"עוגן לעתיד": לצאת מהמשבר, לבנות חזון : משה רדמן הקים תנועה חברתית של אנשי המחאה

הימים שאחרי השבעה באוקטובר ובצל המהפכה המשפטית חשפו סדקים עמוקים בחוסן החברתי והדמוקרטי של ישראל. מתוך תחושה עמוקה של משבר ואחריות, קמה תנועה חברתית חדשה, "עוגן לעתיד", המבקשת להציב מצפן רעיוני וערכי למחנה הליברלי, ולבנות מחדש את הבסיס המשותף לחברה הישראלית. אירוע ההשקה של התנועה, שהתקיים בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל, הציג חזון אופטימי ומעשי לתיקון ולשינוי, והיווה זריקת תקווה משמעותית בעת מטלטלת זו

איתן אלחדז ברק

מתוך משבר נולדת הזדמנות: קולו של משה רדמן

את הערב פתח משה רדמן, יו"ר התנועה ואחד ממובילי המחאה למען הדמוקרטיה, בדברים נוקבים שהדהדו את התחושה הכללית: "אנחנו הוילה בג'ונגל, החוסן הדמוקרטי של ישראל חלש מאוד. הבסיס הערכי המשותף של החברה הישראלית… אנחנו במשבר חמור – החמור ביותר שהיה למדינת ישראל מיום היווסדה." אך לצד ההכרה בכאב, רדמן הדגיש כי "כל משבר הוא גם הזדמנות, והמשבר הזה… אומר שאנחנו גם בהזדמנות הגדולה ביותר שהייתה למדינת ישראל אי פעם."

רדמן הצביע על "איבוד המצפן" של הרוב הליברלי, שהותיר "וואקום" בחברה הישראלית, אליו נכנסו "חזונות הזויים" של מדינה משיחית, גזענית וקיצונית. הוא הדגיש כי הצלחתם של אלה היא כישלון שלנו, וכי יש לקחת אחריות. מתוך הבנה זו, יצאה התנועה למסע כפול: מסע של מאבק למען הדמוקרטיה ומסע של בנייה – "מסע אל תוך החברה הישראלית, לראות איך אנחנו דואגים שהציבור הישראלי יבחר בחזון הנכון."

במהלך שנתיים וחצי של עבודה אינטנסיבית, פגשו מייסדי התנועה קהלים מגוונים, מכל קצוות הארץ והחברה הישראלית: יהודים וערבים, בדואים ודרוזים, חילונים ודתיים, אנשי פריפריה ומרכז. "כמעט אף אזרח במדינת ישראל לא מרגיש שהמדינה שייכת לו," סיכם רדמן, "חלק מרגישים שהיא ברחה להם מהידיים והחלק השני מרגיש שהיא אף פעם לא הייתה חלק." מתוך מסע זה, גובש חזון ברור המבוסס על עקרונות הליבה של דמוקרטיה ליברלית, חירות, שוויון, חתירה לחיים וביטחון, שגשוג ושלום.

קומות של חזון: בניין הדמוקרטיה הישראלית מחדש

החזון של "עוגן לעתיד" הוצג בשלוש קומות, המהוות מפת דרכים ארוכת טווח לתיקון המדינה. הקומה הראשונה היא הצהרת חזון – מטרה ברורה לאן לכוון. "השבר פה בישראל לא ייפתר בחודש ולא בחודשיים ולא בשנה, וגם לא בשנתיים. זה מסע ארוך מאוד," אמר רדמן, וציין את הרצל שפעל 52 שנים לפני קום המדינה. התנועה מאמינה שיש לבנות את המדינה "מלמטה מחדש", מתוך "מצוינות מוסרית, אחריות ציבורית, קבלת השונה וחמלה" וחתירה קדימה כקולקטיב, תוך ראיית הטוב היום, מחר ובדורות הבאים.

