השבוע היה שבוע מיוחד וראוי לציון.
השבוע עשיתי משהו שלא עשיתי הרבה זמן.
השבוע הפסקתי להסתפק בפחות ודרשתי (קצת) יותר.
אני מסתכלת סביבי ושואלת את עצמי מה הופך את הבנאדם לשלם עם עצמו. האם זו אהבה, זוגיות, ילדים, כסף, קריירה, חברים, כבוד, סיפוק עצמי אולי? אין לי באמת תשובה, אני גם מאמינה שזה מאוד אינדווידואלי. אבל נראה לי שהשבוע הבנתי משהו לגבי עצמי, כשאני מפסיקה להסתפק בפחות, אני אשכרה מקבלת יותר, לא רק כי קיבלתי יותר ממה שדרשתי, אלא כי מתווספת תחושה של סיפוק, איזה קול פנימי כזה שאומר לי ״כל הכבוד״.
פעם מישהו אמר לי שבנאדם מקבל את מה שמגיע לו. אני לא כל כך בטוחה לגבי זה. אני חושבת שהרבה פעמים אנשים נותנים לנו פחות לא כי זה מה שמגיע לנו, אלא כי זה כל מה שהם יכולים לתת. אם זה במישור הרגשי, אנשים שקשה להם להיפתח, כאלו שפוחדים להיפגע, כאלו שקשה להם לסמוך על אחרים או אפילו כאלו שפשוט לא רוצים לפתוח את הלב. זה יכול לבוא לידי ביטוי גם במישור הכלכלי; אנשים שאין להם אפשרות להיות נדיבים, כאלו שחוסכים ולא רוצים להוציא על שטויות, בקיצור אנשים חסומים מהרבה סיבות והכי חשוב זה לזכור שמה ששלהם שלהם ומה ששלנו שלנו, ושרק אם נדרוש תהייה לנו הזדמנות אמיתית לקבל את מה שמגיע לנו.
לא מזמן ראיתי את הסרט ״סיפור על אהבה וחושך״ ע״פ הרומן של עמוס עוז.
האמא בסרט סיפרה לבנה סיפור על שני נזירים שגזרו על עצמם כל מיני איסורים, בין השאר לחצות את כל ארץ הודו (כך במקור), הם גם גזרו על עצמם בדידות מוחלטת, לא לפלוט אף מילה בכל שנות המסע. אבל פעם אחת כשהם עברו ליד נהר הם הבחינו באישה טובעת שזעקה לעזרה. בלי להגיד מילה קפץ הצעיר שבנזירים למים וסחב אותה על גבו עד שהניח אותה על הקרקע.
שני הנזירים המשיכו את המסע בדממה גמורה. כעבור חצי שנה או שנה פנה הנזיר הצעיר לנזיר לחברו ואמר לו: ״אמור לי, אתה חושב שחטאתי בכך שנשאתי את האישה ההיא על גבי?״ ענה לו חברו בשאלה ״מה, אתה עדיין סוחב אותה על הגב?״ (הקישור כאן http://youtu.be/K_
השתי דקות האלו, מתוך סרט מלא, שינו את עולמי, פתאום הבנתי שהדברים האלו שאני סוחבת על הגב שלי (או על הלב אם תרצו) מכבידים עלי ואין ברירה אלא ללמוד להניח להם ולהמשיך במסע…
ברוח הטור החלטתי גם להיפטר מתותים, שמנת מתוקה, שוקולד לבן ועוד כל מיני דברים טובים מה שיצא מוגש לכם באהבה.
שיהיה סופ״ש נעים וחמים.
מקפא שמנת ותותים עם שוקולד לבן ושברי גליליות
מה אנחנו צריכים:
סלסלת תותים
שמנת מתוקה
שמנת חמוצה של פעם
200 גרם שוקולד לבן
חפיסת גליליות מרוסקות
מה עושים:
מקציפים שמנת מתוקה (אני עשיתי את זה במעבד מזון) לקצפת יציבה, מוסיפים שמנת חמוצה, מוסיפים תותים, מכניסים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, ושולחים להקפאה לחצי שעה ( אני השתמשתי בתבנית מרובעת של בראוניז. אפשר גם באינגליש קייק זה פשוט ייצא יותר גבוה).
לפני שמוציאים מההקפאה ממיסים שוקולד לבן במיקרו, כמובן בפולסים, למרקם חלק. מורחים על גבי המקפא, אפשר פרי סטייל ואפשר גם ליישר לפינות. מיד בוזקים מעל את שברי הגליליות ומחזירים להקפאה. זה מוכן צ׳יק צ׳ק וזה כמובן נשמר במקפיא.
ועוד הערה קטנה: אפילו שזה קפוא, זה מתאים למזג אוויר חורפי!
