האם המציאות השתגעה? האם אנו חיים בעולם "משוגע"? האם הטראומה הקולקטיבית והשסעים החברתיים מובילים אותנו אל סף תהום נפשית? אלו הן חלק מהשאלות המטרידות שעלו בכנס "פסיכוזה בעולם משוגע", שנערך לאחרונה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. הכנס, שיזם האיגוד הישראלי לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה ובשיתוף מכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה, הציע מגוון רחב של הרצאות, סדנאות ודיונים שחשפו את הקשר המורכב בין נפש, חברה וטיפול.
איתן אלחדז ברק
הקשר בין הנפש לחברה: דיון סוער בכנס
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בכנס היה הקשר בין המציאות החברתית המטלטלת לבין התופעות הנפשיות האישיות.
פרופ' מתיאס דסמט מאוניברסיטת גנט בבלגיה, חתן פרס האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית לשנת 2018, הציע במושב הפתיחה התבוננות מרתקת על "עלייתם של ההמונים הבודדים" ועל הקשר בין טוטליטריות, נאורות ופסיכולוגיית ההמון. "אנחנו חיים בתקופה של טוטליטריזם טכנוקרטי חדש", אמר פרופ' דסמט בראיון מיוחד שערכתי עמו. "הוא מבוסס על דינמיקה פסיכולוגית ספציפית באוכלוסייה, סוג חדש של התגבשות קבוצתית שאני מכנה 'התגבשות המונית'. זה גורם לאנשים להאמין באופן פנאטי בנרטיב מסוים, אידיאולוגיה מסוימת, דעה מסוימת, וזה הדבר החשוב ביותר, גורם להם להיות מאוד לא סובלניים כלפי אנשים שחושבים אחרת".
אולי זו תקופת עלייתם של אנשים רדיקליים? אני חושב שמשני הצדדים, אתה יודע, רואים את זה כי התקשורת, המדיה החברתית, אתה יכול לשמוע על זה הרבה, הרבה דברים מהעבר. ואיך אפשר לדבר ביחד עם זה, אתה יודע, החברה לא מסכימה על… אתה יודע, רואים פופוליזם, רואים רדיקליות, ואיך אפשר לדבר אחד עם השני?
פרופ' דסמט: כן, זו שאלת מיליון הדולר ואני מאמין שכולנו נופלים קורבן לזה בימינו. וכמו שהצעת, זה בדיוק משהו שתיארתי בספר שלי. בכל פעם שיש את מה שאני מכנה 'התגבשות המונית', בכל פעם שרואים איך קבוצה מתחילה להאמין באופן פנאטי בנרטיב מסוים, רעיון מסוים, לעתים קרובות רואים היווצרות של התגבשות נגדית. כלומר, כאילו יש קבוצה אחרת שצצה, עם דעה שונה שמתנגדת להתגבשות הראשונה. מה שמקצין את החברה בקצב שיא. וזה מה שאנחנו צריכים לפרוץ. אנחנו צריכים לפרוץ את הקיטוב הזה ו… ובכן, לא באמת הייתה לי הזדמנות עד עכשיו להיכנס לזה ממש. אבל מה שאנחנו צריכים לגלות מחדש, לדעתי, בחברה שלנו הוא האמנות והחובה האתית לדבר בכנות. זה אומר לדבר בלי להיות משוכנעים מדי שאנחנו יודעים את האמת, אלא לדבר באופן שמקיים את החובה האתית להעיד על מה שאנחנו חשים.
אני: אתה איש אקדמיה מאירופה, ומה דעתך על החברים שלך שחלקם מחרימים אותנו ? מה הם חשובים על הביקור שלך בישראל ?
פרופ' דסמט: כן, האוניברסיטה שלי השתתפה בחרם נגד ישראל. מיד פרסמתי מאמר שבו הצהרתי שלא אשתתף בחרם כי אני לא חושב שזה רעיון טוב. לא משנה מאיזו נקודת מבט תסתכל על מה שקורה כאן, אני לא חושב שאפשר להאשים צד אחד במה שקורה. וגם אני לא מבין למה הפסקת השיחה תביא לפתרון. להפך, זו בדיוק הבעיה, שאין מספיק שיח בין אנשים. ולכן אני… כמובן שחלק מהאנשים מאשימים אותי בזה, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים להתנגד לו. אם באמת ננסה לדבר ובאמת ננסה להיות כנים, תמיד ניתקל בהתנגדות מסוימת. אנשים תמיד יכעסו עלינו קצת כי דיבור כנה מסתכם בזה – זה להגיד משהו שאתה יודע שאחרים עלולים להתנגד לו. זה להגיד משהו שהורס מסך של מראית עין, כמו שאני קורא לזה לפעמים, אשליה מסוימת. ואנחנו לא צריכים לסגת מזה. אני חושב שאנחנו לא צריכים להימנע מזה. אנחנו צריכים בשקט ובלי להיות פנאטים, לנסות למצוא את האומץ להגיד את מה שאנחנו חושבים, שהוא פחות או יותר מה שאנחנו מרגישים".
