פרשת קיצור העונש של משה קצב, הנשיא לשעבר, מאיימת על החברה הישראלית יותר ממה שנראה לעין. לא רק שזה משריש חוסר אמון במערכת המשפטית, זה גם מערער את מעמד הערכים שלנו. החברה שלנו לא פעם ולא פעמיים נחשפה לתופעת ההטרדות המיניות מצד בכירים שמחזיקים בכוח רב אבל מסיבה לא ברורה חושבים על לקצר עונש לאדם שבכל התנהגותו סימל אי צדק: שום דבר לא מסמל אי-צדק טוב יותר מהעובדה שקצב, הנשיא לשעבר והראשון שהורשע במשפט, לא מוכן להודות במעשיו ואפילו לא להביע חרטה.
קיצור העונש של קצב ישפיע באופן משמעותי על נפגעות הפרשה מכיוון שצדק לא נעשה, קצב לא מוכן לסגור את המעגל ולקחת אחריות על מעשיו כמו שמצופה ממנו.
השלכות ההחלטה משפיעות בקנה מידה יותר ממה שנתפס, בנות אחרות שעברו הטרדות (אחת מכל שלוש בנות בישראל) אחרי צעד כזה לא ירגישו בנוח מספיק להתלונן ולהלחם על הזכויות שלהן. המעט שיש לצפות מקצב ולא רק כנשיא לשעבר אלא כבן אדם, זה לפחות להביע חרטה.
בעולם הרכילות של עולם הפוליטיקה היו שמועות שאיילת שקד, שרת המשפטים ממפלגת הבית היהודי, תומכת לקיצור עונשו של קצב ואף מתן חנינה, אך היא הכחישה ואמרה שזה לא עניינה. אני חושבת שבתור שרת משפטים היא ענתה תשובה חלקית. מצד אחד זה נכון שזה לא קשור אליה וזה להחלטת ועדת השחרורים אך מצד שני בתור אישה שאחראית על תיק המשפטים, זה היה בדיוק הזמן והמקום בשבילה לנקוט עמדה למען נשים וצדק באופן כללי. איילת שקד בחרה להימנע ולהגיד שזה לא לשיקולה.
ועדת השחרורים תכריע היום אם לאשר את בקשתו של הנשיא לשעבר משה קצב לקצר שליש מעונשו ולהשתחרר ממאסר בטווח הקרוב. קיצור העונש יעביר את המסר הלא נכון לנפגעות הטרדה וגם הטלת ספק בכמה ערכית מערכת המשפט שלנו.
גם אם הוא ריצה ארבע שנים מתוך שבע, הוא עדיין מסרב להודות ולהשתקם. תפקידה של מערכת המשפט זה לגבות זכויות וצדק. זה לא יכול להיות שיתנו לנשיא לשעבר של מדינת ישראל קיצור בעונש לאחר שלא לקח שום אחריות או ביצע הליך שיקום.
זה מאכזב לחוות מציאות שבה המנהיגים שלנו נכנסים ללופ של פרשות שרק מראות לציבור הישראלי שאין על מי לסמוך. במידה ובאמת העונש לא יקוצר תמיד קצב יכול לערער, אבל אני מקווה שהעובדה שקצב לא מוכן להכיר בהרשעתו באונס תגרום לפרקליטות לעמוד על זה שעונשו לא יקוצר.