רדמן הדגיש את הפער בין החזון למציאות הכואבת: "אחד מכל 5 ישראלים חי היום תחת טרור פלילי… מאות אלפי להט"בים שלא מסוגלים להקים בית… 500,000 יהודים שהרבנות הכוחנית האלימה אומרת להם שהם לא יהודים." כל אלה מדגישים את הדגל הראשון של התנועה: שוויון. הוא הציג דוגמאות חדות להפקרת אזרחים, מילדה נעלמת בצפת ועד שני מיליון אזרחים שחיים תחת איום, והדגיש ששאלות של אלקטורליות או פוליטיקה אינן רלוונטיות כשמדובר בחיי אדם וזכויות יסוד.

עוד נגע רדמן בסוגיית המילה "שלום", שהפכה ל"מילת גנאי" בישראל, וכיצד תפיסות קיצוניות ניכסו אותה לעצמן. הוא הזכיר כי "העם היהודי תמיד היה עם שוחר שלום" וקרא לרדוף אחריו בכל מקום.

זהות משותפת וחינוך ממלכתי: פרויקטים לבניית חברה

התנועה מזהה את חוסר הזהות המשותפת כבעיה מרכזית בישראל. בעוד בן גוריון ניסה ליצור כור היתוך, המציאות כיום היא "פיצול מוחלט" ל"עשרות שבטים", כדברי רדמן, בניגוד לרעיון "ארבעת השבטים" של ריבלין. המטרה היא לייצר שכבה של זהות משותפת, חיבור ושייכות. לשם כך, משיקה התנועה מספר פרויקטים:

• לוח שנה "מועדים וערכים": פרויקט בניהולה של מורן מישל, מומחית לניהול תוכן וקהילות, שמטרתו לייצר אלטרנטיבה שתציין דברים רבים מתוך החברה הישראלית, סיורים בשטח, ותזכורות לאנשים ומועדים שנשכחו.
• חינוך ממלכתי לערכים: התנועה קוראת לחבר את ארבע מערכות החינוך השונות בישראל לשכבה אחת שמחברת בין כולם, שתדאג להוראת אזרחות בסיסית וערכים דמוקרטיים-ליברליים. רדמן הדגיש: "אין תקציב ראש ממשלה לשום מוסד חינוכי שלא מלמד אנשים להיות אזרחים במדינה דמוקרטית ליברלית." בהקשר זה, התייחס רדמן גם לפרויקט "חינוך ממלכתי חרדי" שיזם השר שי פירון בעבר, וציין כי "עוגן לעתיד" תצטרף לבג"צים של משפחות חרדיות למען זכותם ללמוד בבית ספר שמלמד ליבה וערכים.

חיזוק הדמוקרטיה וצדק חברתי: עוגנים לעתיד

התחום השלישי הוא חיזוק הדמוקרטיה הישראלית. פרופסור יניב רוזנאי, ממובילי התנועה, נאם על פרויקט הדגל שמטרתו לייצר תו תקן למפלגה, ציבור, עירייה או מועצה ליברלית, ולבטל דה-לגיטימציה של מילים כמו "שלום" ו"שמאל". רדמן הציג נתון מדאיג: רק 3% מהציבור הישראלי מגדיר עצמו כאיש שמאל המאמין בשלום, ופחות מ-1% בקרב בני 18-25. "זה לא כי שלום הוא אטרקטיבי, זה כי אנחנו כשלנו בהסברה ואנחנו הולכים לעלות להתקפה בכל הכוח על הסדרים אזוריים וקידום שלום," הכריז רדמן.

התנועה תפעל גם לקידום כלכלה מכילה וצדק חברתי, תוך תיקון אי-השוויון הכלכלי בישראל. "לא הגיוני שמדינה שקוראת לעצמה 'סטארט אפ ניישן' יש חלק קטן שנהנה מזה וכל השאר נהנים מפירורים," ציין רדמן. הוא הסביר כי יש קשר ישיר בין נסיגה בדמוקרטיה לבין אי שוויון כלכלי: "כשאנשים בשולי החברה מבחינה כלכלית לא נהנים מהפירות של הדמוקרטיה, מה הם רוצים לעשות עם הדמוקרטיה?"

לבסוף, עסקה התנועה בהסדרת יחסי דת ומדינה, או במילים אחרות "ניתוק הפוליטיקה מהדת". רדמן מתח ביקורת על המערכת הפוליטית שדנה רק במה "משתלם ונוח" לה, תוך "אפס שיח על חזון" ועל השאלה "מה אתה מציע לילדים שלי?".

