היוצר והזמר דוד לביא ( אקס "כוכב נולד") שחרר השבוע את אלבום הבכורה שלו – "דוד לביא", לאחר שזכה לתמיכת הקהל האוהדת ב"הדסטארט" וחרש את האץר לאורכה ורוחבה בהופעות עם שיריו.
האלבום מונה אחד עשר שירים אישיים, מלאי משמעות ובעלי נופך דעתני, משיחי ופיוטי, פרי עטו של לביא, כשלצידו נטלו חלק באלבום המוסיקאים אמיר צורף, צח דרורי, הוד מושונוב וישי פיציון.
כפי שנכתב בקומוניקט, השירים נועדו לשאת אותנו אל עולמו האישי של לביא ולהעמיד על הפרק נושאים בוערים אותם חווה כדתי לשעבר וכאחד המצליח למזג בשיריו את העולם הלהטב"י לעולם המסורתי היהודי.
בבואי להאזין לאלבום התנתקתי מהפרומו המילולי לאלבום, מסיפורו של דוד ( הקשור ישירות ליצירת האלבום) ומפילוסופיות מיותרות אלא האזנתי תחילה לטקסטים, לאחר מכן למוסיקה ולעיבודים ובפעם השלישית לשירתו של לביא.
אני מודה כי אמנם לא התחברתי לכל שיר ושיר (טעם אישי), אך מה שכן עורר בעיניי השראה בקולו ויצירתו של דוד זו התעוזה המוסיקלית למזג שלל סגנונות ומשמעויות בשיריו, זו הכנות המשתקפת לאורך כל האלבום ולא מתפשרת בנורמטיבים יצירתיים או ליריים וזו היכולת להכניס את האהבה, הרגש והסדקים שנוצרו בחייו אל תוך אלבום אחד סובייקטיבי למהדרין ועם זאת שומר על קו אובייקטיבי דו משמעי לאורך היצירה במלואה.
לביא יכול להיות סוער כהר געש, בלוזיסט יורה חיצי סול ועם זאת להיות בלדיונר שקט ושברירי, הוא יכול להיות רוקר בועט ועם זאת מאד קלאסי אריסטוקרטי ורפה וזו אחת הסיבות שהאלבום נשמע כ"כ מיוחד, מושקע ונטול בנאליות.
בין השירים שמשכו תשומת ליבי וגרמו לי להתאהב באלבום: "האקדח" המציג לראווה את יכולותיו הווקאליות הגבוהות של לביא, "עד אליי, הטמפרמנטי הדומה לשיר קאובואים מודרני, "כל לילה" המציג את הצד הרוקיסטי של דוד והשיר הפותח את האלבום "הוא יאהב את זה" המניח את כל הקלפים על השולחן וחושף את דוד הפנימי כבר מההתחלה למאזין.
מופע השקת האלבום: תיאטרון "תמונע", 1.6, שעה 21:00.
