מגרש משחקים של כאב: הקולות הנשכחים של גברים במעגל הזנות

בעוד הזרקורים מופנים אל נשים במעגל הזנות, מתחת לפני השטח רוחשת מציאות נוספת, כואבת לא פחות: זו של גברים מנוצלים, שהחברה בחרה להעלים עין מקיומם. במרכז "רואים שקוף" – המקום היחיד בארץ שמעניק להם מענה – הם מוצאים סוף-סוף קול, ומגרש משחקים של כאב מתגלה במלוא עוצמתו.

כתב וצילם – איתן אלחדז ברק

"ערב טוב," פותחת מאיה קוגן, מייסדת ומנהלת המרכז. "אנחנו המקום היחידי בארץ, ואולי גם בעולם, שנותן מענה לגברים בזנות. ואני לא מדברת על הלקוחות, לא על הצרכנים – אני מדברת על גברים שמנוצלים בזנות."

"אנחנו ילדים שהוזנחו": העדות ששוברת סטריאוטיפים

באירוע מרגש שנערך לאחרונה, הקריאה קוגן עדות מצמררת של מטופל מהמרכז בשם גילי. "בהתחלה היה לו מאוד חשוב שמי שיקריא את העדות שלו יהיה מישהו שבעצמו היה בעבר בעולם הזנות," סיפרה קוגן. "אבל אחרי כמה ימים, גילי אמר לי: 'מאיה, אני סומך עלייך. הקמת את המקום, את מטפלת בנו, את מבינה מה אנחנו עוברים. זה בסדר.'"

גילי, בעדותו, מפשיט את המיתוסים על זנות גברית. "יש לי המון מה להגיד על זנות," פתח, "אבל הדבר הראשון שאני רוצה להגיד זה שאנחנו אף פעם לא זונות, וחשוב לי להדגיש את זה. דבר ראשון, אנחנו ילדים. נערים שהוזנחו."

הוא ממשיך ותוהה על המציאות הכואבת: "להיות זונה ולקבל כתובת, ולהיכנס לדירה יוקרתית… ולראות בן אדם שמחכה לך, עם בית שכנראה מכיל משפחה, ואתה בעצמך תוהה: איפה הילדה והאמא?"

"קשה להאמין באדם": מחיר נפשי כבד

ההשלכות הנפשיות של חיים במעגל הזנות אינן נסתרות. "להיות זונה גבר זה לא קל," הודה גילי בכנות כואבת. "חלקנו לא בחיים בשביל לספר. אני חושב שזה אפילו נס שאני כאן."

הטראומה מותירה צלקות עמוקות ואובדן אמון בסיסי. "קשה לי להאמין למילה של בן אדם מולי אחרי שראיתי כל כך בגידות… קשה לי להאמין באדם. קשה לי להאמין בדת, קשה לי להאמין באנושות. קשה לי להסתכל במראה ולהאמין בעצמי."

קריאה נוקבת לחברה: "גם לגברים מותר להיות חלשים"

מרכז "רואים שקוף", שהוקם לפני כשנתיים וחצי, הוא פריצת דרך משמעותית. "יש הבדל בין גברים לנשים," מסבירה קוגן. "לגברים בזנות יש צרכים מקצועיים אחרים." היא מדגישה כי הנפש של גברים שונה, וכך גם הצרכים הפסיכולוגיים והגורמים שהובילו אותם למצב זה. האוכלוסייה המטופלת מגוונת להפליא, "ממגזר יהודי וערבי, חילונים, דתיים, חרדים, מבתים טובים ומבתים הרוסים. הכל מכל כל." גם הלקוחות, בניגוד לתפיסה הרווחת, מגיעים מכל קצוות החברה: "יש לנו שופטים, רופאים, ואפילו לקוחות נשים וזוגות."

גילי מסיים את עדותו בקריאה נוקבת לחברה: "אני מאוד מקווה שבפעם הבאה שאתם תראו גבר במעגל הזנות, אתם תבינו שגם לגברים מותר להיות חלשים. יש מציאות כזאת של גבר שהוא מסכן, שהוא חלש, שהוא בפוסט-טראומה, שהוא מנוצל, שהוא לא איזה מצ'ואיסט." הוא מסכם בתחושת החמצה וכאב: "אני חושב שאני מאוד מוכשר בציור, בפיסול, בריקוד. אבל עבורי עד עכשיו זה לא הצליח."