שיחה עם ד"ר יאיר צבעוני
ד"ר יאיר צבעוני, מנהל פיתוח בית סוטריה השרון, הוביל דיון פורה על "קהילתיות בחברה משוסעת". הוא התייחס לקושי האנושי לקיים מערכות מתפקדות במציאות חברתית מקוטבת, והציג את האתגרים וההצלחות של המודל הסוטריאני בבניית קהילות טיפוליות. "לפעמים מסתכלים על הפסיכוזה כתופעה מבודדת", אמר ד"ר צבעוני בראיון עמו. "אבל בעצם לפסיכוזה יש הקשר. לכל הבעיות הנפשיות יש הקשר חברתי מובהק. אנחנו חיים בעולם שאנחנו לא מצליחים להסכים מה אמת בו ומה שקר. כשאנחנו לא מאמינים למנהיגים שלנו, כשהחברה משוסעת כל כך… איך אפשר לדבר על פסיכוזה בכלל כשהעולם כל כך משוגע?".
צבעוני הדגיש את החשיבות של יצירת קשרים חברתיים משמעותיים כגורם מגן מפני משברים נפשיים. "אחת מהנחות המוצא שלנו היא שככל שלאדם יש יותר חיבורים משמעותיים, קשרים משמעותיים, החוסן שלו יותר גבוה, ההתמודדות שלו יותר טובה, הסיכוי שהוא יתמודד עם סוגים שונים של משבר נפשי הוא הרבה יותר גדול"
אני: לפעמים מסתכלים על הפסיכוזה כתופעה מבודדת, כאילו תופעה שקורית לבן אדם כמו שבן אדם מקבל מחלה כלשהי – מחלת סוכרת, מחלת לב, אבל בעצם בפסיכוזה יש הקשר. לכל הבעיות הנפשיות יש הקשר חברתי מובהק.
ד"ר צבעוני: זה גם מחקרי, זה חלק מהדברים שהבאנו, שדברים כאלה קורים הרבה פעמים עם קשר לסביבה, עם קשר לסביבה מאוד פוגענית, עם קשר לסביבה טראומטית. ואז אמרנו איך אפשר לדבר על פסיכוזה בכלל כשהעולם כל כך משוגע? כשאנחנו חיים בעולם שאנחנו לא מצליחים להסכים מה אמת בו ומה שקר. כשאנחנו לא מאמינים למנהיגים שלנו, כשהחברה משוסעת כל כך… אז בעצם החלטנו לעשות כנס שמנסה מצד אחד לקחת את בריאות הנפש ואת הנושאים של טיפול מאוד מאוד ברצינות, אבל להכניס את ההקשר החברתי בצורה מובהקת.
אני: אז בתקופה כזאת של אי ודאות, ובארץ, בעולם בכלל, אנחנו במלחמה, אז יש עלייה באנשים שפונים לטיפול ?
ד"ר צבעוני: טוב, זה ברור. אבל בפסיכוזה למשל, יש מחקרים… אני לא יודע לענות לך על זה. שיש הצפה בשירות, בפנייה לשירותי בריאות הנפש, זה לא דבר חדש. אגב, זה דבר שקורה כבר שנים. כלומר, עם כל ה… זו אחת הביקורות על העולם התרופתי, שבעצם יש כל הזמן עלייה בפנייה לשירותי בריאות הנפש – בדיכאון, בפסיכוזה, בהרבה מאוד דברים. אני לא יודע להגיד לך מספרים עכשיו, אבל זה… עוד פעם, יש הצפה כרגע של השירותים, זה ברור מאוד. השאלה היא איך להתמודד איתם. כלומר, אחד הדברים שרצינו לדבר זה לא רק על המענה האינדיבידואלי – כלומר, מה המענה האינדיבידואלי הכי טוב לטראומה, איזה טיפול הכי טוב לטראומה – אלא גם איך החברה צריכה להשתנות, וגם איך אנחנו יכולים לתת פתרונות שעוזרים לאנשים להתחבר אחד לשני יותר. כי אחת מהנחות המוצא שלנו, שגם היא מאוד ברורה, שככל שלאדם יש יותר חיבורים משמעותיים, קשרים משמעותיים, החוסן שלו יותר גבוה, ההתמודדות שלו יותר טובה, הסיכוי שהוא יתמודד עם סוגים שונים של משבר נפשי הוא הרבה יותר גדול. זה מהדברים שדיברנו עליהם פה.
אני: אולי נחזור לשאלה האחרונה. העניין הוא של החברה שבה, כמו שתיארת, כל המושגים שחשבנו שעליהם גדלנו, עליהם התבססנו, איך אומרים, מתמוססים מול עינינו. ואז אתה אומר, גם אולי גם ההגדרה הזאת של שיגעון… זאת אומרת, בעולם כזה מקבלת איזה מין הקשר אחר. אולי צריך להגדיר את זה מחדש?
