הגיגים ליום האהבה

חברה טובה שלי טוענת שהסיבה היחידה שמונוגמיה היא צורת היחסים הכי נפוצה היא כי אף אחד לא מצא צורה אחרת שעובדת יותר טוב. תשאלו את עצמכם איך הגענו לשיחה הזו? טוב, לא חידה גדולה. שתי רווקות, עיר גדולה, אפליקציות לרוב והזדמנויות אינספור.

כבר מזמן הבנתי שבשביל זוגיות צריך לעבוד, וזה אומר לצאת לכמה שיותר דייטים, לתת לעצמך להיות חשופה, לפלרטט, להתעניין וכו׳ וכו׳.

אז בחצי שנה שאני רווקה נראה לי שיצאתי לבערך 100 דייטים.

אחד האחרונים היה באמת מוצלח וזה לא קורה הרבה. אינטרקציה טובה, שיחה קולחת, מצחיקה וגם משיכה לא הייתה חסרה שם. רק מה, הבחור הבהיר שהוא לא הטיפוס המתחייב. רוצה מערכת יחסים פתוחה? רוצה פוליאמורה? אין לי בעיה הוא אמר, אבל להתחייב אני לא יכול, אני אוהב הרבה דברים שלא נראה לי נמצאים בבן אדם אחד.

אחר אמר לי שאין לו לב, כשציינתי בפניו שלכל אחד יש לב הוא ענה שלו יש משאבה, וכשאמרתי לו שעדיף שלא נפגש יותר הוא ענה, כיאה לאחד עם משאבה, ״אוקיי״.

לא מזמן ישבתי עם שני מכרים גרושים שיש להם פמליה של גרושים בני 40, לכל אחד ילד או שניים, עבודה טובה וגם כסף לא חסר. הם אמרו לי בפירוש שהקונספט הזה של נישואין פשט את הרגל, שמבינים את הפיקציה מאוד מהר ושהכי טוב זה להתחתן להביא ילדים להתגרש ויאללה לדבר הבא. אפחד מהם לא רוצה זוגיות, טוב להם לבד. שאלתי אותם אם לא חסרה להם ההרגשה של חום ואהבה ואם לא מבאס אותם לחזור לבית ריק,  אחד מהם ענה לי, איך זה שונה ממך? למה את לא חוזרת לבית ריק ? לך לא חסר חום ואהבה? חשבתי על זה כמה זמן אחרי והגעתי למסקנה שהסטטוס הוא אמנם אותו סטטוס אבל מה שמבדיל ביני לבינם היא הבחירה. בעוד שהם בחרו להישאר לבד כל החיים אני שואפת להכיר בן זוג לחיים שלמים. אני באמת מאמינה במשפט ״לא טוב היות האדם לבדו״, אבל באותה הנשימה אני מאמינה שעדיף להיות לבד מאשר להיות עם האדם הלא נכון. כי אם נתפשר בבחירה רוב הסיכויים שנמצא את עצמנו מתוסכלים ושוב לבד בשלב כזה או אחר.

אני חושבת שבעידן של היום שלל האופציות שבחוץ מבלבל אותנו. אם מישהו לא עונה בדיוק על הקריטריונים שלנו אנחנו לא מתעכבים, עוברים הלאה לדייט הבא בתקווה שנפגוש מודל משופר יותר.

אבל לפעמים, דווקא לדברים הטובים ביותר שווה לחכות. שווה לנסות לקלף רובד ועוד רובד באישיות, אולי שווה להשקיע עוד קצת מאמץ, אולי שווה לנו לבוא לכל פגישה עם לב פתוח, נטולי מגננות, נטולי מסיכות ועם תקווה גדולה שאולי הפעם תהייה הפעם האחרונה שנצא לדייט ראשון.

וכמו תמיד נסיים עם משהו מתוק, והפעם:

כיפות שוקולד חלב, מריר ולבן במילוי קרם מסקרפונה בטעמים שונים.

מה אנחנו צריכים:

תבנית סיליקון 6 שקעים

100 גרם שוקולד חלב/ מריר/ לבן

1 מיכל שמנת מתוקה

שקית סוכר וניל

גבינת מסקרפונה 250 גרם

תותים

2 כפות ממרח נוטלה

אספרסו קצר

מה עושים:

נתחיל עם הכיפות, ממיסים את השוקולד במיקרו בפולסים. לאחר שהוא נמס מעבירים כ 2 כפות לכל שקע ובעזרת כף מושחים את השוקולד גם בצידי השקע. חוזרים על פעולה זו עם כל סוגי השוקולדים ומעבירים את התבנית למקפיא.

בנתיים מכינים את הקרם מסקרפונה: במיקסר (אפשר גם ידני) מקציפים שמנת מתוקה עם סוכר וניל לתערובת יציבה, מוסיפים את גבינת המסקרפונה וממשיכים להקציף עוד 3 דק׳.

את הקרם מחלקים ל-3 קעריות שוות.

אחת משאירים נטרלית, בשנייה שופכים אספרסו ומערבבים ובשלישית יוצקים את הנוטלה ומערבבים היטב.

מוציאים את תבנית הסיליקון מהמקפיא ובעדינות מחלצים את כיפות השוקולד ( לא להיבהל זה יוצא בקלות וגם אם נשבר פה ושם לא נורא זה עדיין טעים)

ממלאים כל כדור בסוג אחר של קרם.

לקרם הנייטרלי משדכים את התותים, על קרם אספרסו אפשר לבזוק קצת פולי קפה או קפה מגורען ועל הנוטלה קצת אגוזים, אין כאן הגבלות, כמו שכתבתי למעלה – הכי טוב לבוא עם ראש פתוח.