שנה בדיוק לאחר אותו בוקר נורא ששינה את חייהם של רבים, התאספו עשרות מתושבי קרית אונו למען מטרה נעלה אחת: להזכיר לעצמם ולעולם שלא שכחו את החטופים. לא שכחו את אלו שנותרו מאחור, בידי האויב, ממתינים לשחרורם.
תהלוכה מרגשת של ספרי תורה יצאה מביהכנ"ס "שירת חיים" בשכונת פסגת אונו, ונשאה את קולות התפילה והתקווה אל "גינת הנתינה" – אותה גינה קסומה המוקדשת למתנדבי העיר ומסמלת את רוח ההתנדבות והערבות ההדדית הכה מאפיינת את ישראל
ניר שלהב, יו"ר ארגון המתנדבים המקומי, שחבר לראש העיר מיכל רוזנשיין כדי להקים סוכה מיוחדת למען השבת החטופים, מספר בהתרגשות על המעמד המיוחד: "לפני שנה, באותו תאריך גורלי, דאגנו כולנו לתושבי העוטף שסבלו ממתקפת טרור אכזרית. השנה, באותו יום ובאותן שעות, הגיעו מתפללי ביהכנ"ס, בהובלת הרב יעקב נמן וראש העיר, אל הגינה עם ספרי התורה בידיהם, ביניהם ספר תורה המוקדש לזכרן של התצפיתניות שחירפו את נפשם במלחמה".
טרם התהלוכה התקיים בבית הכנסת מעמד תפילה לזכר החיילים והנרצחים במלחמה כאשר אלכס מלייב אביו של סגן יואב ז"ל שנפל בקרב על מוצב יפתח בבוקר שמחת תורה אשתקד אמר מילות חיזוק לנוכחים: "בשנה שעברה בשמחת תורה כולנו חווינו אין אונים, תסכול, חרדה, ייאוש וחוסר בטחון. בה בשעה סגן יואב מלייב, בננו הבכור בחר, יחד עם קומץ חיילים, לצאת אליי קרב במחנה יפתח כדי להגן על המחנה ויושביו – כ 80 חיילים וחיילות, נשים וטף. הוא חתר למגע ונלחם כשהו מעודד את חייליו, נוסך בהם תחושת בטחון באומץ ובגבורה. בדקות האחרונות לחייו,
אחרי שנפצע הוא הוציא פנקס מכיסו והותיר לכולנו מסר של תקווה, של מלאות של חדווה ושל יכולת וכך כתב בכוחותיו האחרונים: ״20 דקות הטובות בחיי, עלינו עד פה בזחילה, נפצעתי ויש מטח עכשיו. חושב עליך ואחשוב על המסע, אני אוהב אותך״. לאחר שהחזיר את הפנקס לכיסו נפל נוכח פני אויב. בסיס יפתח לא נכבש וחייהם של רבים רבים נצלו.
את המסר הזה אנחנו מעבירים היום לקהילת קרית אונו ולכל עם ישראל. כך יואב ביקש בצוואתו האחרונה.
אנחנו מתפללים לשלומם ולחזרתם של החטופים, של הפצועים ושל המשפחות השכולות ויודעים שיש לנו על מי לסמוך – החיילים והחיילות שמגינים על מדינתו הקדושה".
לקראת הצהרים בשירת "התקווה" ובקריאה המרגשת "למען אחיי ורעי", סבבו המתפללים יחד עם תושבי השכונה סביב הגינה, עטופה בתמונות החטופים התלויות על העצים כמזכירות את נוכחותם החסרה. התהלוכה היתה למוקד של אמונה ותקווה, מקום שבו התאחדו התושבים כדי לשלוח מסר ברור: לא נשכח את החטופים, נמשיך להתפלל לשובם ונעשה כל שביכולתנו כדי להחזירם הביתה יחד
