תמר לילך מזומן יצאה לטיול
בפאה סגולה וחצאית מתנפנפת תואמת יצאתי לרחובות המחופשים להרגיש קצת מיוחדת, “הלוואי שכל יום היה פורים “, אמרתי לה בטלפון , רגע לפני שנפגשנו ובתוכי הרגשתי שמחה כזו אמתית, תחפושת על תחפושת תמיד גורמת לי להרגיש חופשיה.
היא עמדה שם עם האוזניים השחורות שלה, המאורכות , עם חצאית שתפרה בעצמה ואיפור דרמטי, מהסוג המושקע. “היי!”, אמרתי בהתלהבות . התקרבתי לנשק ,”שהאיפור לא ימרח לי”, היא אמרה במהירות והתרחקה. מצמצה שפתיים ובעיניים מלאות חשיבות עצמית היא הוסיפה, “שעות התאפרתי!”
איך היא עומדת לה שם זקופה, גבוהה ורזה ,מאוד רזה עם כל התסביכים שיש בה, עם כדורי הדיכאון שהיא לוקחת , יחד עם חבר שכבר שנה היא לא יודעת אם היא אוהבת , עומדת שם ומרגישה שווה. ואני עומדת לידה עם הפאה הבובתית והנצנצים הזהובים על הפנים ומרגישה כבויה .”אוקי”, חייכתי, “אולי נשתה משהו?”
אבל היא לא שותה הרבה, וגם לא בא לה להתערבב ולרקוד, סתם נעמדת לה ליד הבר עם חצי סיגריה בפה וחצי חיוך. והם מגיעים אליה. שני גברים . אחד מלא ונמוך , השני בהיר וארוך הם ניגשים אל הבר ומתחילים איתה במעין שיחה מונוטונית על תחפושות , ויין . אני מפהקת אבל היא זוהרת ולרגע היא נראת לי נסיכה שעברה מסע קשה אבל בסוף מצאה את עצמה.
“תגידי לי”, אני נזכרת בשאלה שלו לפני שנה. אני הייתי מכשפה והוא היה בכובע כתום מפרווה, מחויך. מתקרב אלי כל-כך קרוב שאני לא שומעת את הרעש מסביב רק מריחה שוב את הריח של האהבה הלא מוסברת , הלא נגמרת שלי אליו , “למה התחפשת”? , הוא שאל בקול גבוה, תמיד הוא דיבר גבוה גם כשניסה לומר לי דברים יפים שמיועדים רק בשבילי. אבל באותה מסיבה כשהמוזיקה ידעה להסתיר חלק מהמילים, הייתי שלו. והייתי מאושרת . “את כל-כך מיוחדת”, הביט בי מקרוב ובאותה מסיבה באורות הבוהקים ובתחפושת , ידעתי שהוא מספר לי אמת.
המוזיקה התחלפה , שמעתי אותה צוחקת, רוכנת כלפי הגבר הפחות יפה. “את באה לרקוד?”, היא נעמדה פתאום, ולקחה אותי חזרה אל המציאות. הסתכלתי בה ולרגע קצת שנאתי אותה . “אני קצת עייפה”, אמרתי והלכתי לחפש את מה שגרם לי להרגיש הבחור עם כובע הפרווה .
שם, מול המראה בשירותים, סידרתי את הפאה הסגולה, מתחתי את החצאית ושיננתי משפטים מנחמים. אבל הארנבת שבחוץ גרמה לי להתגעגע למשהו שכבר נגמר. אני לא מקנאה בה, אמרתי לעצמי , מגיע לה להיות מאושרת, מותר לה לפעמים גם להתעלם ולהיות בכוכב אחר.
מצאתי את עצמי מחייגת אליו , רוצה שיגרום לי שוב להרגיש מיוחדת, רוצה לחזור לפורים ההוא לפני שנה אבל יותר מהכל רק רוצה להסתגר עם עמיר לב ולהאמין שיש את האדם הזה שרואה אותי תחת הנצנצים בעיניים והסיגריה שכבתה.