סיפורו של גילי הוא תזכורת מצמררת לכך שהמאבק בזנות חייב לכלול את כל הנפגעים, ללא הבדל מגדר. מרכז "רואים שקוף" פועל כדי להבטיח שגם לגברים אלו יהיה מקום בטוח להשתקם, למצוא מחדש את קולם, ולהאמין בעצמם.

 

 

מאיה קוגן, מייסדת ומנהלת מרכז "רואים שקוף", שיתפה בפרטים מרתקים על העבודה עם קהל יעד שנותר ברובו שקוף: גברים במעגל הזנות. המרכז, שהוקם וממומן על ידי משרד הרווחה, הוא המקום היחיד בארץ, ואולי בעולם, שמעניק מענה ייעודי לקבוצה זו.

הצורך במענה ייחודי

מרכז "רואים שקוף" הוקם לפני כשנתיים וחצי, כחלק מנדבכי חוק איסור צריכת זנות, שהרחיב את ההבנה כי יש לספק טיפול ושיקום גם לגברים. קוגן מציינת כי התופעה אינה שולית: "20% מהנפגעים הם גברים, וזה רק הולך ועולה."

היא מדגישה את חשיבות ההתמחות: "יש הבדל בין גברים ונשים. אני תמיד אומרת שאם כואבת לך הרגל, תלך לאורתופד, לא לרופא עור. לגברים בזנות יש צרכים מקצועיים אחרים." לטענתה, הנפש של גברים שונה, וכך גם הצרכים הפסיכולוגיים והגורמים שהובילו אותם למצב זה. "קומפלקס הטראומה אצל אישה הוא לא קומפלקס הטראומה אצל גבר," היא מסבירה, ומוסיפה כי על מנת להעניק את הטיפול המקצועי ביותר, יש להבין את הייחודיות של כל קבוצה.

הסיפור שמאחורי הניצול

הגורמים לכניסה למעגל הזנות הם מורכבים. "יש את המקום של הרחוב, שזה משותף, כי ברחוב לצערנו יש רק דרך אחת לשרוד," אומרת קוגן. אולם, ישנם גם מאפיינים ייחודיים לגברים: "יש את המקום של הנראות – אני גבר שווה כשמוכנים לשלם כסף עבורי. זו ערך. אני נראה כשיש לי משמעות בעולם, כשרואים אותי ומוכנים לתת לי כסף תמורת מין."

האוכלוסייה המטופלת במרכז מגוונת מאוד. "יש לנו מטופלים שהם מהמגזר היהודי והערבי, חילונים, דתיים, חרדים, מבתים טובים ומבתים הרוסים. הכל, הכל," היא מציינת. גילי, מטופל במרכז, הוא אחד הצעירים יותר, אך קיימים גם מטופלים בשנות ה-50 לחייהם, ואף סבים.

לקוחות שאינם שקופים

בניגוד לתפיסה הרווחת, גם הלקוחות מגיעים מכל קצוות החברה: "יש לנו שופטים, ויש לנו רופאים," מספרת קוגן. היא אף מציינת קיום של לקוחות נשים וזוגות. כל אלו ממחישים את המורכבות והשכיחות של התופעה.

פריצת דרך וקריאה להעלאת מודעות

מרכז "רואים שקוף" נחשב לפורץ דרך בתחומו. "חד משמעית," אומרת קוגן, "אנחנו מקום חדש, נולדנו רק לפני שנתיים וחצי." למרות שהם מקום צעיר יחסית, הם זוכים להתעניינות הולכת וגוברת. "כן ראו אותנו בתקשורת בישראל, היה לנו כתבה בהארץ, במעריב, בוואלה רווחה," היא אומרת. מסר המפתח שלה הוא: "כמה שיותר ידעו עלינו, ככה נוכל לעזור ליותר אנשים."

המרכז מטפל ב-50 מטופלים בו זמנית, אך כפי שקוגן מציינת, "זה יריקה בים." המטרה היא להמשיך להרחיב את הפעילות ולהעניק סיוע לכמה שיותר גברים שנפגעו במעגל הזנות.