מה זה בעצם תקשור, עם מה אפשר לדבר, ואיך אפשר לדעת אם זה אמיתי או לא. שחר בן-פורת חוזר לבסיס ומסביר את כל העובדות
בדיעבד, כנראה שהטור הקודם שכתבתי, לא קורא עתידות, היה צריך להיות הטור השני. הייתי צריך להתחיל את ההכרות שלי איתכם בלספר לכם מה זה בעצם תקשור. אני מודע לכך שיש רבים שמכירים את התחום, אבל יש גם רבים שלא באמת מבינים מה זה. חלק חושבים על נשמות של מתים וסיאנסים, למרות שבפועל, תקשור הוא הרבה יותר מזה.
תקשור, בבסיס, זו היכולת ליצור קשר עם אנרגיה שאין לה יכולת פיזית לדבר. המילה הזו בדרך כלל מתארת את היכולת ליצור קשר עם ישויות, נשמות ומלאכים, למרות שבפועל, אפשר לדבר גם עם עצים, בעלי חיים ואפילו חפצים.
מאחר וכל חומר מורכב מאנרגיה, אפשר לתקשר עם כל דבר. אני מסוגל לדבר עם עצים, חפצים ובעלי חיים. המכונית שלנו ואני ניהלנו כמה וכמה שיחות לאורך השנים, ואחרי שהיו לנו מספר מכוניות אני גם יכול לספר שלכל אחת יש אופי אחר לגמרי. נשמע מוזר מאוד, אני יודע. אבל מה שאני בעיקר עושה – ולא בטוח שזה מה שיגרום לכם לחשוב שאני בחור נורמאלי – הוא לדבר עם ישויות.
יש הרבה ידע על העולמות שנמצאים מעבר לעולם הפיזי, ורבים מחלקים את מי שנמצא שם לשלוש קבוצות: נשמות, ישויות ומלאכים. התאוריה הרווחת מסבירה כי כולם הם חלקיקים של האלוהות, אך בדרגות שונות של היזכרות לגבי המהות האמיתית שלהם. נשמות הם אותם חלקיקי אלוהות שהופכים לבני אדם, והן עוברות את המסע של חיים-מוות-חיים בכדור הארץ. ישויות לא היו בגוף וכך גם מלאכים, אך המלאכים נחשבים לקרובים יותר לאלוהות עצמה.
אני אישית קצת מפקפק בכל התאוריה הזו. אני עוסק בתקשור כבר 20 שנה, ואחרי אינספור ספרים שקראתי בנושא וחוויות שחוויתי בעצמי, אני מבין שהמציאות האמיתית של הדברים היא הרבה יותר מורכבת. הניסיון שלנו להבין אותה בעזרת המוח התלת-ממדי שלנו, תמיד יגרום לנו לפספס חלק מהתמונה, בזמן שאנו בטוחים שאנו רואים את כולה.
לכן, כששואלים אותי, אני אומר שאני מתקשר ישויות, למרות שחלק מהקבוצה המרכיבה את טוהר היו בגוף, ויש שאומרים שהאנרגיה שלהם היא מלאכית למדי. ישויות זו המילה שאני אישית מתחבר אליה, שמרגישה לי שהיא נכונה כדי לתאר אותם.
איך אני מדבר איתם? אני מתקשר בעזרת טלפתיה, בזמן שישנם צורות נוספות. יש המתקשרים בעזרת תמונות שהם רואים בעיני רוחם. יש המקבלים מסרים בכתיבה. ויש שמתקשרים אנרגיה שאין לה מילים, בעזרת ציור, פיסול, ריקוד. כל אומנות יכולה להיות אמצעי להעביר אנרגיה אלוהית לעולם האנושי שלנו, גם אם האומן אינו יודע כלל שזה מה שקורה.
הכל קשור בהרגשה
עניין ההרגשה הוא העניין החשוב ביותר, האמצעי שבעזרתו אני יודע לומר אם זה אמיתי או לא. בשנים הראשונות מאז שהתחלתי לתקשר (איך זה קרה הוא סיפור שאספר בטור הבא), הייתי עסוק בניסיון להבין אם זה אמיתי או לא, מה שקורה לי. לאט לאט קיבלתי את האישורים שהייתי צריך אותם, בעיקר מעצמי אבל גם מפיליס שלמר, מתקשרת שהערכתי מאוד, שתקשרה את טום, דובר מועצת התשעה, וכתבה את הספר "כוכב הבחירה היחיד".
היום אני יודע להגיד, שהקולות שאני שומע הם לא אני. הם נשמעים אחרת, טוהר, ומתנסחים אחרת; הם הרבה יותר חכמים ממני (ואני מחזיק מעצמי אדם חכם); ובעיקר, יש לנוכחות שלהם אנרגיה שמעוררת אצלי תחושה מאד מסויימת. כשאני מדבר איתם, אני מרגיש אותם ושומע אותם, וכך יודע שזה הם.
מאחר ואנו עוסקים בתחום מעורפל, כלומר עם ממשות שאיננה פיזית, ומאחר וישנם הרבה אנשים שעוסקים בתחום (ולא כולם באמת מתקשרים), הדרך היחידה לדעת אם המתקשר הוא אמיתי או לא, אם המסרים מתאימים לי או לא, היא לפעול לפי ההרגשה שלי.
אם אני מרגיש שהמסר נוגע בי, מדבר עלי ואלי, זה נכון. אם המסר עוזר לי להסתכל על דבר אחרים, לטובה, זה נכון. אם בעקבות התקשור אני מרגיש יותר אופטימי, יותר אהוב, ועם תקווה חדשה לגבי התחומים בהם אני מרגיש מבולבל ו/או תקוע, זה נכון עבורי.
* הכותב הוא מתקשר של טוהר, מנחה סדנאות "חופש להרגיש" ומחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"
