ממעמקי השכול אל מסלול הריצה: קים רכס אלוש משתפת במסע הריפוי של בנה טומי ושלה בעקבות נפילת אבי המשפחה דניאל ז"ל, על המאבק לקום מהמיטה אל האימונים, על הקשר המפתיע עם אבישי אברהמי (Wix) שמנסה להחזיר אותה לחיים, ועל הבחירה להנציח מתוך תנועה, תקווה וניצחון הרוח ברחובות תל אביב
איתן אלחדז ברק
לפני שבוע, על הבמה במסיבת העיתונאים של מרתון בנק לאומי תל-אביב 2026, עמדה קים ושיתפה באומץ נדיר במסע התיקון שלה. דבריה היוו צעד ראשון בנתיב הריפוי שלה.
ההחלטה שבין המיטה למסלול
"אני מתחברת מאוד למה שמר חולדאי אמר, שזאת הזדמנות לריפוי המרתון הזה," פתחה קים את דבריה. היא סיפרה בגילוי לב על התקופה שאחרי האסון, תקופה שבה הפעולות הפשוטות ביותר נראו בלתי אפשריות. "אני חייבת להגיד שההחלטה לרוץ הייתה חשובה, כי אני לא יודעת אם אתם יכולים לדמיין, אבל אני בגדול לא רציתי אפילו לצאת מהמיטה. לקום ולהתאמן למיני מרתון? להירשם אפילו? אלו היו פעולות מאוד קשות."
הדחף הגיע מתוך ההבנה שטומי, בנם בן ה-6 (שהיה אז רק בן 5), זקוק לדרך לעבד את האובדן הבלתי נתפס של אביו – האבא שרק כמה חודשים קודם לכן שאל עליו בבכי "אז מי ישחק איתי?". קים החליטה שהספורט יהיה הגשר. "החלטנו שזו הדרך שאנחנו צריכים לעבור כדי להתמודד עם האובדן. המסר שלי לטומי היה שגם אנחנו מסוגלים לעשות דברים קשים."
הם החלו להתאמן יחד, פעם בשבוע, באופן עקבי אחרי הגן. קים, שבאה מעולם הכושר המקצועי (היא ודניאל אף השתתפו בעבר בתכנית "נינג'ה ישראל"), לא ויתרה על היסודות. "ממש הקפדנו על חימום סטטי וחימום דינמי והעבודה המנטלית. זאת הייתה הזדמנות בשביל שנינו להתחבר ולעשות תהליך עם האובדן, עם המסר שאפשר להתגבר על הקושי."
הניצחון שבחציית הקו
ההקבלה שקים עושה בין ריצה לאבל היא כמעט פילוסופית. "מי שרץ מרתונים, או אפילו 5 ו-10 קילומטרים, יודע שזה לא קל. זה ממש מקביל לתהליך עם האובדן – המאבק בקושי, הצורך להמשיך למרות הכל."
ביום המירוץ הקודם, הרגע שבו חצו את קו הסיום של מקצה ה-800 מטר במיני מרתון, נחקק כרגע מכונן. "לטומי היה מאוד קשה, אבל משכתי אותו. בסוף, הניצחון הזה של לחצות את קו הסיום יחד עם הבן שלי אחרי שאבא שלו נהרג, עם כל החברים שמעודדים אותנו – זה היה ניצחון מושלם. זה היה לדעת שאפשר לקום מהשבר הזה, ושמדינת ישראל ותל אביב מאפשרות לנו את ההזדמנות הזאת."
הדחיפה מהמשרד: "לחזור לחיים"
קים הודתה בכנות שמאז אותם אימונים עם טומי, היא לא באמת חזרה למסלול האישי שלה. מי שלא הניח לה הוא הבוס שלה ב-Wix, אבישי אברהמי. "הוא שאל אותי ישר כשחזרתי לעבוד: 'קים, תבואי רגע למשרד, חזרת לרוץ?'. הוא כנראה הבין שזה מה שיחזיר אותי לחיים. אמרתי לו 'אבישי, זה נעלם לי מהחיים, אני לא בקטע של ריצה כרגע'."
אבל אברהמי לא ויתר. "הוא אמר לי: 'אני יודע בדיוק למה את לא רצה, כי זה אומר שאת תחזרי לחיים'. מאז הוא מתערב איתי כל שבוע שאני צריכה לרוץ, וזה בעצם מה שמחזיר אותי עכשיו לאימונים."
הרהורים על הנצחה בתנועה
סיפורה של קים רכס אלוש הוא סיפור של דור שלם. היא אינה רק אלמנה, היא גם דור שני לשכול – בתה של אנקי שפיצר, אלמנתו של אנדריי שפיצר ז"ל שנרצח בטבח הספורטאים במינכן. הטרגדיה המשפחתית שסגרה מעגל אכזרי מקבלת משמעות חדשה דרך הריצה.
"הנצחה זה דבר מאוד גדול," סיכמה קים את דבריה המרגשים. "הרבה פעמים זה מעבר לשתיקה ולשלט. בשבילי, ההנצחה היא הריצה." השנה, טומי כבר עולה לכיתה א' בבית ספר "גראפיס" בתל אביב, והוא לא הסכים לוותר על המיני מרתון לילדים (במסגרת מרתון תל אביב יפו שיתקיים ב 27 לפברואר) . הוא ירוץ שם עם חבריו לכיתה, לזכר האבא הגיבור שהיה המקור לאור בחייהם.
כאשר יוזנק המרתון בסוף החודש, אלפי הרצים שיציפו את רחובות העיר לא רק ימדדו זמנים. הם יזכירו לנו, בכל צעד, את מה שקים וטומי מלמדים אותנו יום-יום: שהדרך לריפוי יכולה לעבור גם דרך הגוף, שגם בתוך הכאב הכבד ביותר יש מקום לתנועה, ושהניצחון האמיתי אינו על השעון, אלא על הייאוש.
