בגיל 24, עם שילוב מסקרן בין פופ ישראלי לפלמנקו ספרדי, איה מסמנת לעצמה מטרה ברורה: להכניס צבע חדש למוזיקה המקומית. רגע לפני יציאת מיני־אלבום ראשון, היא מספרת על הסינגל החדש שנולד מתוך ימי המלחמה, על הדרך המפתיעה שהובילה אותה לפלמנקו, ועל החלום לגרום לקהל הישראלי להתאהב בז'אנר שלא הכיר.
שלום איה, ספרי לנו קצת על עצמך.
"אני איה, זמרת־יוצרת בת 24, ממש עוד מעט 25. גדלתי במושב עמיקם והיום אני גרה בהרצליה. מאז שאני זוכרת את עצמי המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. עברתי דרך שירת פופ, אופרה קלאסית ואפילו ג'אז, עד שמצאתי את הבית המוזיקלי שלי – הפלמנקו.
אני מאוד אוהבת את עולם הפלמנקו ומעריצה את הזמרות הגדולות של הז'אנר, אבל המטרה שלי היא לא להעתיק אותו אלא לקחת את האלמנטים הייחודיים שלו ולשלב אותם בתוך מוזיקת פופ ישראלית. משם נולד הסגנון שאני יוצרת – פופ־פלמנקו ישראלי."
בימים אלה יצא הסינגל החדש שלך, "מה שנשבר". על מה הוא נכתב?
"השיר נכתב בתקופת המלחמה עם איראן. מעבר לכל הפחד והכאוס שהיו מסביב – הטילים, ההרס והחדשות – הייתי אז גם בנתק עם חבר קרוב שגדלתי איתו. דווקא בתוך כל המצב הזה, מה שהכי כאב לי היה שהוא אפילו לא שלח הודעה לבדוק אם אני בסדר.אני אדם מאוד רגשי, וכל התחושות – האכזבה, הכעס, הגעגוע והפחד – התערבבו יחד. מתוך המקום הזה נולד 'מה שנשבר'. כתבתי אותו יחד עם מור מגידש, ושגיא ברייטנר עטף אותו בהפקה שממש הצליחה להחיות את כל הרגשות האלה."
בקרוב ייצא גם ה־EP הראשון שלך. מה מחכה למאזינים?
"הוא כולל ארבעה שירים – שניים שכבר יצאו, 'באתי לרקוד' ו'מה שנשבר', ועוד שני שירים חדשים.מבחינתי זו יריית הפתיחה שלי. אני רוצה לתת לקהל טעימה מכל קשת הצבעים של הפופ־פלמנקו. הפלמנקו הוא עולם עשיר מאוד, עם הרבה תתי־סגנונות, ורציתי שכל שיר יחשוף זווית אחרת שלו בתוך המוזיקה הישראלית.אני מתרגשת מאוד לקראת היציאה בספטמבר."
איך בכלל הגעת לפלמנקו?
"זה קרה ממש במקרה. תמיד אהבתי את השפה הספרדית, מוזיקה ספרדית וטלנובלות. בגיל 14 אפילו כיסיתי את קירות החדר שלי בפתקיות עם מילים בספרדית כדי ללמוד את השפה.הנקודה ששינתה הכול הייתה האירוויזיון של 2023. היה שם שיר ספרדי שלא הצליח בתחרות, אבל אני פשוט לא הפסקתי לשמוע אותו. גיליתי שהוא משתייך לז'אנר שנקרא פופ־פלמנקו, וזה סיקרן אותי.כשסיפרתי על זה למורה שלי לפיתוח קול, היא חיברה אותי לשירי חן, אחת המורות היחידות בארץ לשירת פלמנקו. משם הכול התחיל. למדתי את הסגנון לעומק, קסטנייטות, טכניקות שירה, ועד היום אני ממשיכה ללמוד."
את חושבת שיש לפלמנקו מקום בישראל?
"בהחלט. אני אפילו חושבת שהוא יכול להתחבר מאוד לקהל הישראלי.יש בפלמנקו הרבה השפעות מהמוזיקה הערבית והמזרחית, כך שלפעמים הוא נשמע קרוב מאוד למה שאנחנו מכירים כאן. הישראלים גם מאוד אוהבים את השפה הספרדית ואת המקצבים. אני הכי אוהבת לשמוע אנשים אומרים לי: 'זה חדש לי, אני צריך לשמוע שוב… אבל אני אוהב את זה'. מבחינתי זו המחמאה הכי גדולה."
אילו השפעות מוזיקליות ליוו אותך בילדות?
"גדלתי בבית מאוד מוזיקלי. שמעו אצלנו הכול – משירי ארץ ישראל, דרך מוזיקה יוונית, ג'אז, מוזיקה צרפתית, רוק אנגלי ועד שנות ה־80.אפילו לפני השינה הייתי נרדמת עם מוצרט או הביטלס. אני חושבת שכל הסגנונות האלה נמצאים אצלי היום, גם אם לא תמיד שומעים אותם בצורה ישירה."
איך נולד אצלך שיר?
"כל שיר נולד אחרת.יש שירים שפשוט יוצאים ממני בבת אחת, כאילו הם כבר היו קיימים ורק חיכו לצאת. ויש כאלה שעוברים עשרות גרסאות עד שאני מרגישה שהם שלמים.אבל יש דבר אחד שמשותף לכולם – הם תמיד מתחילים ברגש אמיתי. אני כותבת הכול באפליקציית הפתקים בטלפון. זה המקום הכי אישי שלי. אני פשוט שופכת לשם את כל מה שאני מרגישה, ואחר כך חוזרת, בוחרת מילים ומשפטים ומתחילה לבנות מהם שיר."
עד כמה קשה לזמרת צעירה לפרוץ היום?
"זה קשה מאוד. התחרות עצומה.אבל אני לא רואה בזה משהו שמפחיד אותי. להפך. זה נותן לי מוטיבציה. אני מאמינה שלכל אמן יש קול וסיפור משלו.אני גם אוהבת להכיר אמנים חדשים. זה מרגש אותי לראות כמה אנשים מוכשרים יש בארץ. זה אולי מלחיץ, אבל גם נותן הרבה תקווה."
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני כבר למדתי שהחיים מפתיעים. אם היו אומרים לי לפני שנתיים שאוציא EP עם שירים שאני כתבתי והלחנתי, לא הייתי מאמינה.אבל אם יש חלום אחד ברור, הוא שבעוד חמש שנים אגיד 'פופ־פלמנקו' ואנשים בישראל כבר יידעו בדיוק על מה אני מדברת."
ועם מי היית הכי רוצה לעשות דואט?
"יש כל כך הרבה.בישראל הייתי שמחה לשיר עם שי המבר, ריטה, מרגול או דודו טסה.אבל אם מותר לחלום בגדול – רוזליה. היא אחת האמניות ששברו את כל החומות בין פלמנקו לפופ והצליחה להביא את הז'אנר לקדמת הבמה בעולם. היא הוכיחה שאפשר לקחת מסורת ולהפוך אותה למשהו עכשווי.אני לא מנסה להיות רוזליה הבאה – אני רוצה להיות איה הראשונה. אבל אם יום אחד נשיר יחד, זה בהחלט יהיה חלום שהתגשם."
