שלושה כסאות, מסך אדום, שלושה שחקנים וטקסטים של חנוך לוין – זה כל מה שנזקקו לו מוני מושונוב, דרור קרן וליליאן ברטו, מצמרת השחקנים הכשרוניים בארצנו, בכדי "לגנוב את ההצגה" (תרתי משמע).
לפי כשנה וחצי העלו השלושה את ההצגה "אוי אליאס אליאס" המבוססת על פזמוניו ומערכוניו של חנוך לוין, ומה שהחל בהפקה עצמאית מול קהל מצומצם, הפך להצלחה מסחררת ובימים אלה חוגגת שלישית הכשרונות הללו 250 הצגות!
מלבד ההומור, השנינות, ההגשה המעולה וההרמוניות הקוליות האותנטיות, השלושה מצליחים בדרכם המיוחדת במינה לקחת קלאסיקות נצחיות ולהפכן "מחדש" לקלאסיקות באינטרפרטציה עכשווית ומפולפלת היטב.
כדי להבין מה עומד מאחורי ההצגה, האידיליה שלה והכימיה המוצלחת בין השלושה, תפסתי לשיחה צפופה את אושיית המשחק והבידור, מוני מושונוב.
מתי נוצר החיבור הראשון שלך עם יצירתו של חנוך לוין?
"ראיתי קברט סאטירי בשם "קטשופ" בשנת 68 , אם אני לא טועה. שלושה שחקנים. הצגה שחנוך לא ביים, רק כתב. זה הטריף אותי, סוג כזה של הומור. זה היה מצחיק, ביקורתי וסאטירי. ראיתי את זה 3 פעמים, לא האמנתי שיש דברים כאלה בכלל, עד אז היו רק הופעות בידור ופתאום היתה זוית אחרת. אחרי כמה שנים ראיתי את "יעקובי ולידנטל" מאת חנוך לוין, הפקה של תיאטרון הקאמרי שעלתה בצוותא, וחטפתי הלם מההצגה, מהבימוי, מהתכנים.עבודת הבימוי הראשונה של חנוך היתה "יעקובי ולידנטל" וזה היה משגע.
אישית הכרתי אותו רק בסוף שנות ה – 80 עשינו את "המתלבט". הוא ביים אותי "במתלבט" ובמערכונים ששודרו ב"לילה גוב".
כיצד נוצר הקונספט המיוחד של שלושה כסאות ושלושה שחקנים?
"קודם כל זה לא הקונספט הכי מקורי בעולם, זיהינו אצל חנוך את יסוד התמצות גם בכתיבה וגם בבימוי וניסינו לעשות במינימום – הרבה. המינימליזם הזה מדגיש את עבודת השחקן. ניסינו לבדוק מה כל מערכון דורש, איזה סוג של צורה, ואז חשבנו איך נביא את הצורה. וכך הגענו לשלושה כסאות, תלבושות ומעט אביזרים. זה גם מושפע מאווירת הצגות הקברט, מההצגות הראשונות של חנוך.".
זו שאלה קשה מעט, אבל נסה להסביר את ההצלחה של המופע, שיערתם שהוא יצליח ככה?
"סוד ההצלחה? צריך לשאול את הקהל. אם אני מנסה לבחון בעניים אובייקטיביות, זה קודם כל הגילוי מאנשים שלא הכירו את הצד הזה של חנוך, זו הייתה תגלית מבחינתם, קליל, עכשווי, מציג בעין הומוריסטית מצבים יומיומיים, יש הפתעה, הקהל מוצא את עצמו מופתע ואומר לעצמו, לא ידענו שזה כל כך מצחיק.
ויחד עם זה השילוב שאנחנו גם שחקני תיאטרון וגם בדרנים במובן מסוים, יש לנו ניסיון על במות בידו. עוד דבר, יש הרבה קטעים והם לא ארוכים. זה גם מודרני ומתאים לקצב המהיר של היום. וסתם כי יש גם מזל, זה פתאום תפס ובעיקר בגלל שזה מאד מצחיק את האנשיים, זה צחוק עם ערך מוסף. כיף. "
כיצד נוצר החיבור הבימתי ביניכם ? מתי ידעתם שיש כימיה?
"כולנו עבדנו יחד, לא כשלישיה, אני עבדתי עם דרור, ביימתי אותו, ושיחקתי עם ליליאן ב"הבימה", והיה לנו ברור שבשלב מסוים זה יהיה כיף אם נעבוד יחד.
עזבתי את הבימה לפני כשלוש שנים ורציתי למצוא דרך חדשה. כולנו היינו במצב שרצינו למצוא דרך חדשה מהעבודה השגרתית בתיאטרון. אתה יכול להירדם בשגרה, אני רציתי לעשות משהו לבד עצמאי, וגם דרור וליליאן וזה היה בזמן. זאת הייתה מקלחת רעננה לכולנו.
כימיה של אנשים על הבמה – ניתן להבחין בה בעיקר בשילוב של הקולות. יש לנו משהו הרמוני בקולות. יש לנו ערנות ופיקחון, כמו נגני ג'אז אחד עם השני, וזה סוד הקסם."
תאריכי הצגות-
28/1-תיאטרון חיפה בשעה חמישי 20.30
30/1- קרית התרבות נס ציונה מוצש 21.00
26/2-תאטרון בית ליסין שישי 21.00
