בלב שוק הפשפשים של יפו, בין קירות האבן של מרכז עמיעד, נפרש בימים אלה מרחב שחורג מגבולותיה של תערוכת אמנות קלאסית. "נתיב פנימי", התערוכה הקבוצתית השנתית של מיזם "נפשות", היא מפה חיה של הנפש האנושית – על תהומותיה הסוערים ועל רגעי החסד השבריריים שבה. התערוכה אינה רק אוסף של עבודות, אלא הזמנה לשיחה כנה החורגת מהגדרות רפואיות קשיחות אל עבר שפה של חמלה ועזרה עצמית.
איתן אלחדז ברק
רוני דילר, מנהלת המיזם ומרפאה בעיסוק, מתארת את החזון שהחל ב-2017: "מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח". לדבריה, הקבוצה מאגדת מתמודדים, יוצרים ובני משפחה שהחיבור בין הנפש ליצירה הוא מהות חייהם. האוצרת ורה נייליס מוסיפה כי התערוכה נוקטת בגישה "מולטי-דיסציפלינרית", המשלבת טיפול ואמנות כדי להניע את השיח הציבורי קדימה.
ניווט בתוך הערפל והסערה
המסע בתערוכה בנוי כמהלך של "מסע בין מצבי נפש", המתחיל במקום שבו האופק אובד. בתוך הערפל הזה, אנו פוגשים את יצירתה של אנה שוורץ אפנסייבה, "פשפשים". בציור שמן מטלטל, היא מתארת דמויות שחורות החודרות בשקט מתחת לעור, מייצגות פלישה וכפיית שליטה במרחב שחדל להיות בטוח.
ככל שהסערה מתגברת, אנו עדים למאבק גולמי וחשוף. בסדרת העבודות של תהילה לזר, "מתוך האש לאור", הצופה נחשף לרגעים של אובדנות וחנק. ביצירה "בין חנק לנשימה", שנולדה לאחר ניסיון אובדני כמעט קטלני, לזר משתמשת בצבעים זוהרים בחושך כדי לתאר את המאבק היומיומי על הנשימה והבחירה העקשנית להישאר בחיים. ביצירה אחרת, "כשהשתיקה נשכה", היא חוקרת כיצד שתיקה חברתית ובגידה של סביבה מודעת-אך-שותקת הופכות לפצע מדמם.
החיפוש אחר רכות ושורשים
בתוך המאבק, האמנות מציעה נתיבים של ריפוי דרך חיבור לשורשים ולפנטזיה. אורלי אלון מרגי לוקחת מטפחת ראש תימנית עתיקה, בת מעל מאה שנים, ורוקמת עליה את רגשותיה בתקופת המשבר הנפשי של בנה. הרקמה הופכת לגשר של חוסן בין דורות.
במקביל, עדן ויסמן מציעה במיצב "רכות בלתי מרוסנת" אלטרנטיבה לאימת המלחמה. בהשראת חלום תמים של בתה בת ה-5, היא מחליפה את ירוטי הטילים ב"גשם של ציצים יפים ורכים" הנופלים מהשמיים – דימוי של ביטחון ינקותי המבקש לייצר ריפוי ואוטופיה בעידן של חרדה.
מהתמסרות אל אור המגדלור
המעבר מהבדידות אל רגעי ההבנה המשותפת מתבטא ביצירתה של בתיה פימה, "התמסרות". על קנבס הפוך, היא לוכדת את הרגע שבו היא מסכימה להישען על הידיים האוחזות בחבלים, למידה שניתן לשחרר שליטה מבלי לאבד את העצמי. תהליך זה של יציאה מהחשכה מקבל ביטוי קולנועי באנימציה של הילה פרנקל ועידו משה, העוקבת אחר חייל עם PTSD המוצא משמעות מחודשת במפגש עם הים.
כפי שמסכמת האוצרת ורה נייליס, היצירות כאן הן סיכום של שנים של התמודדות וניסוי אוצרותי בהקשבה והכלה. התערוכה אינה רק אוסף אבחנות, אלא מפת חוויות אנושית המזמינה את הצופה להפוך לחלק מהמסע. בסוף הנתיב ממתין "אור המגדלור" – שלב של שקיפות ונשימה, המסמן דרך חדשה לשחות בתוך הכאב לעבר התחדשות.
מידע למבקרים:
-
מיקום: מרכז עמיעד, רחוב עמיעד 12, תל אביב-יפו.
-
תאריכים: 02.01.2026 עד 14.01.2026.
-
אמנים משתתפים: כ-50 אמנים ואמניות.
-
אירועים קרובים: * 12.01 (18:30): שיח גלריה בעברית ומפגש קהילת "נפשות".
-
14.01: נעילת התערוכה.
-
