"האביב של גאיה": חוגגים חיים, זיכרון ותקווה

ביריד המרגש לזכרה של גאיה חליפה שנרצחה בנובה, תיארה בכנות שורדת השבי רומי גונן, חברתה הקרובה, את הכאב והצורך להמשיך את דרכה של גאיה באהבה, לצד קריאה להשבת החטופים. יוסף חדאד, המסבירן הלאומי, הדגיש את חשיבות הנצחת זכר הנרצחים. אסי הירשפלד, מנהל קריית התרבות, נזכר בנערה חובבת המוזיקה הדגיש את החיבור הקהילתי והאמנותי המדהים שנוצר ביריד, המהווה דרך ייחודית לזכור את גאיה. שלושתם יחד שזרו מסר של זיכרון, תקווה ומחויבות לעתיד.

איתן אלחדז ברק

 

ביום שישי האחרון, לבשה הספרייה העירונית בקריית אונו חג, והפכה למרחב של זיכרון, יצירה ואהבה, כשפתחה את שעריה ליריד "האביב של גאיה" זו השנה השנייה. היריד (בשיתוף המחלקה לצעירים והמתנ"ס המקומי) , המוקדש לזכרה של גאיה חליפה ז"ל שילב אווירה נעימה עם תחושת התקווה. מוזיקה עדינה ריחפה באוויר, דוכני אוכל מפתים הציעו מטעמים, ודוכני אמנות מגוונים קישטו את המקום, כשהכל התמזג להרמוניה שגאיה כל כך אהבה.

רגעים של כאב ותקווה: עדותה של רומי גונן

אחד הרגעים המרגשים ביריד היה כשעלתה לבמה רומי גונן, חברתה הטובה של גאיה, ושיתפה במילותיה הכנות והנוגעות ללב: "גאיה היקרה ! לקבר כבר הלכתי, אבל זה היה כל כך עצוב. ועכשיו אני ביריד שלך שמחה יותר." מילותיה של רומי חשפו את עומק הקשר בין השתיים, קשר שהחל רק שלוש שנים לפני האסון אך הרגיש כמו נצח: "התנהגנו כמו חברות שמכירות מגיל אפס… האופי הרך והעדין שלך בשילוב האופי המשוגע והמוחצן שלי יצר משהו מהמם, משהו שהלוואי ואני אמצא שוב."

רומי לא חסכה במילים כשתיארה את הכאב שבחיים ללא גאיה: "אני בתהליך שיקום מטורף ואת לא פה כדי להעביר איתי את הזמן, לתת לי יד בדרך הארוכה והמתסכלת." אך לצד הכאב, עלתה גם התקווה וההבטחה להנציח את זכרה של גאיה בכל דרך אפשרית, כולל הקריאה הכואבת להשבת החטופים: "תעשי הכל כדי להחזיר את החטופים הביתה. אני מאמינה שכמו ששמרת עליי שם, את מגינה על כל אחד ואחד שהוא נשאר בחיים. גם מעל הבמה הזאת אני מתפללת, מתחננת וקוראת להסכם שיחזיר את כל האחים והאחיות שלנו מהשבי, תני להם כוחות. אם צריך אז תיתני גם את שלי. אני אוהבת אותך הכי בעולם".

 

 

כשזיכרון פוגש יצירה: הדוכנים וניידת התרמת הדם

היריד עצמו היה עדות חיה לאהבותיה הרבות של גאיה. דוכנים מגוונים ייצגו את תחומי העניין והאהבות שלה – אפייה, מוזיקה, בעלי חיים ותרומה לקהילה. בין הדוכנים, בלט דוכן הקינוחים והמאפים של רוני שמש, חברתה של גאיה מהצבא, שסיפרה בהתרגשות: "כבר שנה שנייה שאני ככה משתתפת ביריד של גאיה… זכיתי להכיר בחורה מהממת עם חיוך וואו, שעד היום כשאני נזכרת בו, זה ממלא אותי באהבה." רוני, שמכינה מאפים בעסק משלה, ציינה שגם גאיה אהבה מאוד לאפות, והציגה חלות עם סמל החטופים – תזכורת כואבת וחשובה לנוכחים. "אני חושבת שזה מאוד חשוב שגם נזכיר את החטופים שעדיין נמצאים איתנו, לחשוב מה הם עוברים שם עכשיו," אמרה.

בדוכן נוסף, הציגה עינת, קרובת משפחתה של גאיה, מוצרי עץ מיוחדים שהכין שי, דוד של גאיה, ובהם קרשי חיתוך עם חריטה של גרמופון ולב – סמל לאהבתה הגדולה של גאיה למוזיקה. "לפעמים זה מרגיש שהיא עדיין בטיול," סיפרה עינת בכאב, "אבל פתאום הלב נצבט שזה כל כך סופי, ושהיא לא תחזור וקשה לנו לעכל את זה עדיין."