ד"ר צבעוני: אני לא בטוח שצריך להגדיר מחדש, אבל בהחלט אנחנו מבינים… אגב, זה לא חדש כבר. כלומר, ההבנה שההגדרה של שיגעון היא הגדרה שקשורה גם להגדרה של נורמטיביות, ובעצם היא כמו עניין של קונצנזוס. כלומר, אם המדינה שלנו עושה דברים משוגעים, אנחנו לא מאבחנים את מי שעושה את זה כמשוגע, כי עושים את זה ביחד. ואם המשוגע הוא היחיד שיקום נגד מה שקורה במדינה, אנחנו עדיין נשלח אותו לבית חולים פסיכיאטרי אם הוא יצעק יותר מדי חזק. כלומר, ההבנה שהעניין של אמת ושקר, או שיגעון, זה דברים נורא נורא מורכבים, ולאף אחד אין מונופול על האמת. ובעצם גם הרצאת האורח שהייתה לנו, שבעצם ההמון יכול ללכת שולל אחרי המון המון דברים מופרכים לחלוטין, עם קשר רופף ביותר למציאות… זה תופעה אנושית. בוא נגיד שזו הנורמה בעצם הרווחת ביותר. ואז כן, זה גם מאיר את השיגעון באיזה אור קצת אחר. להבין שהשיגעון הוא לא נחלתם של המשוגעים רק במובן הזה. ולא סתם אנחנו משתמשים במונח שיגעון פה הרבה, ולא רק פסיכוזה, כדי לעשות קצת פחותיזציה של המושג הזה ולראות את זה כחלק מהחוויה האנושית, כמשהו שקורה.
בין טיפול תרופתי לחוויות פסיכדליות
בכנס הוצג מגוון מרשים של גישות טיפוליות, שחשף את העושר והמורכבות של עולם הטיפול בפסיכוזה. המשתתפים נחשפו לגישות חדשניות כמו טיפול פסיכדלי, שמציע אפשרויות ריפוי חדשות באמצעות שימוש מבוקר בחומרים משני תודעה. במקביל, הוצגו גישות ותיקות יותר, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שזוכה להכרה גוברת ככלי יעיל בהתמודדות עם תסמינים פסיכוטיים.
אחד הדיונים המרתקים בכנס עסק בטיפול תרופתי. ד"ר נילי קרקו-אייל הציגה מחקר שערכה על הסכמה מדעת לטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי, והעלתה שאלות נוקבות לגבי חופש הבחירה של המטופל. מאיה אשר, פסיכולוגית קלינית ושיקומית, הרצתה על תהליך גיבוש עמדה אישית כלפי תרופות והשפעתן על זהות והחלמה.
בין שיגעון ליצירה, בין רוחניות לגוף
הכנס לא הסתפק בדיון בגישות טיפוליות, אלא הציע גם התבוננות רחבה על הקשר בין פסיכוזה לתחומים אחרים בחיי האדם. במושב "פסיכוזה ויצירה" הוצגו יצירות של מתמודדים, ונדון הקשר בין שיגעון ליצירתיות. במושב "מגדר וגוף" הוצגו נושאים כמו הפרעות אכילה ודיספוריה מגדרית. במושב "פסיכוזה ורוחניות" נדון הקשר בין חוויות פסיכוטיות לבין חוויות מיסטיות. במושב "שיגעון ביהדות" הוצגו פרשנויות פסיכואנליטיות וקבליות לטקסטים יהודיים.
ד"ר רננה שטנגר אלרן, יו"ר האיגוד לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה, הרחיבה על הקשר בין שיגעון לחיפוש משמעות. היא טענה שיש לבחון את האופנים שבהם השיגעון מחובר אל העולם ואת העצמי באופן עמוק, ומנסה לפעול בתוכם בדרכים שונות.
קהילות טיפוליות וחלופות אשפוז
הכנס הקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא הקהילות הטיפוליות וחלופות האשפוז. הוצגו מודלים שונים של קהילות טיפוליות, כמו בתי סוטריה וה-Hearing Voices Network, שמציעים גישה שונה ומעצימה להתמודדות עם פסיכוזה. בנוסף, נדונו חלופות אשפוז שונות, כמו טיפול בבית המטופל ומחלקות סגורות ברוח סוטריה, שמציעות סביבה טיפולית פחות מגבילה ומיותר אנושית.
הכנס "פסיכוזה בעולם משוגע" תרם להרחבת השיח על נושא הפסיכוזה והטיפול בישראל. הכנס הצליח לייצר מרחב פתוח ומכבד לקולות מגוונים, ועודד חשיבה ביקורתית ויצירתית על הקשר בין שיגעון, טיפול וחברה דווקא בימים טרופים אלו
