שיחת הטלפון מהאב השכול שזיעזעה את הרב סתיו ואיך בוקר אחד של מפגש עם אם חרדית שכולה שינה לאיריס חיים את כל התפיסה של 'הם' 'ואנחנו' 'דתיים' ו'חילונים'. במיוחד לט' באב
איתן אלחדז ברק
בשבוע שעבר התקיים כנס צהר במושב הסיום עלה לדבר הרב דוד סתיו יו"ר הארגון שסיפר על התמונה שהוא לוקח איתו לכל מקום שבה מצולם סרן ליאל חיו בן הישוב שוהם (שסתיו משמש כרב הישוב) עורך קידוש בנגמ"ש הנמר ימים לפני שנהרג: "הגעתי לבקר בשבעה את אביו – משה שסיפר לי איך ליאל הציל שישה מחבריו מנגמ"ש בוער כאשר עזר לכבות את האש באופן אירואי".
למחרת היום הרב סתיו מקבל עוד שיחה מהאב השכול : "מאוד התפלאתי מכיוון שאני יודע שבתי המשפחות בימי השבעה מלאים אנשים". אביו של החייל סיפר לו באותה שיחה טלפון : "אתה זוכר שסיפרתי לך על כך שבני החייל ז"ל הציל חיילים מנגמ"ש בוער?" 'בוודאי שאני זוכר', השיב הרב סתיו: "אז רציתי לומר לך שבין החיילים שהוא הציל היה גם החתן שלך".
'אני הרגשתי באותו הרגע בומבה בבטן' תיאר הרב סתיו.
כמה ימים לאחר מכן שחתנו יצא מהרצועה הרב סתיו שמע ממנו ביתר פירוט את סיפור הגבורה הזה שהולך איתו מאז לכל מקום :
"הגעתי לאחר מכן לאזכרה של ליאל" סיפר הרב סתיו: "ואמרתי להם: אנחנו לעיתים עוסקים במגזר שלנו בחלוקה בין מזרחים לאשכנזים, בין חילונים לדתיים והנה החייל ליאל ז"ל הציל את כולם ולא בדק בציציות של אף אחד מהם".
כשחזר לביתו סיפר לרב סתיו חתנו : "ליאל הציל את חיי" הוא נזכר אך באותה מידה הוא הוסיף כי : "אחרי מה שקרה הצוות שלי סיכן את עצמו כדי להציל גופתו".
הוידוי השני הוא של איריס חיים שבנה יותם נחטף לעזה מקיבוץ כפר עזה ונהרג מירי בשוגג של חייל צה"ל: "התמונה שנחרטה בליבי" היא מספרת בהתרגשות: ,"היה כאשר הוזמנתי לאולפנת חורב ושם מבלי שתכננתי פגשתי את דינה גדליה, אימו השכולה של רס"ל יוסף מלאכי גדליה, לוחם מחטיבת דובדבן שנפל ב-7 לאוקטובר כאשר רץ מבית הכנסת להציל את חיי תושבי קיבוץ כפר עזה שם אני מתגוררת".
חיים מספרת כשהיא מתקשה לעצור את רגשותיה שאותו מפגש עם אמו החרדית מבית שמש של החייל יוסף גדליה "שיכול היה גם להציל את בני" שינה לה את השקפת העולם: "עד השבעה באוקטובר הייתי בתפיסה של 'הם' ו'אנחנו'. 'ימין' ו'שמאל'. 'דתיים' ו'חילונים' ובאותו הרגע באולפנת חורב כל המחיצות שהיו לי, כל המחסומים שהיו לי הכל קרס כי אני מבינה שהמחנה המשותף שלנו – שלי ושל דינה ושל כל האימהות בעולם היהודי הוא המחנה הכי גדול שיכול להיות.
וזה הרגע שאני חוזרת אליו באולפנת חורב ששינה לי את תפיסת העולם לגבי העם היהודי, ישראל ובכלל.
אני מבינה שחמאס שנכנס לקיבוץ כפר עזה לא בדק בציציות של אף אחד מי יותר או פחות דתי. ומאז זה הולך איתי לנצח שאנחנו האימהות שנושאות הגן הזה של 'ג'ואיש מאדר כרומוזום' מאחד את הנשים בעם היהודי שבו הגברים נאלצים להלחם ואנחנו הנשים שמתגייסות למען ההמשכיות של העם
ואת כל זה הבנתי בבוקר אחד באולפנת חורב".
לסיום מספר הרב סתיו על כך שבזמן שהעיתונים ערב המתקפה התמלאו בכתבות סיכום על אותו שישי באוקטובר לפני חמישים שנה הוא שלח מכתבים לראש עיריית ת"א : "לא יכול להיות שבערב שמחת תורה אנחנו נריב על מחיצות. לא יכול להיות שבשמחת תורה נעסוק באיך ייראו הריקודים ברחובה של עיר"