קולות נוספים: צעירים, מיעוטים ותקווה לשינוי

מורן מישל שיתפה בכנות על התרחקותה מהיהדות והציונות כתוצאה מ"גזענות, אלימות והקצנה דתית". היא סיפרה כי רק בעקבות המהפכה המשפטית והשבעה באוקטובר החלה להרגיש שחסר לה "עוגן פנימי עמוק", ומצאה אותו ב"חזון הציוני" ובדמוקרטיה. היא הדגישה את הקשר הבלתי נפרד בין ציונות, יהדות ודמוקרטיה – "ציונות שווה יהדות פלוס דמוקרטיה זה לא הולך בנפרד," וכי הוויתור על היהדות החילונית-תרבותית כמעט ואיבד את הדמוקרטיה. מישל התייחסה גם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המראים זינוק משמעותי במספר הצעירים העוזבים את הארץ, וכיצד הדור הנוכחי גדל ללא מנהיגות אחרת. היא חתמה בנימה אישית ומרגשת, כשסיפרה שבתה התחילה קורס קצינות בבוקר האירוע, והביעה תקווה ל"מנהיגות אחראית, מוסרית, ערכית, שלפני שהיא מבקשת מהם כל דבר… קודם כל דואגת להם ודואגת לעתיד שלהם."

מעבר ללוח השנה: פרויקט "מועדים וערכים" של מורן מישל – אריגת אתוס ישראלי חדש

בתוך המאמץ הכולל של "עוגן לעתיד" לבנות מחדש את החוסן הדמוקרטי והערכי של ישראל, בולט במיוחד פרויקט "לוח שנה: מועדים וערכים" בהובלת מורן מישל. יוזמה זו אינה עוד לוח שנה פשוט, אלא ניסיון נועז ומרגש לארוג מחדש את האתוס הישראלי, להעשיר את הזהות המשותפת ולתת מקום של כבוד לסיפורים ולקהילות שהודרו במשך שנים רבות.

הבסיס לפרויקט הוא ההכרה בכך שלמרות עושר המסורות והתרבויות בישראל, לוח השנה הרשמי אינו משקף את מלוא הפסיפס האנושי שלה. "הוא לא בא להחליף את לוח השנה הקיים," הסבירה מישל, "אלא בנוסף אליו, שמציין הרבה מאוד דברים מתוך החברה הישראלית על גבי לוח השנה." בכך, מבקש הפרויקט לא רק להוסיף תאריכים, אלא להעמיק את ההבנה ההדדית ואת תחושת השייכות של כל אזרח ואזרחית.

אחת הדוגמאות הבולטות שצוינו היא "יום החלוצים העירוניים". זהו מועד חדש המוצע ביוזמת "עוגן לעתיד", שמטרתו להעלות על נס את מורשתם העשירה והחיונית של חלוצי עיירות הפיתוח. במשך שנים רבות, נדחקה תרומתם של תושבי הפריפריה ובמיוחד של עיירות הפיתוח לשולי הנרטיב ההיסטורי של המדינה. יום כזה, שיכלול טקסים ואירועים ברחבי הארץ, יוכל להאיר את מסירותם, את הקשיים עמם התמודדו ואת תרומתם העצומה לבניית הארץ, ובכך להשיב להם את מקומם הראוי בזיכרון הקולקטיבי.

אך "יום החלוצים העירוניים" הוא רק קצה הקרחון. הפרויקט שואף לכלול מגוון רחב של מועדים שישקפו את כלל החברה הישראלית, ובכך ליצור אתוס מקיף ומכיל יותר. בין ההצעות הנוספות למועדים: יום התרבות הערבית, שיעלה על נס את תרומתה האדירה של הקהילה הערבית לתרבות הישראלית; יום ההתנדבות, שיכיר ויעודד את רוח הנתינה והסיוע ההדדי; יום הגיבורות, שיציין נשים פורצות דרך מכל גווני החברה; וכן יום הקשב, שמטרתו לעודד סובלנות והקשבה בין חלקי החברה השונים.

