הוא ישב מולי בגב כפוף, ללא חיוך. העצב הקרין ממנו החוצה כמו אבד לו כל עולמו.
"היא הורסת לי את החיים", אמר במילים שקטות כשהוא מחוסר אנרגיה.
"היא כל הזמן מחפשת אותי, לא מאמינה לי, חושבת שאני משקר לה כל הזמן. אין לי מושג למה היא מרגישה ככה ולמה היא מדמיינת את החשכה בתוכנו. עייפתי מהניסיון להוכיח לה שאני בסדר, עייפתי מן ההסברים וההתנצלויות". דמעות החלו לזלוג מעיניו וקולו השבור הסגיר את מצוקתו הרגשית: "אני אוהב אותה…אוהב אותה מאוד. הכול באשמתי. בכל פעם בעבר כשהיא הביעה חוסר אמון בי, הייתי שולח לה הוכחות שאני נאמן, ולו כדי להשקיט את ייסורי הלב המדומים שלה. אני הוא זה שבנה את המפלצת ושיתף איתה פעולה, עכשיו כשחוסר האמון שלה שוקע יותר ויותר, הוא מרסק גם אותי".
הבטתי בו. הבנתי את הצורך שלו בהקשבה, בחיבוק, בתחושה שמאמינים לו.
הוא הרים את מבטו והמשיך: "היא הבטיחה להשתנות כל כך הרבה פעמים, היא חושבת שבמגע פיזי אפשר לפתור הכול, ואני עייפתי כבר מהמשחק האובססיבי שלה באהבה חסרת האמון הזאת".
אני פותח לו מפה נומרולוגית, מתבונן ומקבל אישוש לחיי הסבל שהוא חווה.
"החיים מתחלקים לתחושת עונג ולתחושת כאב", אני אומר לו, "רוב האנשים יעדיפו לחוש עונג רגעי וכאב מתמשך". הוא הביט עלי, מנסה להבין את דבריי.
"דמיין למשל בר מתוקים. מדובר בעונג רגעי ובכאב מתמשך. אנשים יעדיפו הנאה רגעית של שוקולד, וכאב מתמשך של קלוריות עודפות, במקום כאב רגעי של ויתור על השוקולד והנאה מתמשכת של גוף בריא. אתה אומר שבשביל הנאה רגעית של מגע פיזי, אתה מוכן לסבול כאב מתמשך של חוסר אמון, שיחות מתישות והאשמות שווא???"
עיניו התמלאו ניצוצות והבנתי שהוא מתחיל להפנים את כוונתי.
"אבל אני כל כך אוהב אותה", הודיע לי בקול רם.
"ואת עצמך, האם אתה אוהב?" "עד כמה המצב הסבוך ביניכם משפיע עליך בחיי היום-יום בעבודה, מול לקוחות, מול חברים, מול מכרים?"
הוא עצם עיניו, חשב ושלף: "אתה צודק! אין לי סבלנות וחשק לאיש. כל מה שאני רוצה זה להיות רק עם עצמי, לברוח, ואז כשאני פוגש אותה יש לנו חיבור פיזי מדהים, אבל המחיר שאני משלם אחר כך, לא הגיוני בכלל, אני באמת חי בכאב מתמשך מאוד".
"יש לי בשבילך רעיון", אני אומר לו, "אחד הדברים שעוזרים לנו להבין בצורה רציונלית את מקומנו הוא חוש הראייה. כשאנחנו רואים משהו, קל לנו יותר להאמין ולעשות שינוי מהיר. קח לך לוח שנה ותלה אותו בחדר. כל ערב לפני השינה סמן על הלוח X או V לפי ההרגשה שלך באותו היום. אל תסביר לעצמך את ההרגשה ואל תתרץ אותה. פשוט סמן סימן על פי הרגשה ללא הסברים. לאחר שלושה חודשים גש ללוח השנה וספור כמה סימונים יש לך של X וכמה סימונים יש לך של V. אם תגלה שיש לך סימון X על שני שלישים ומעלה מהתאריכים, הרי שהעין תראה מיד את רמת הכאב בחייך, והמוח שלך יבין דרך הראייה בצורה מוחשית את המקום הרגשי שבו אתה נמצא. אזי השינוי המיוחל יתחיל לסמן את אותותיו".
הוא הביט בי וחיוך בצבצץ בין שפתיו בזווית הפה, הזדקף ואמר: "תודה, ניר. אעשה מה שהצעת לי כי במוח אני יודע שהקשר הזה רע לי, וברגש קשה לי לנתק את עצמי ממנה. כשאראה מוחשית את הסבל שאני סובל, אבין את עצמת הסבל, אוכל לשחרר את הכבלים האנרגטיים מהאישה שאני אוהב ולנוע הלאה לדרך חדשה".
"תאהב את עצמך לפני שאתה בוחר לאהוב מישהו אחר. רק אהבה עצמית תאפשר לך לבחור אהבה טובה, עוטפת ומכילה לאישה, ולא אהבה מייסרת שאין בה ממש".
