לשוק, אז תוך רבע שעה הוא באינטרנט, ואנשים יכולים למשוך את השיר מיוטיוב ואז אין לך שום רווח. בדרך כלל, אלבומים שלמים היו נתמכים בעבר בזכות שיר אחד. היום אתה יכול להריץ שנה של הופעות על להיט אחד בלבד"
אז למעשה, אתה בעד להוציא סינגל על פני אלבום?
"כן, אני מעדיף להוציא סינגל בתקופות יותר קצרות ולאגד את הכל אחר כך לאלבום אחד רק כדי שיהיה אלבום לרזומה"
איך הרדיו מתייחס אליך?
"הרדיו מתייחס אליי יפה מאד כשאני משחרר סינגלים לרדיו. אמנם לגלגל"צ לא הגעתי. בכלל, אני לא מבין את המילה "פלייליסט", אנחנו כל כך משתדלים להידמות לאמריקאים, יש איזשהוא רף כזה שאם אתה עובר אותו ואתה נכנס לפלייליסט של גלגל"צ זה נותן לך איזושהיא לגיטימציה, למרות שבגלי צה"ל דווקא כן משמיעים אותי. בביקורים שלי בגלגל"צ ראיתי איך זה מתנהל שם וזה מוזר לי שנותנים כוח ברדיו לעורכים מוסיקליים שהם לא כל כך מודעים לכל השירים שיוצאים ולטעם הקהל".
לדעתך "קום והתהלך בארץ" יכל להפוך גם היום ללהיט?
"לא בטוח, כי המרכז שהיה פעם הפך היום לשוליים והשוליים הפך למרכז, למרות שהמגמה היא היום להחזיר את שירי ארץ ישראל למרכז כי קצת נמאס לקהל מצלילים צורמים ושירה חדה ולא כל כך נעימה לאוזן כמו השירים של היום. שירים כמו של אריק אינשטיין הפכו לקלאסיקה וזה יותר חזק משיר שהפך להיט מידי עכשיו ובעוד חודש שוכחים ממנו. חבל שהרבה הולכים עם הזרם שהוא לא כל כך נכון"
יש תגובה מרגשת במיוחד שקיבלת מהקהל אחרי הופעות?
"תמיד יש תגובות מרגשות, אבל היה משהו באמת מרגש בטקס שירי לוחמים האחרון, כשלאחר הופעה ניגשה אליי אמא שכולה ואמרה לי "אני בטוחה שאחרי ערב כזה שכל כך ריגשת אותי וגרמת לי לבכות מאושר מסוים, כי זה ערב מאד עצוב, אבל אני בטוחה שהבן שלי היום בגן עדן". אני רואה בשירה שלי סוג של שליחות בכך שאנשים באים לשמוע אותי ושוכחים מהמציאות הלא תמיד נעימה, וזה חשוב".
היית אומר שאתה "חי את החלום"?
"כן, רק אני חושב שאני מסוגל לעשות דברים הרבה יותר טובים אם רק יתנו לי ויאפשרו לי. אני חושב שאני יכול להגיע לקהל הרבה יותר רחב אם רק יתנו לי".
במה זה תלוי?
"זה עניין של תקציבים. כשאתה במיינסטרים ואתה "חם בשוק", אתה יכול לדרוש להופעה תקציב גדול ואז אתה יכול לבוא עם הפקה יותר גדולה ואז אתה יכול להישמע כמו פרנק סינטרה על הבמה, וכשאתה לא כל כך חם, אז אתה יכול לבוא עם שניים שלושה נגנים ולשיר והכל אחלה, אבל עדיין זה לא החלום שעליו חלמתי, אבל בסדר, אתה יודע, החיים לפנינו".
מה לדעתך היחס בארץ לאמנים ותיקים?
"תראה, לא תמיד הם מקבלים את הכבוד המגיע להם. באמריקה זה קיים, מכבדים את האמנים. בארץ, רק אם הם לא עלינו נפטרים או קורה להם משהו אז מתייחסים אליהם, וזה עצוב כי זוכרים אותם לערב אחד וזהו. באמריקה לאמנים האלה שכבר לא כל כך יכולים לעבוד יש רשת בטחון, יש להם איגוד מאד חזק שבארץ אנחנו רחוקים מזה וחבל, כי זה כאילו איבדת את הכוח אז אתה כבר לא שווה אז זוז. אחד שלא זוכר את העבר שלו, לא יכול להיות לו עתיד".
יש איזה חלום שאתה רוצה להגשים?
"לכבוש את קיסריה ולו רק בגלל לסמן וי"
