גבריאלה פוגל בפוסט שמסביר כיצד להתחבר לקושי
אתם מכירים את התסכול הזה: אנחנו חושבים חיובי, כמו שלימדו אותנו, מדמיינים, רושמים רשימות, חוזרים על משפטים חיוביים אבל: האוטו שלנו הוא לא בדיוק חדש ואדום, הבית שלנו הוא לא בדיוק וילה, והנסיך שלנו יותר דומה לצפרדע. למה?
במהלך שני העשורים האחרונים החלה תנועה חדשה: תנועת החשיבה החיובית. הבטיחו לנו כמה דברים, והרי הם לפניכם:
- תחשבו חיובי – תצליחו.
- תדמיינו, תרשמו, ותקראו את מה שאתם רוצים – זה יקרה.
- אסור לכם לדבר על אכזבה, רגשות שליליים, קושי, או, רחמנא לצלן, פחד. כל אלה יסתרו את תהליך החשיבה החיובית, ולכן לא יביאו לתוצאות הרצויות.
- חזרה מספר ימים רצופים: יש שהגדילו לעשות ואמרו לנו שאנחנו צריכים לחזור על החשיבה החיובית הזו 27 יום, או אולי 30 יום, או 40 יום. תלוי את מי שואלים. ואם תשברו את הרצף: אז הלכה לכם החשיבה החיובית, כי רק כך אתם תשתחררו מדפוסים שליליים.
אז אני ניסיתי את זה בתחומים כאלה ואחרים. למשל: בזוגיות. מה לא עשיתי: רשמתי רשימות על פי תבניות נכונות. קראתי את זה ארבעים יום ואף יותר, השתדלתי לא לחשוב מחשבות שליליות בנושא, ולהיות מודעת לכך, ואפילו נישקתי כמה צפרדעים. גורנישט: אתם יודעים מה זה? כלום. אף צפרדע לא הפך לנסיך.
אז למה זה לא עובד?
משום שאנחנו לא מחוברים רגשית לחשיבה החיובית. הדבר החמור ביותר שאמרו לנו לעשות, נמצא בסעיף 3 למעלה: להתכחש לרגשות שלנו: אל תגידו “זה קשה” תגידו “זה מאתגר”. וכך, במקום להכיר בקושי שלנו, בפחד שלנו, באכזבה שלנו, אנחנו למדנו להדחיק אותם.
ומה קורה עם רגשות מודחקים? הם יוצאים אם לא דרך הדלת, דרך החלון. כלומר: הם מכרסמים בנו. ואנחנו יודעים את זה משום שלמרות שאנחנו חושבים חיובי, כמו שלימדו אותנו, אנחנו מרגישים מחורבן. אנחנו לא מאמינים למילה ממה שאנחנו כותבים, משננים ורוצים להאמין. אנחנו מרגישים את הנתק הזה בגוף שלנו, בלב שלנו.
אז מה לעשות?
- המניע שלנו הוא רגש: יש להכיר בכך, שלא משנה כמה נחשוב, נרשום ונשנן, המקור הוא רגשי ולא שכלי.
- פעולה במתאם לרגש: הפעולות שלנו יהיו תמיד במתאם לרגש שלנו, להוויה שלנו. כשאנחנו נמצאים בהוויה של פחד, אנחנו נתנהל בעולם בפחד, כך גם יהיו הפעולות שלנו, ולכן גם התוצאות. לדוגמא: אני לא שוחה בבריכה כי אני פוחדת בעקבות טראומה.
- לדבר את המציאות שאנחנו רוצים: אם אני רוצה זוגיות, אני לא אגיד לדודה ברטה שטוב לי להיות לבד, גם אם היא הכי ניג’ס בעולם. להיות “פיו וליבו שווים”. משום שמה שאנחנו אמרים היא מציאות שאנחנו יוצרים.
- להציף את הפחד, הקושי: כן, אני מפחדת לשחות. זה קשה לי. זה לא “מאתגר” זה קשה, לעזאזל!!! לא לפחד מהרגשות שצפים. יחד עם זאת אין הכוונה להתפלש במסכנות, בקורבנות, אלא להכיר בקושי, להציף אותוולהחליט אם הוא מנהל אותנו או שאנחנו בוחרים לנהל אותו: לקחת שיעורי שחיה ולהתגבר על הפחד. לבחור בהוויה של שוחה בבריכה למרות הפחד. וזה מה שאכן עשיתי.
אנחנו יכולים לעשות הבדל בחיים שלנו בעזרת חשיבה חיובית, אם נעשה זאת בדרך הנכונה.
אתם מוזמנים כמובן, לדף הספר שלי:
