שש תערוכות יחיד וקבוצתיות, פסלים מונומנטליים ומיצגים פרפורמטיביים – מוזיאון פתח תקווה לאמנות פותח את שעריו לעונת תערוכות חדשה, שבמרכזה חקירה של הגוף האנושי על שלל היבטיו.
איתן אלחדז ברק
עופר ללוש למען אחדות
"כשאנחנו משחקים פוקר אנחנו רוצים רביעייה. כשאתה מקבל חמישה קלפים שכל אחד מהם הוא שונה, זה כל כך יפה. דווקא השוני יפה. אולי יש לנו מה ללמוד מזה במישור הפוליטי. כלומר שהמדינה שלנו היא קולאז', שהיא מורכבת משבטים., אולי צריך לקבל את זה. לראות את היופי שיש בזה…"
כך משתף האמן עופר ללוש, המציג את סדרת פסליו המונומנטליים "אטליה" לראשונה בישראל, כחלק מהתערוכה הקבוצתית "לו הייתי גוף". ללוש, באמצעות דימוי משחק הפוקר, מציע נקודת מבט מרעננת על החברה הישראלית: כמו במשחק פוקר, שבו יופי טמון בשונותם של הקלפים, כך גם בישראל, עוצמתה נובעת ממגוון האנשים והקבוצות המרכיבות אותה.
התערוכה "לו הייתי גוף" היא נקודת מוצא למסע מרתק בעקבות הגוף האנושי, הפיזי והנפשי, כפי שהוא משתקף באמנות ישראלית עכשווית. התערוכה בוחנת את הגוף כישות מורכבת הנתונה להשפעות פיזיות, רגשיות ופוליטיות, ומציגה מגוון רחב של פרשנויות ויצוגים שלו.
הגוף כמיקרוקוסמוס של החברה
התערוכה "לו הייתי גוף" מפגישה בין עשרות אמנים ואמניות המתייחסים לגוף האנושי בדרכים שונות. הגוף מוצג כפגיע, שברירי, נתון במאבק מתמיד עם המציאות הסובבת אותו. עם זאת, הוא גם מקור לעוצמה, ליצירתיות ולתקווה. האמנים בתערוכה נוגעים בנושאים כמו זהות, מגדר, מחלה, טראומה וזיכרון, ומשתמשים במגוון חומרים וטכניקות כדי לבטא את רעיונותיהם.
רעות פרסטר, מנהלת קריית המוזיאונים, מדגישה את רלוונטיות התערוכה לתקופה העכשווית: "אני חושבת שכל התערוכות מתייחסות באופן כזה או אחר לנושא של גוף ונפש בתקופה כל כך מורכבת וקשה. השבריריות וכל העומס בו אנחנו נמצאים, אני חושבת, מורגש בגוף הפיזי שלנו וגם הנפשי וזה משהו שאפשר לראות בתערוכה."
אטליה: פסלים מונומנטליים של עופר ללוש
מחוץ לחלל המוזיאון, ברחבה, מוצגת קבוצת פסלים מונומנטליים של האמן עופר ללוש. הסדרה, "אטליה", מוצגת במלואה לראשונה בישראל והיא גולת הכותרת של עשייתו האמנותית בעשור האחרון. הסדרה כוללת ראש גבר, איש יושב, אשה עומדת, אשה הרה וראש אשה – שיחד מרכיבים כף יד. הפסלים, המציגים את גוף האדם חפים מתווי אישיות מזהים, מקנים להם איכות ארכאית ועתידנית בעת ובעונה אחת.
ללוש מספר על הסדרה: "מה שקסם אותי בסדרה הזאת זה לצרף 5 פסלים שאין להם שום קשר אחד עם השני וליצור סוג של הצגה, עם דמויות שונות".
בין ילדות לבגרות: התערוכה הזוגית של הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא
התערוכה הזוגית של האמנים הילי לב-גרינפלד ושיראל ספרא, אותה אוצרת הדס גלזר, מציגה עבודות ציור ופיסול העוסקות במעברים שבין ילדות לבגרות. גלזר מתארת את התערוכה: "שם התערוכה הוא לקוח מתוך תופעה שקוראת באזור הקוטב הצפוני בקיץ. זה בעצם תופעה שבה אפשר לראות את השמש שוקעת לאט, לאט ומתקרבת לקו האופק ובמקום שהיא תעלם והחשיכה תעלה כמו שאנחנו רגילים לראות, בעצם השמש מיד זורחת בחזרה וזה מייצר מצב סוריאליסטי שבו יום אחד לא מופרד מהיום שאחריו ובאמצע הלילה יש אור גדול שמציף את הכל". גלזר מסבירה בהמשך "שהעבודות של גרינפלד וספרא בעצם עוסקות בהתמזגות של עולם ילדי, עולם של שעשוע, עולם של כיף ותמימות, לבין עולם שהוא של עולם מבוגר שרואה את הדברים האלה אולי בעיניים שהם יותר כבר מפוחדות ואפילו חרדות ובעצם הנושאים האלו מתמזגים ביחד בתוך התערוכה. היום ולילה שבלתי נגמרים, הילדות והבגרות, כשלתוך כל זה נכנסות החוויות מהשנה האחרונה, חוויות של פחד מתוך המלחמה של חלומות שלא נגמרים, לצד צורך גדול בעצם לגונן על הילדים שבתוכנו, על הילדים שלנו ובעצם לכרוך את הנושאים ביחד".
תערוכות יחיד נוספות ותוכנית השהות בסדנת ההדפס
בנוסף לתערוכה הקבוצתית "לו הייתי גוף" ותערוכת הפסלים של ללוש, מוצגות גם תערוכות יחיד של כרמית חסין ודניאל קיצ'לס. חסין מציגה סדרת פסלים שהם הכלאה של קימורים אנושיים, מבנים תעשייתיים ותופעות גיאולוגיות. קיצ'לס מציג עבודת וידאו פרפורמטיבית חדשה – אוריינטציות: אורטוריה לשתי מוניות, רדיו ו-16 משתתפים.
התערוכה "לראות את הניגון" מייצרת דיאלוג יוצא דופן בין אירה יאן לארתור קולניק, שני אמנים שאיירו את ספריו של י.ל. פרץ. האמנים יצרו את איוריהם בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית – יאן לאחר פרעות קישינב וקולניק לאחר השואה – והתערוכה מציגה את הדיאלוג ביניהם כמפגש בין ייאוש לתקווה, בין חורבן לתקומה.
במסגרת תוכנית השהות בסדנת ההדפס של המוזיאון, האמן ליאור גריידי יציג מערך הדפסי רשת אותם יצר מתוך מחקר של אוסף המוזיאון וחלליו.
עונת התערוכות החדשה במוזיאון פתח תקווה לאמנות מציעה חוויה אמנותית עשירה ומגוונת, הבוחנת סוגיות עכשוויות דרך מגוון רחב של מדיומים ופרקטיקות אמנותיות. היא מזמינה את הקהל לשקול מחדש את תפיסתו את הגוף האנושי ואת מקומו בעולם.
מוזיאון פתח תקווה לאמנות / ארלוזרוב 30, פתח תקווה
ב', ד', שישי ושבת 14:00-10:00 / ה' 16:00-20:00
