שני סבבים של הבחירות המוניציפליות מאחורינו, כולל ב-85 רשויות מקומיות ערביות. רק 16 נשים נבחרו לכהן כחברות מועצה ברשויות אלה, כ-2% מסך כל חברות וחברי מועצה, לעומת שיא של ייצוג נשי ברשויות היהודיות – 28%. אפס ראשות רשויות בחברה הערבית לעומת 15 בחברה היהודית. ב-78 רשויות בישראל יש 0 חברות מועצה נשים.
בפרויקט היועצות, המשותף לעמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי ולעמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין, עלה לקראת הבחירות קמפיין רשת נרחב לעידוד הצבעה לרשימות בהן נשים מתמודדות במקומות מובטחים, שהופנה בעיקר לרשויות המקומיות הערביות הסובלות מתת ייצוג משווע של נשים. במסגרת הקמפיין הוצגה התרומה הרבה והייחודית של נשים בפוליטיקה המקומית ובתפקידי קבלת החלטות, כגון: הסגנון הניהולי המושתת על עבודת צוות ורקימת שותפויות; נקודת המבט הרוחבית וההוליסטית שרגישה לא רק לצרכי נשים אלא לצרכים של השכבות המוחלשות ביותר בחברה; הצעת פתרונות יצירתיים וחדשניים לבעיות של האזרחים והאזרחיות; קידום מנהל תקין ושקיפות בתוך הרשות, ועוד.
עם זאת, שוב בחירות ושוב אין שינוי ניכר בייצוג הנשי. מדוע זה קורה, ומה הופך את המאבק על ייצוג נשי בפוליטיקה בחברה הערבית לקשה יותר ממקבילו בחברה היהודית?
מהפעילות שלנו באיתך מעכי ושל ארגוני נשים נוספים לעידוד נשים להתמודד בבחירות המקומיות, תמיד היו כאלה שאמרו: ״הבעיה היא לא רק חוסר העידוד והתמיכה, אלא גם חוסר המוטיבציה שלנו״. נשים ערביות נוטות להימנע מהתמודדות לחברות במועצה המקומית. מדוע?
להלן אבקש להביא ניתוח ראשוני וחלקי של הסוגיה, שיתמקד בשתי סיבות עיקריות, ואשר מבוסס על מגמות שזיהינו מעבודת השטח שלנו מול היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות הערביות ומול חברות מועצה מכהנות, שהתמודדו או שקלו להתמודד בבחירות האחרונות, חלקן בוגרות של הכשרות שקיימנו, ולא על מחקר עומק בנושא.
היעדר ביטחון אישי בסיסי
בכיר במשטרה אמר לישראל היום בשלהי חודש אוגוסט 2023, חודשיים לפני המועד הראשון של הבחירות בסוף אוקטובר, כי ״26 ראשי רשויות, סגנים ובעלי תפקידים – ובהם שלושה מועמדים לראשות עיר ערבית – מאוימים״.
מתחילת השנה 44 אזרחים ערבים נפלו קורבנות להשתוללות הפשע המאורגן, זה יכול לפגוש אותם בכל מקום ובכל עת, ואין הבחנה, אדם לא צריך להיות מעורב כדי שירו בו. דוגמה טרייה לכך הוא הירי על אמיר אבו אלהיג׳א, נער בן 16 מטמרה, למוות.
אין ספק שאחד החסמים העיקריים שעמד בפני נשים מוכשרות רבות מלהתמודד בבחירות הוא הפשע המאורגן בחברה הערבית שחלחל גם לרשויות המקומיות. נשים רבות שקיבלו תמיכה וגב ממשפחותיהן – כמוהן גם גברים – מפחדות להיכנס לזירת הפוליטיקה המקומית מחשש שארגוני הפשיעה יתנכלו להן או יפגעו במשפחותיהן.
מי יצביע לה?
דפוסי ההצבעה המשפחתיים עדיין חזקים בחברה הערבית, והם מובילים לתחרות על משאבים, לשחיתות ולניהול לא תקין ומפלה בתוך הרשות. הזירה הפוליטית עדיין מאוד גברית, ואפילו בחלק מהרשימות שהתמודדו בהן נשים, הן שובצו במקום לא ריאלי, כמראית עין ולא כייצוג מהותי. נשים רבות רוצות להשפיע אך לא רוצות שישתמשו בהן בתור קישוט. הן גם מרגישות שהנושאים של שוויון מגדרי, הזדמנויות שוות וחלוקת תקציבים מודעת מגדר הם נושאים שעדיין מאוד רחוקים להשגה בחברה הערבית, גם בצל היעדר הביטחון האישי הבסיסי והצורך בתעדוף מאבקים, וגם לנוכח הקושי לקדם אג׳נדה זו בשלטון המקומי.
אז מה עושות?
יש הרבה מה לעשות, והצעתי היא להתמקד בשלושה מישורי פעולה: האחד, להמשיך ולחזק נשים ולעודד אותן להשפיע מעל לכל במה ובכל מסגרת שהיא, בתוך הרשות ומחוצה לה ולפעול ליצור הזדמנויות שבהן יוכלו להשפיע. במצב של תת ייצוג נשי יש משנה חשיבות לחיזוק הנשים בתפקידי מפתח בשלטון המקומי, וזה אחד מתפקידי ארגוני החברה האזרחית. השני, להשקיע את המשאבים והמאמצים הנחוצים לטיפול בשורשי הבעיה – בדברים המעיקים על ההתקדמות וההצלחה של המאבק: נאבקות בפשע המאורגן ודורשות פתרונות, ומחנכות מגיל קטן לערכים של שוויון מגדרי וצדק חברתי. והשלישי הוא לגייס כמה שיותר חברי מועצה גברים לעשייה מקדמת נשים ושוויון מגדרי, ולשיקוף צרכי הנשים במועצה ולסיוע בקידום פתרונות וחלוקת משאבים הוגנת. זו תהיה תחילת הדרך לשינוי, בתקווה שבעוד 5 שנים – הוא סוף סוף יתממש.
הכותבת היא עו״ד הדיל עזאם ג׳לאג׳ל, מנהלת פרויקט היועצות בעמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי
