פלסטינית. שחקנית. לסבית. אחות רפואית. כותבת שירה. כל המרכיבים היבשים האלה מתערבלים למקשה אחת שנקראית סמירה סרייה. סמירה שתחגוג בסוף השנה את יום הולדתה ה-40, חוותה בחייה בליל של אירועים וסיטואציות שונים ומנוגדים מכל הקצוות. מהילדות בדירת ארבעת החדרים בחיפה אותה חלקה עם שנים עשר אחיה, ועד לפסטיבל קאן בשנה שעברה, שם ייצגה אותנו בכבוד עם הסרט “בורג” של שירה גפן, בו היא משחקת בתפקיד ראשי לצד שרה אדלר. סרייה היא קשת מורכבת של ניגודים שהתחברו זה לזה ואשר מוכיחים כי אין אמת אבסולוטית, אין שחור או לבן.
“מי שלא מעז לטפס על הרים, לנצח יחיה בעמקים” – כך מסיימת סמירה סרייה את שיר הראפ שחיברה, עם ציטוט משיר מוכר בערבית. נראה כי סמירה לקחה את השורה הזאת כמנטרה ובוחרת לחיות את חייה בדיוק כך, ממרגלות העמק לראש ההר.
סמירה נולדה בחיפה, האחות ה-11 מתוך 13 אחים ואחיות. אחותה הגדולה בת שישים והוריה כבר אינם בחיים. היא מעידה כי גדלה בסביבה שאלימות הייתה חלק בלתי נפרד ממנה, מה שחישל אותה להמשך ההרפתקאות שהחיים יזמנו לה. בגיל 19 עזבה את הבית לירושלים ללמוד סיעוד באוניברסיטה העברית. בגיל 21 הצליחה להתעמת עם השדים שבתוכה, להסתכל פנימה ולגלות שהיא לסבית. באומץ רב ומעורר השראה ניפצה סרייה את דלתות הארון וקיבלה על עצמה את הזהות החדשה שגילתה, עם כל הקושי שבדבר. על הדרך סיימה את לימודיה באוניברסיטה והיום היא מנהלת קלינית במרפאת אשפוז פרטית בתל אביב.
ב-2011 התחילה לשחק בסדרה “30 ש”ח לשעה” ובמקביל שיחקה בהצגות פרינג’, ביניהן “הטווס מסילואן” ו”סלים סלים”. הפריצה הגיעה כששירה גפן ראתה אותה בטלוויזיה והחליטה שהיא רוצה אותה לתפקיד הראשי בסרטה. מלבד בכורה עולמית בפסטיבל קאן בשנה שעברה, הסרט כבר הספיק לזכות בפרסים בפסטיבלים שונים.
נקודת הפתיחה של סמירה כפלסטינית במדינת ישראל לא מזהירה. אם מוסיפים לכך את עובדת היותה לסבית היא הופכת בעייתית כפליים. יציאה מהארון וחשיפה היא תהליך ארוך שמתחיל בבושה, דרך הכרה עצמית ועד האומץ לצאת החוצה. משם הדרך להרגיש שייך היא ארוכה ומלווה בעליות וירידות. אצל סמירה התהליך הזה קשה כפליים, שכן מדובר בטאבו בחברה ממנה היא באה. יתכן שדווקא נקודת הפתיחה הלא מזהירה הזאת שלה, היא נקודת הכוח והעוצמה שלה. סרייה הפכה את הלימונים שקיבלה מהחיים ללימונדה. היא תיעלה את המקומות מהם באה ומנסה להביא שינוי תפיסתי בעזרת חשיפה אישית שלה ובעזרת הכלים העומדים לרשותה. ההצגה “הטווס מסילואן” נוגעת בקונפליקט היהודי-ערבי ומתארת עימות בין תושביו הפלסטינים של בית עתיק בשכונת סילואן ליזם יהודי המקדם חפירות ארכיאולוגיות במקום, במטרה לחשוף ממצאים מתקופת דוד המלך. מלבד נושאים פוליטיים חשובים אלו, סמירה משמיעה את דיעותיה בכל הזדמנות ומשיבה אש לאיסלאם הטוען כי הומוסקסואליות היא עבירה על החוק או לא נורמלית, אם בדרך של שירה ואם בדרך של שיח.
סוגיית הזהות והשייכות היא מאוד מורכבת אצל סמירה סיירה. כערביה פלסטינית ישראלית – בחברה הישראלית היא לעולם לא תרגיש שייכת, כלסבית – לעולם לא יקבלו אותה באופן מלא בחברה שלה. אבל לא צריך לדאוג לה. בזירה המקומית שלנו סמירה סיירה הכי שייכת ומהווה בדיוק את מה שהעיר הזאת חורטת על דגלה: פתיחות, ליברליות וקבלת האחר. אי אפשר להיות יותר תל אביבי מסרייה. דמות מורכבת שכזו היא אחת מדמויות המפתח שמרכיבות את הנוף העירוני הייחודי שלנו. עם נתוני פתיחה כמו שלה, בקלות יכולה הייתה סמירה לדשדש בשולי החברה כל חייה, אך היא לא כזאת, יש לה שליחות. בעיר הזאת, ובמיוחד בקרב הקהילה הגאה היא מקור השראה.
בתל אביב סרייה היא לא השוליים, היא לב ליבו של המרכז.
