טקס "עץ המוצצים" העירוני הפך את רגע הפרידה המלחיץ לחוויה מעצימה ומשותפת. "עברנו את הטקס בלי בכי," סיכמה בגאווה אמא לילדה נרגשת. אז איך נולד הרעיון שהופך אתגר התפתחותי לחגיגה קהילתית?
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
"היא לא יודעת לדבר מהמוצץ," לוחשת בחיוך מיכל ולך, אמא של רומי הקטנה, שעומדת נרגשת ומעט נבוכה ליד "עץ המוצצים" הוותיק שליד ספריית קרית אונו. כמו עשרות הורים ופעוטות אחרים, גם הן הגיעו לאירוע הפרידה העירוני. לשאלתי איך היה, רומי מתביישת, ואמה מסכמת את החוויה: "עברנו את הטקס בלי בכי. זה אומר שהגמילה נעשית."
הרגע הקטן הזה, של פרידה מוצלחת וללא דמעות, הוא בדיוק המטרה שלשמה נולדה אחת המסורות הישראליות המקסימות של השנים האחרונות: טקס "עץ המוצצים".
הולדתה של מסורת: מקיבוץ קטן לספר ילדים
הרעיון של "עץ מוצצים" אינו ייחודי לישראל, אך כאן הוא קיבל אופי קהילתי מובהק. המטרה הפסיכולוגית ברורה: להפוך את תהליך הגמילה, שלעיתים קרובות מלווה בקושי, חרדה ודמעות (בעיקר של ההורים), לרגע חיובי של מעבר. זהו טקס התבגרות סמלי, שבו הפעוט "מעניק" מרצונו את החפץ האהוב שלו לעץ, ומצטרף רשמית ל"עולם של הגדולים".
הזרז המרכזי להפצת הרעיון בישראל היה ספר הילדים המצליח "עץ המוצצים" מאת הסופרת והגננת לי טרכטמן, שיצא לאור ב-2011. הספר נולד מסיפור אמיתי: אחייניתה של טרכטמן, שהתגוררה בקיבוץ אפק, נפרדה מהמוצץ שלה כשתלתה אותו על עץ בקיבוץ. טרכטמן הפכה את החוויה האישית לסיפור עלילה פשוט ומרגש, שכולל את משפט המפתח: "להתראות מוצץ, תהנה על העץ!"
הספר הפך במהירות לכלי עזר עבור הורים וגננות. בעקבותיו, רשויות מקומיות ומתנ"סים ברחבי הארץ החלו "לאמץ" עצים בפארקים, ליד ספריות וגני שעשועים, ולהכריז עליהם רשמית כ"עצי מוצצים". העצים, המקושטים בעשרות מוצצים צבעוניים, הפכו לסמל מקומי של התבגרות.
מקרית אונו באהבה (ובלי בכי)
האירוע שהתקיים השבוע בקרית אונו, ביוזמת "המרכז לקול המשפחה" של המתנ"ס ובשיתוף הספרייה העירונית, הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו היוזמה הזו הפכה לאירוע קהילתי חם.
עשרות משפחות התכנסו סביב העץ הוותיק לא רק כדי לתלות את המוצץ, אלא כדי לחגוג את המעמד. האירוע, בהובלתה של ספיר רובל, מנהלת המרכז לקול המשפחה, כלל שירים, משחקים והצגה, שהפכו את הפרידה לחגיגה של ממש.
"רצינו להפוך את הרגע הזה לחגיגה נעימה ומשמעותית, כזו שתשאיר חוויה חיובית," הסבירה רובל. גם ראש העיר, מיכל רוזנשיין, הגיעה לתמוך וציינה את החשיבות בהפיכת האתגר המוכר הזה לחוויה משותפת ותומכת.
עבור ילדים כמו רומי, שסיימה את הטקס "בלי בכי", ועבור הוריהם, עץ המוצצים הוא יותר מסתם עץ. הוא הוכחה קטנה וצבעונית לכך שעם קצת תמיכה קהילתית ויצירתיות, אפשר לצלוח כל צעד ראשון בדרך לעצמאות.