מחווה מיוחדת לפעילותה כחובשת קרבית ביחידת "דובדבן", תחום שבו הייתה גאה מאוד, הייתה הצבתה של ניידת מד"א ביריד. 70 מנות דם יקרות נאספו, אך מעבר למספרים, תהליך התרומה עצמו היה מחזה מרגש של דו-קיום: את הדם התרימו חובשים וחובשות מגוונים כמו בדר זבידה המוסלמית מלוד, צחי חילו החרדי מרחובות, עמוס רוסו מגן יבנה, ואושר הודיה אברמוב הדתייה מרמלה. חבורה מופלאה זו, שהתאחדה למען מטרה משותפת של הצלת חיים, שימשה כ"פוסטר חי" ונושם לאותה אחדות וסולידריות.

קהילה, מוזיקה וזיכרון: דבריו של אסי הירשפלד וראש העיר מיכל רוזנשיין 

אסי הירשפלד, מנהל קריית התרבות החדשה בקריית אונו, שיתף בהתרגשות כי גאיה התחנכה אצלו עוד כשהיה רכז נוער: "היום אנחנו 'באביב של גאיה השני'. האירוע הראשון התקיים בדיוק לפני שנה, אמא של גאיה יזמה אותו ואני כמובן שמחתי מאוד להפיק את האירוע ולשתף פעולה." אסי הדגיש את החיבור המיוחד שנוצר ביריד: "זה אירוע שמשלב גם בעלי עסקים שמוכרים בכל מיני דברים אמנותיים לקראת שבועות… וגם הופעות של יוצרים מקומיים והרכב 'הצוללת האדומה' של הנערים המוכשרים של קריית אונו." קרוב לאלף איש עברו ברחבת הספרייה במהלך היום, והאווירה הייתה קסומה. "זה דרך יפה לזכור,  יש פה חיבור מדהים של כמה תחומים שמתחברים ביחד: הזיכרון החברים והקהילה," סיכם הירשפלד.

מיכל רוזנשיין, ראש העיר קריית אונו, הגיעה אף היא לאירוע וחלקה את רשמיה: "מרגש לפגוש כאן את הקהילה שלנו שיודעת לחבק את המשפחות השכולות ובמיוחד להעניק חיבוק, למשפחת חליפה מעוררת ההשראה, שבחרה להנציח את זכרה של גאיה ז"ל בדרך כל כך מיוחדת – חגיגת חיים ואהבה. האירוע הזה הוא הוכחה לאופן שבו מתוך כאב גדול, אנחנו יוצרים תקווה שמחזקת את כולנו."

קריאה להשבת החטופים וסיום מרגש

את היריד כיבדו בנוכחותם גם אישי ציבור בולטים. יוסף חדאד, המסבירן הלאומי, הגיע לתמוך ולחזק: "הגעתי לכאן ליריד של גאיה כדי לתמוך ולחזק, לא מעט מהדברים שנקנה כאן ייתרמו כדי להנציח את זכרה של גאיה שנרצחה בנובה על ידי בני העוולה האלה חמאס… אסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח, אסור לנו בשום באופן להזניח, חייבים לעשות הכל כדי להחזיר את כל החטופים שלנו." חדאד הדגיש כי יש לזכור את הנרצחים ולדאוג לשיקום החיים. גם אמילי דמארי, שורדת השבי, נכחה במקום והביעה תמיכה והזדהות עם המטרה.

אחותה של גאיה, נגה, ציינה כי חג השבועות היה החג האהוב עליה, והאירוע תוכנן כך שיתקיים ביום שישי בבוקר – יום משפחתי, בדיוק כפי שגאיה אהבה. "אם גאיה הייתה מתכננת את האירוע הזה, הוא היה נראה בדיוק ככה – עם דוכנים שקשורים לבעלי חיים, לאפייה ולמוזיקה", אמרה נגה.

בסיום הערב המרגש, עלה לבמה הזמר רביב כנר, שאת שיריו אהבה גאיה מאוד, יחד עם כל משפחת חליפה, והקדיש שיר לזכרה.

מסיבת חיים שנקטעה: סיפורה של גאיה

גאיה חליפה, צעירה יפהפייה בת 23 בלבד, ששירתה כחובשת ביחידת "דובדבן", מצאה את מותה האכזרי במסיבת הנובה. חברותיה סיפרו כי "שבועות זה החג שגאיה הכי הרבה אהבה," וחשפו קעקוע זהה לזה שנשאה גאיה – גרמופון ולב פועם – "הטרגדיה היא שלבה של גאיה נדם במסיבת מוזיקה." גאיה ניצלה כמעט, כשחולצה על ידי ידיד, בן שמעוני ז"ל, אך נרצחה יחד עמו על ידי מחבלים כששוחחה עם אביה בטלפון. "אבא יורים עלינו," היו מילותיה האחרונות. אמה, סיגל, מצאה נחמה קטנה בידיעה כי "השנתיים האחרונות בחייה היו מאושרות. היא הצליחה לחיות וליהנות."

סיכום: זיכרון חי ונושם

"האביב של גאיה"  הוא אירוע ששוזר כאב עמוק עם חיות ותקווה. הוא מהווה זיכרון חי שמצליח ללכוד את 'רוחה של גאיה', דרך נפלאה להנציח את דמותה הייחודית בשילוב שבין קהילה, אמנות וזיכרון