לירון עמרם ויהודה קיסר משלבים כוחות ויוצאים במופע שירה תימני משותף בשילוב נגינה על פח וגיטרה אקוסטית. בשיחה איתם הם מסבירים איך נולד החיבור בניהם, מדוע המוזיקה התימנית חיה ובועטת ואיך פח הזיתים מחבר את הביוגרפיה המוזיקלית של שניהם ומאפשר להם סגירת מעגל
המוזיקאי לירון עמרם מחזיר לקדמת הבמה את המוזיקה התימנית השורשית בתבלון של אלמנטים השאובים ממוזיקה מערבית. הוא לא ייקרא לזה כך אבל יש לי תחושה שזוהי הדרך הייחודית שלו לתקן עוול היסטורי ולקחת חלק במחאה החברתית המזרחית שרוחשת ובוחשת בשנים האחרונות.
ללהקה שלו הוא קרא 'הפנתרים' שההקשר מובן אבל בניגוד לפנתרים השחורים הוא לא יוצא לרחוב ועולה על בריקדות הוא פשוט לוקח פח ומתחיל לנגן עליו. הפח הכסוף של הזיתים עליו הוא מתופף בקלות עם אצבעותיו שווה לאלף שלטי מחאה "בתכל'ס" אומר עמרם בשיחה משותפת איתו ועם היוצר יהודה קיסר "כשאדם מרגיש צורך ליצור זה לא באמת משנה אם יש לו תוף או פח או כל דבר אחר". אבל לעמרם הפח הוא סימבול "אבא שלי (המוזיקאי ופורץ הדרך אהרון עמרם) למשל הפסיק לתופף על פח רק בשנות השמונים. באותם ימים הציוד כבר השתכלל כך שלא היה צורך בזה וגם בוא נודה על אמת היו רבים שראו בזה משום קוריוז ואילו היום כשאני משתמש בזה זה לא נתפס בעיני כקוריוז אלא כמשהו שמעניק לך צליל שמחזיר אותך לתקופה אחרת – תקופה בה צמחה המוזיקה המזרחית וזה מה שיפה בזה".
אני תופס את עמרם עושה חזרות באולפן בתל אביב יחד עם שותף שלו לדרך יהודה קיסר, האיש והגיטרה שכבר הספיק ללוות את גדולי הזמר המזרחי "פגשתי אותו במקרה באיזה הופעה לפני חמש שנים" נזכר עמרם "אמרתי ליהודה שאני מתחיל לעשות מוזיקה ואשמח אם תבוא לנגן איתנו".
קיסר: "אני לא מכיר שום דבר חוץ מפח. לי היה בגינה מערכת תופים מפחים. שמתי חבית, פח של זיתים. ופח של ביסקוויטים בצד ימין וככה תופפתי בשיגעון. ככה למדתי לתופף ואין ספק שהפח מאוד מזוהה עם העדה התימנית בגלל שזה נותן מקצב כל כך יפה בלי הגברה ואפקטים".
בצד משמיע לי קיסר ביצועים ושילובים מיוחדים שהוא הלביש על רצועות מוזיקה מתוך הקלאסיקה של הרוק עם מילים שלו ואני מתלהב. "אנחנו הולכים להופיע בהופעה ייחודית", מסביר לי קיסר, "הופעת מחווה למוזיקה התימנית השורשית שיהיו בה גם ביצועים חדשים ולבוש אותנטי ואפילו מאכלים שאסור לפספס".
על אף היותה בולטת בשנות החמישים המוזיקה התימנית נדמה כי רק בתקופתו היא יצאה מהגטו ?
עמרם "באיזשהוא אופן זה עדיין גטו רק שזה זלג החוצה בעקבות צעירים שהם יותר פתוחים מבחינה סגנונית וגדלו במקומות אחרים והם חוזרים לפעם ואילו אני אף פעם לא יצאתי מהמקום הזה כדי לחזור אליו. למרות כל הדברים הללו חשוב לציין שהרבה פנינים תימניות עדיין חבויות ונסתרות מהעין".
יהודה, אתה למעשה גדלת על אותם צלילים תימנים ?
"בשבילי אהרון עמרם היה אליל. קראו לו אלביס של התימנים. קיסר לקח השראה מעמרם והוא הקים את להקת 'צלילי העוד' המיתולוגי. במובן מסוים הוצאתי את המוזיקה המזרחית הישראלית מן הגטו העדתי והיו אצלי בלהקה נגן עוד ממוצא סורי, מתופף שהיה לבנוני. ואני התימני".
אתם מוזמים להופעה של עמרם וקיסר ב -10.6 במועדון הפאפאיתו ב 13:30, תבואו יהיה גלבי..