הרעיון המרכזי מאחורי "לוח שנה: מועדים וערכים" הוא להפוך את לוח השנה מכלי שמשמר בעיקר מסורות מסוימות, לכלי אקטיבי המעצב את זהותנו המשותפת. באמצעות סיורים בשטח, אירועים קהילתיים והדגשת דמויות וסיפורים מכל המגזרים, יוכל הפרויקט להחזיר לקדמת הבמה נרטיבים שהושמטו או נשכחו מן הקנון הישראלי הרשמי. זהו ניסיון כנה ואמיץ לגשר על הפערים ההולכים ומתרחבים בחברה, ליצור "חיבור ושייכות" בין כלל אזרחיה, ולהזכיר לכולנו את העושר והחוזק הטמונים בגיוון שלנו. אם יצליח הפרויקט, הוא יוכל להוות עוגן תרבותי-ערכי משמעותי שיסייע בבניית "סיפור ישראלי חדש" – כזה שכולם יכולים להיות חלק ממנו ולהרגיש בו שייכים.

 

סומיה בשיר, מטפלת רגשית וראש קבוצת "אין לי ארץ אחרת", סיפקה עדות נוקבת ומרגשת על חייה כערביה מוסלמית ואזרחית ישראלית. כאם לחמישה ילדים, היא חלקה את דאגותיה ואת הקשיים בהם נתקל בנה, מוכתר בן ה-13, החולם להיות איש היי-טק. היא תיארה את הקשיים היומיומיים – מתשתיות מוזנחות ועד אלימות – והדגישה: "זו לא גזירת גורל, זו מדיניות ממשלתית מכוונת כדי שנפחד וניתייאש." בשיר מתחה ביקורת חריפה על אפליית ערבים ועל היעדר לימוד ההיסטוריה הערבית במערכת החינוך, וקראה לקידום ברית יהודים-ערבים, תיקון חוק קמיניץ, קידום חוק יסוד שוויון וביטול חוק הלאום, שלתפיסתה מבטל את מקומם של שני מיליון אזרחים לא יהודים.

פרויקט הדגל עליו דיברה בשיר הוא "אדם זה אדם", שיעסוק באלימות המשתוללת בחברה הערבית: "הקמפיין ינגיש לא רק את המספרים… הוא ינגיש גם את הסיפורים, את הפרצופים ואת החלומות של כל אלה שאיבדו את חייהם תחת הטרור הפלילי, ואת אלה שחיים תחת איום." מטרת הפרויקט היא להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות והמשטרה, אך לא פחות חשוב – "להעיר לציבור הישראלי שיבין שחמלה וערבות הדדית צריכה להתקיים בין כל חלקי החברה."

עוגן חוקתי לעתיד דמוקרטי: קולו של יניב רוזנאי

המשפטן יניב רוזנאי הציג את הפרויקט המרכזי של התנועה לחיזוק הדמוקרטיה: "עוגן חוקתי לעתיד דמוקרטי." הוא הדגיש את חוסר היציבות החוקתית בישראל, עם למעלה מ-140 שינויים בחוקי יסוד מאז קום המדינה, לעומת 27 תיקונים בלבד בחוקה האמריקאית ב-230 שנה. "אפילו הכללים הכי בסיסיים בחיים של האומה שלנו ניתנים לשינוי במה ובלי שום דיון ציבורי או פוליטי ראוי," אמר רוזנאי. הוא הציג דוגמאות כמו ההסדר ליציאה למלחמה, שנדון רק שלוש שעות בוועדה בכנסת.

הפתרון של התנועה הוא "רפורמה אמיתית" שתחזק את הדמוקרטיה. בין הצעותיהם:

• חיזוק מגילת זכויות האדם הישראלית: עיגון זכויות יסוד כמו חופש ביטוי, הזכות להפגין, חופש דת ומידע, ובראש ובראשונה – הזכות לשוויון ברוח מגילת העצמאות.
• שיטת "פתק חצי פתוח" בבחירות: המאפשרת לבוחרים לדרג את המועמדים לכנסת ובכך להבטיח שנבחרי הציבור "יעבדו בשבילנו למעננו".
• עיגון כללי המשחק החוקתיים: ייצוב המערכת החוקתית והסדרת יחסי הרשויות, למשל על ידי דרישה לרוב מיוחד של 80 חברי כנסת לתיקון או שינוי חוק יסוד, כדי למנוע שינויים חפוזים ושימוש לרעה בחוקי היסוד.

