האהבה שלנו כפי שהייתה נגמרה. נשארו ממנה רק זיכרונות שמרעילים לי כל יום מחדש את הלב. אני מרגישה את זה וההרגשה לא נעימה כלל. הוא כבר לא מתקשר, כי ביקשתי ממנו לא להתקשר. לא מסמס, כי ביקשתי ממנו לא לסמס וגם לא מפתיע כמו פעם, כי ביקשתי ממנו לא להתקרב אז למה פעם למרות שהייתי מפצירה בו הוא היה בא ולא עוזב ? ולמה היום זה כל-כך כואב כשמישהו מקשיב לך, הולך ולא חוזר?
הוא לא יפה במיוחד, בעיניי הוא הכי יפה בעולם והוא חכם ויודע לדבר. כשהוא מדבר המילים שלו קוראות לי להתקרב אליו ולהקשיב לו עד הסוף אבל לשתיקה בנינו, שנכפתה ,כבר קשה לי להקשיב. היא פוצעת את הלב הפצוע ממילא ומשאירה אותי לבד, כל-כך לבד כמו שלא הרגשתי מעולם.
“אני חייבת לדבר אתך”, נכנעתי וסימסתי לו בלילה.
ובאמת כל כך הייתי חייבת לדבר אתו. הגעגוע הקשה התחיל מהבוקר ולא עזב. גם בצהריים כשניסיתי לנער אותו מעלי ומצאתי את עצמי משוטטת בין מסעדות כדי לא להרגיש ריקה , משהו חזק לפת אותי וכמעט נכנעתי. אבל בלילה כשהמועקה חגגה נצח בתוכי והיין האדום לא החליף את הגעגוע הושטתי את האצבעות למקום האסור וסימסתי לו.
הוא לא ענה. ידעתי שהוא לא יענה בלילה. אז חיכיתי לבוקר ובבוקר הוא התקשר. הטלפון צלצל שוב ושוב ועל הצג הייתה שיחה ממספר חסום. ידעתי שזה הוא. עוד דרך שלנו לתקשר –לא לתקשר. חסמתי אותו בשיחות הנכנסות אבל זה לא עצר ממני לספר לו ולהסביר לו למה, הוא כבר יודע, כמו לימדתי אותו את כל הטכניקות שהפעלתי כדי להתעלם ממנו וביקשתי: תעזור לי לעזור לך לעקוף אותן ובכל זאת להגיע אלי. אז הוא התקשר מחסום ואני שהדי היין עברו והאשליה הטיפשית שהוא עדיין פה הניחה מעט את שלוותי לא עניתי.
אנחנו לא משחקים משחקים, אנחנו שני אנשים שלא יכולים להיות יחד. ביקשתי ממנו לשמור עלי ולא להתקרב והוא כיבד את הבקשה שלי והתרחק.
“אני מרגישה שאני מאבדת אותך”, אמרתי לו אחרי כמה שעות כשהוא המשיך להתקשר ואני המשכתי לא לענות, לבסוף חזרתי אליו מבקשת לשמוע את המילים שישאירו אותי עוד מאחור ,איתו.
“את אף פעם לא תאבדי אותי”, הוא אמר ואני גיחכתי שהרי כבר איבדתי
החלפתי את המילים בשתיקה שכה אופיינית לי לאחרונה , שמעתי את הטון דיבור שלו מרוחק
“אז למה אני מרגישה שאתה כל-כך רחוק ממני?”
“אמרנו שנתרחק “, הוא אמר, “זה רק עכשיו, רק בינתיים”
שמעתי את המילים שאמר והלב כאב את הוויתור מחדש. אהבה, שמעתי את המחשבות רצות לי בראש בזמן שנדחקתי לתא השירותים בעבודה ,לוחשת לו מילים שלא אמרתי לאדם אחר מעולם. מהאהבה שלנו נשאר רק החלק הכואב ובכל זאת הודיתי, העדפתי את הכאב מאשר את החיים בלעדיו.
רוצים לקרוא עוד:
