במוצאי השבת האחרונה, קרית אונו לבשה חג, כשהריחות המתוקים של המופלטות נישאו באוויר והצלילים השמחים של המוזיקה המרוקאית בקעו מכל עבר. חגיגות המימונה, המסמלות את סוף חג הפסח ושמחת האביב, הם כבר הרבה מעבר למסורת של יוצאי יהדות המגרב הם הפכו לחגיגה לאומית
איתן אלחדז ברק
במהלך הערב קפצתי משפחות שחגגו כמו משפחת אמבר הנהדרת מהשכונה הוותיקה, שאינם מצפון אפריקה, אך כבר הפכו את פתיחת ביתם לחגיגת מימונה מסורתית לאירוע שנתי אליו מוזמנים כל אנשי העיר וקברניטיה. גם השנה הם לא חסכו במאמץ ובאהבה, וביתם הפך לפנינה אוריינטלית שוקקת חיים. הבת שיר רקדה בשמחה, יחד עם אמה רויטל וחברתה הטובה ליה דניאלי, והאווירה הייתה פשוט קסומה. אחיה הצעיר, דוד, הוסיף נופך צעיר ושמח כשאירח את חבריו משכבת י' לטעום מהמופלטות המתוקות שאי אפשר היה לעמוד בפניהן.
גם בבריכה העירונית התקיימה חגיגה גדולה ומרשימה, פתוחה לכל תושבי העיר, בזכות יו"ר הנהלת הבריכה, מקסים שרביט, (מקום שני בתנועת התושבים של יוסי נשרי) . שולחנות ארוכים ועמוסים כל טוב ממטעמי החג המתוקים והצבעוניים קיבלו את פני הבאים. עמדת צילום מעוצבת בסגנון "אלף לילה ולילה" אפשרה לכל אחד לתעד את החוויה בתלבושות אותנטיות, גלאביות מפוארות ותרבושים מסוגננים.
"זוהי חגיגה לטובת אנשי העיר, לטובת האחדות שלנו," סיפר מקסים שרביט, בחיוך רחב ומלא סיפוק, כשברקע פועמת מוזיקה מרוקאית קצבית. "הגיעו מאות תושבים ! לראות את כולם יחד, חוגגים ושמחים, זה פשוט נהדר."
עבור שרביט זו הייתה חגיגה כפולה: הן חגיגות המימונה והן הפתיחה המחודשת של הבריכה העירונית שעברה שיפוץ נרחב כולל החלפת מלתחות ודשא והיד עוד נטויה.
ואי אפשר שלא להזכיר את כוכבי הערב – המופלטה הזהובה והז'אבן המתוק, ניצבו במלוא הדרם על השולחנות, לצד תמרים ממולאים בחמאה ואגוזים, מעדן מלכים אמיתי. חגיגה קהילתית אמיתית, צבעונית ומתוקה, שבאמת מצליחה לחבר בין זרים ומכרים, וליצור תחושת ביחד חמה ולבבית.
ותיקי המימונה מזכירים לי כשמברכים "תִּרְבְּחוּ וְתִסְעֲדוּ", זה הרבה מעבר לאיחול פשוט של "תזכו ותצליחו". זוהי ברכה חברתית עמוקה, פתיחת שערים לטובה, לרווחה כלכלית ולרווחה חברתית – נתינה ועזרה לזולת.
חגיגות המימונה, שהחלו לפני כ-250 שנה בקרב קהילת יהודי מרוקו, טומנות בחובן מספר הסברים למקורן. יש הרואים בהן חג של אמונה, סמל להמשך התקווה לגאולה גם לאחר סיום חג הפסח. אחרים מציינים את ההילולה לזכר רבי מימון, אביו של הרמב"ם, שיום פטירתו חל למחרת הפסח, כאישיות מרכזית וחשובה ליהודי צפון אפריקה. נציין שבשנים האחרונות ישנם ניסיונות לצקת תכנים מעשירים לחג ואף היה הופק לצורך זה מעין 'הגדה למימונה' שכוללת דברי ברכה, פיוטים ודברי חוכמה של חכמי המזרח ברוח המתינות והפנים לקהילה.
המימונה בקרית אונו הייתה מפגן של קהילתיות, של פתיחות לב ושל שמחה אמיתית. לראות אנשים מכל הרקעים מתאחדים סביב השולחנות העמוסים, מחייכים, טועמים ונהנים יחד, מחמם את הלב וממלא בתקווה לעתיד טוב יותר: "אנחנו מקווים להפוך את החגיגות למסורת מקומית ובתקווה לשותפות בין כולם" סיים שרביט בהכרזה אופטימית.