• 

תובנות וקריאה לפעולה: סיום האירוע

עמית שגב, שאיבד את אחותו ומשפחתה בשבעה באוקטובר, ממובילי התנועה, סיכם את התחושה: "אומרים שאחרי משברים גדולים אנשים מחפשים משמעות, אז ברמה האישית רציתי למצוא דרך לעשות שיהיה פה טוב יותר, שהאובדן לפחות לא יהיה לשווא, שנוכל להוביל את השינוי הנדרש למען ישראל, של תיקון ואיחוי, כי אין לנו עוד אופציות."

בסיום האירוע, קרא משה רדמן לקהל להצטרף לתוכנית של "עוגן חוקתי לעתיד דמוקרטי", וחתם בביצוע א-קפלה לשיר "הלוואי", שהפך להמנון של תקווה ואחדות, עם המילים "הלוואי שבעולם הזה יש תקנה… הלוואי ועוד נשב בצל אתנה… הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב."

ביקורות אפשריות על "עוגן לעתיד"

בעוד שתנועת "עוגן לעתיד" מציגה חזון מרתק לישראל, עולות מספר נקודות ביקורת אפשריות:

• אופטימיות יתר מול מציאות כואבת: ההצהרה שהמשבר הנוכחי הוא "ההזדמנות הגדולה ביותר" לישראל, אף שהיא מעוררת השראה, עלולה להיתפס כאופטימית מדי. היא עלולה להמעיט בעומק הטראומה והפילוגים בחברה, ולייצר ציפיות לא ריאליות לגבי מהירות וקלות התיקון.
• הטלת אשמה על הרוב הליברלי: האשמת המחנה הליברלי ביצירת "וואקום" שאפשר עליית חזונות קיצוניים, עלולה להיות פישוט יתר של מורכבות פוליטית וחברתית. היא עלולה גם להרחיק תומכים פוטנציאליים שאינם רואים עצמם כאחראים למצב הקיים.
• אתגרי יישום בטווח הארוך והקצר: חזון התנועה מדבר על מסע ארוך של שנים, אך הדבר עלול להקשות על שמירת מומנטום בציבור המשתוקק לפתרונות מהירים. בנוסף, יישום רפורמות חוקתיות שאפתניות, כמו "פתק חצי פתוח" או רוב מיוחד לשינויי חוק יסוד, ייתקל בקשיים עצומים באקלים הפוליטי הנוכחי.
• "יהדות רזה" ופערים עם ציבור מסורתי/דתי: פרויקטים כמו לוח השנה "מועדים וערכים" עלולים להיתקל בביקורת קשה מצד ציבור דתי ומסורתי. הם עשויים לטעון כי יציקת משמעות "יהודית" המבוססת על אתוס אזרחי-ליברלי, ולא על בסיס רליגיוזי או הלכתי, מציגה "יהדות רזה" שאינה מחייבת ואינה משקפת את עושרה ומורכבותה של המסורת בעיניהם. הדבר עלול להעמיק את הניתוק במקום לגשר על הפערים.

"עוגן לעתיד"  מנסה לצאת  בקריאה להתעוררות אזרחית. לאחר שהשמאל היה עסוק שנים 'במה לא' והפגין אקטיביזם ביקורתי בעקבות מתוך עומק המשבר של השבעה באוקטובר, הקיטוב הנורא והמלחמה המתמשכת, היא מנסה להציע חזון ברור, תוכניות פעולה מפורטות, ומעל לכל – תקווה. לתנועה נכונו אתגרים רבים – בעיקר גיוס ציבורים רחבים יותר שהזהות שלהם היא 'היברידית' – גם יהודים וגם דמוקרטים.

עכשיו אולי לראשונה תנועת שמאל מציעה הזדמנות אמיתית ליצירת סיפור ישראלי חדש, מאוחד וחזק. האם החברה הישראלית תרים את הכפפה ותבחר להיאחז בעוגן הזה? ימים יגידו.