מפורטרטים בתוך קופסאות קרטון ועד לחתולה פוסט-טראומטית שהפכה למטפלת: תערוכת "תשע נשמות" בבית האמנים ראשון לציון מפגישה 11 אמנים הבוחנים את הקשר העמוק והמסתורי בין חתולים לבני אדם, כשהרווחים מהמכירות מוקדשים לשיקום חתולי רחוב
איתן אלחדז ברק
התערוכה, "תשע נשמות: אמנות מגרגרת", מאגדת 11 אמניות ואמנים שמציגים פורטרטים, סצנות ביתיות ומפגשים יומיומיים בין חתולים לבני אדם – אהבה שאינה תמיד סימטרית אך תמיד נוכחת.
יעל שוסטר, אוצרת התערוכה, מציעה כאן הסתכלות מעניינת: בין בהייה ממושכת בחלון, קפיצה פתאומית על מקרר, קימור גב חד או רביצה משתלטת על ספה, החתולים מתקיימים לצידנו – נוכחים, חמקמקים, קרובים ומרוחקים בעת ובעונה אחת. ההסתכלות על החיה המופלאה הזאת אינה כסמל בלבד, אלא כישות חייתית, עצמאית ומסתורית, שמארגנת מחדש את המרחב האנושי סביבה. העבודות, במדיות שונות, חושפות באמצעות מחוות קטנות, מבטים ותנועות כמעט בלתי מורגשות, מערכת יחסים עדינה של תלות, שליטה וחיבה.
כשאני מסתובב בחלל הגלריה, אני מרגיש את זה מיד. כבר בכניסה, פוסטר התערוכה (והיצירה המקורית התלויה בפנים) מקבל את פניי עם ציור שמן שובה לב של גילי לב ארי – חתול טריקולור יושב בנינוחות אופיינית בתוך קופסת קרטון קרועה למחצה, על רקע בד כחול עמוק, לוכד במדויק את אהבתם המוזרה של החתולים למארזים צפופים.
היצירות משתנות וקופצות בין סגנונות וטכניקות. המבט שלי נתפס על פסל משעשע של שלושה חתולים מפוספסים העומדים על רגליהם האחוריות, נראים כחבורה עליזה שנתפסה באמצע ריקוד או שירה. לא רחוק משם, על מדף קטן, יושבת בובת חתול מלנכולית וקסומה של האמנית אירה קרוחמל; הבובה, בעלת רגליים ארוכות ושלובות ועיניים תכלכלות ענקיות, לבושה בבגד שחור עם כפתורי פנינה ומשדרת איזה שקט פואטי.
על קיר אחר, העין הולכת לאיבוד בתוך איור מרתק ועמוס בפרטים, שבו עשרות חתולים בשלל צבעים ותבניות מצטופפים יחד, אוכלים מקערות שעל הרצפה. זהו סגנון שקשה לטעות בו – של המאיירת אילנה זפרן, המוכרת לרבים ממדור החתולים שלה ב"הארץ". זפרן מציגה כאן גם רצועת קומיקס משעשעת, "ארוחת ערב", שבה חמישה חתולים שונים מצוירים מאחור כשהם בוהים בתורם בציפור מבעד לחלון, סצנה שכל מגדל חתולים מכיר היטב.
ויש גם הרבה יופי קלאסי ואף מחוספס. מצד אחד, ציור נוסף של לב ארי המציג פורטרט רך להפליא של חתול פרוותי ואלגנטי, מביט הצידה באצילות של אריסטוקרט. מצד שני, הציור של אופיר סופר זורק אותנו היישר אל הרחוב הישראלי, עם דיוקן של חתול רחוב שחור קטן ודרוך בעל עיניים צהובות-ירוקות בוהקות, שיושב על מדרכה משתלבת במבט שחודר ישר לנשמה.
בין היצירות פגשתי את גילי לב ארי – ציירת, רקדנית בטן, ומי שיזמה את התערוכה הייחודית הזו. התיישבנו לשיחה כדי להבין איך נולד הפרויקט.
גילי, תערוכה שלמה שמוקדשת לחתולים. איך נולד הרעיון? "קודם כל, כיף להתארח פה בבית האמנים בראשון לציון, זה מקום מקסים. התערוכה נפתחה במקור לפני המלחמה, ואז המלחמה הארורה הגיעה וקצת קטעה לנו את הרצף, אז קיבלנו הזדמנות לעשות פתיחה נוספת. היוזמה שלי הגיעה פשוט כי אני אוהבת חתולים. זו חיה נפלאה, ומי שלא אוהב – פשוט לא פגש עדיין את החתול הנכון. מצד אחד, באמת מעניין לעסוק בצד האסקפיסטי והכיפי של חתול הבית שכולם מכירים – ההתנהגויות האלה, הטיפוס על השיש, המשחקים עם המים. עם זאת, יש גם הרבה חתולי רחוב שלצערנו מצבם בארץ לא מזהיר."
