לאחרונה נתבשרתי כי פאט בון, אחד הכוכבים הגדולים בשנות ה-50 ותחילת ה-60, חובב ישראל מושבע, מגיע להופעה ראשונה והיסטורית בישראל, שתתקיים ב-1 במרץ 2016 בהיכל התרבות בתל אביב.
הדור הצעיר מכיר את בון בעיקר מסרטי אסקימו לימון ו"אלכס חולה אהבה", בם מככבים שיריו הבולטים: "ספידי גונזלס", "ברנדין" ו"מכתבי אהבה על החול", אולם עבור חובבי הנוסטלגיה ואלו שגדלו על בון "בזמן אמת" מדובר באירוע מרגש למדי, שכן הוא מהווה חלק אינטגרלי מפסקול נעוריהם.
בון, כיום בן 81, נחשב לאמן שמכר הכי הרבה תקליטים בשנות ה-50 אחרי אלביס פרסלי (כמובן) ועם זאת באותה תקופה נחשב ל"ילד הטוב" של עולם הפופ/רוק האמריקאי, חביב ההורים (בעוד הנערים סגדו לאלביס), זה שתמיד מסורק ולבוש "מסודר", ילד טוב אולטימטיבי, מה גם שבסרטיו השונים לאורך השנים (דוגמת "אהבת אפריל", "ברנדין", "הכנרית הצהובה", "המארדי גרא", "האטרקציה העיקרית" ועוד) בלטה העובדה כי לא התנשק מעולם ( וזאת בשל היותו נשוי ומצפונו לא אפשר לו זאת) מה שגרם לו לפספס נשיקה לוהטת עם מרילין מונרו באחד הסרטים שעל תפקידם ויתר כי סרב "לחכך לשונו בלשונה".
כרוקר, לדעתי האישית, בון היה די חלש, וזה ניכר בקאברים שעשה לאמני רוק ורית'ם אנד בלוז שחורים ( דוגמת ליטל ריצ'ארד ופאטס דומינו) בשירים כ"Ain't That A Shame או "טוטי פרוטי" ו"סאלי הגבוהה", שעל אף שהעפילו בביצועו למקומות הראשונים, לא הפכו מזוהים עימו אלא עם מבצעיהם המקוריים.
מה שכן בון שלט בו אלו שירי הפופ הקלילים ( דוגמת להיטיו "Moody River", "Why Baby Why", Speedy Gonzales ") והבלדות המתקתקות שהמיסו מיליוני לבבות בשנות ה-50 ( דוגמת "אנסטסיה", "אהבת אפריל", "מכתבי אהבה בחול", "כמעט יצאתי מדעתי" ועוד) .
בון, המחזיק בתואר "השגריר הנוצרי הרשמי של ארץ הקודש" (בשל חיבתו העזה לישראל), כתב אף את מילות שיר ההלל לישראל, שיר הנושא לסרט "אקסודוס" (1960) , ראה את דעיכת הקריירה שלו, כאמנים אחרים מ"דורו", עם בוא הפלישה הבריטית (ביטלס, רולינג סטונס ודומיהם) , מה שגרם לו לעבור יותר לשירי קאנטרי וגוספל ולהתרפק על זוהרן של שנות ה-50.
ככתוב, מחירו של כרטיס נע החל מ-200 ₪, וההנאה מובטחת בתנאי שבון יבצע את להיטיו המוכרים ויניח מלוא כובד המשקל כלפיהם ופחות כלפי שיריו ה"לא מוכרים" שהקהל הישראלי לא גדל עליהם ואינו מכיר (ובטוחני שדן כנר בדעתי, במקרה זה) .