ויש לתערוכה גם ערך מוסף מעבר לאמנות, נכון? "בהחלט. 20% מכל הרווחים בתערוכה נתרמים לעמותת 'כפר החתולים' שפועלת בחולון. יש להם ממש חתולייה, שבה מחזיקים חתולים שלחלקם מוצאים בתים מאמצים, ויש גם חתולים שחיים כל החיים בעמותה כי הם לא יכולים לשרוד ברחוב. לכן, בתערוכה יש גם גלויות ב-35 שקלים והדפסים ב-100 עד 200 שקלים, לצד יצירות מקוריות במאות ואלפים. כך שבאמת כל אחד ואחת יכולים לעשות משהו. זו תערוכה שכיף לבוא אליה גם עם ילדים, לעשות להם היכרות עם עולם האמנות דרך חיה שהם אוהבים."
איך אספת את כל 11 האמניות והאמנים האלו? היצירות נוצרו במיוחד לתערוכה? "חלק מהיצירות כבר היו קיימות, כמו העבודות של אילנה זפרן. פשוט רציתי לעשות תערוכת חתולים ופניתי לאמנים. יש לי קבוצת וואטסאפ מאוד ענפה של אמנים ואמניות שמנהלת שרי גולן, שהיום היא האוצרת הראשית של מוזיאון רמת גן, והיא עוסקת רבות בקידום ושיווק אמנים. ישר כתבתי שם על הרעיון, וחברו אליי אמניות ואמנים נהדרים."
אני חייב לשאול, איך הגיבו גלריות אחרות לרעיון של "תערוכת חתולים"? "אנחנו מתל אביב במקור וחיפשנו הרבה מקומות. היו המון גלריות שלא היו בעניין להציג את התערוכה הזאת. אולי חשבו שזה קליל מדי או רדוד מדי לטעמם. בית האמנים בראשון לציון באמת הרים את הכפפה, ומאוד נעים לעבוד איתם."
ספרי לי קצת על החתולים הפרטיים שלך שמופיעים בציורים. "יש לי את זכייה וג'ינה. ג'ינה היא חתולה שהגיעה מהרחוב – קטנה ורזה, אבל בזכות אהבה וחום היא גדלה להיות ליידי אמיתית, קיסרית שיודעת שהיא כזו. זכייה, לעומת זאת, היא סיפור אחר. אפשר לראות ציור שלה כאן בכניסה. היא עברה פגיעה קשה ברחוב ונותרה עיוורת ועם פגיעת ראש. אישה טובה הצילה אותה מהרחוב. במשך שנתיים היא הייתה חתולה מסוגרת ולא חברותית, ואז לאט לאט היא הפכה למכונת גרגורים."
נשמע שהיא עברה תהליך שיקום מדהים. "מעבר לשיקום שלה, היא הפכה לחתולה טיפולית בעצמה! בגלל אילוצים נאלצתי להעביר אותה לאמא שלי. יום אחד הגיעה לאמא שלי אורחת לפגישת עבודה, אישה עם פוביית חתולים קשה. מפה לשם, האישה הזו התחילה תהליך טיפול בחשיפה לחתולים אצל פסיכולוגית. בפגישה הבאה, זו הייתה הפעם הראשונה שהיא אפילו לא שאלה מראש אם יש חתול. זכייה הייתה כל כך עדינה, 'חתולה למתחילים' קראנו לה. בסוף הביקור, אותה אישה מצאה את עצמה מלטפת את זכייה. ככה שזכייה, חתולה פוסט-טראומטית, הפכה לחתולה שעוזרת לאנשים."
לפני שנפרדנו, גילי ציינה בחיוך שהיא גילתה שלא מזמן הוקם בהולנד מוזיאון חתולים שלם (KattenKabinet), המבוסס על אוסף פרטי שכולל ציורים, כרזות ופסלים של אמנים ידועים, כשהחתולים של המוזיאון אפילו מסתובבים בין המבקרים. אז אולי תערוכה כזו בישראל היא רק הסנונית (או החתול) הראשונה בדרך להכרה רחבה יותר באמנות המגרגרת. כל המרבה – הרי זה משובח.
חתולה על גג פח לוהט : ההיסטוריה המקוצרת של חתולים באמנות
מסעו של החתול בדברי ימי האמנות הוא סיפור של תהפוכות דרמטיות: הוא החל כאל נערץ וקדוש במצרים העתיקה, צנח למעמד של סמל אפל למכשפות ושדים בימי הביניים החשוכים, והתגלגל מחדש כסמל לאינדיבידואליזם חסר פשרות בעידן המודרני. בעוד לאונרדו דה וינצ'י השתאה בפני הגמישות האנטומית שלהם ואמני יפן השתמשו בהם ככלי מבריק לעקיפת הצנזורה ולסאטירה חברתית, הציירים האימפרסיוניסטים ראו בהם את התמצית המזוקקת של השקט הביתי והנוחות. המעבר המרהיב הזה – מפסלי הברונזה המלכותיים של הפרעונים ועד לחתולים הפופ-ארטיים של אנדי וורהול – מוכיח שהחתול מעולם לא היה רק חיית מחמד עבור האמן, אלא מראה מסתורית המשקפת את הפחדים, התשוקות והכמיהה האנושית לחופש פראי לאורך הדורות.
תשע נשמות – בית האומנים ממוקם ברחוב גבעתי 17, ראשון לציון.
רשימת האומנים המשתתפים: אופיר סופר, אילנה זפרן, אירה קרוחמל, אירינה וקסלר, אלי לינסקיל שור, אפרת גולדברג, גילי לב ארי, דניאל קנדאורוב, ילנה שפלב, יובל חי וקוסטה חטקביץ'.
