התערוכה : 'בית : בין שבר לתקווה' שנפתחה אתמול (בצו שמונה) היא ניסיון ראשוני, גולמי אפילו לתת מענה אומנותי לאסון שפקד אותנו בשבעה לאוקטובר.
התערוכה היא שיתוף פעולה של קולקטיב האומנות של בקעת אונו ובשיתוף פעולה של המתנ"ס העירוני והעירייה שנרתמו לטובת העלאת המודעות לנושא החטופים ובדגש על חיים פרי (79) שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בשבת הנוראית.
בתו של פרי, ענבל אלביני, פעילה חברתית ותושבת העיר קרית אונו נתנה אור ירוק למיזם האומנות שנוצר תוך מספר ימים מצומצם בהתחשב בנסיבות
פרי, מסגר, חקלאי ואמן ברזל ייסד לפני שני עשורים את 'גלריית הבית הלבן' במבנה נטוש בשדות קיבוץ ניר עוז, מקום שהפך אבן שואבת לאמנים מקומיים שהצליחו לאחר מכן בכל הארץ: "פרי היה אוהב אדם, איש שלום שתרם רבות לפיתוח תחום התרבות והאומנות בנגב המערבי" סיפרה האוצרת עדי לוי פאר מהמתנ"ס העירוני
בלב התערוכה ניצב מבנה יביל עשוי עץ שמהווה אב טיפוס למושג 'בית',
אותו יצר האדריכל המקומי אלון ראודור שזה כנראה הבית המהיר ביותר שהוא תכנן אך גם הטעון ביותר: "בניגוד לעבודה האדריכלית היומיומית שכפופה להמון אישורים וביורוקרטיה המיצב שיצרתי נוצר בזמן קצר אך הוא מאוד טעון עבורי". 'הבית' של ראודור מורכב מחלונות אטומים שבאחד מהם 'מציצה' דמותו של פרי (כפי שצולם בגלריה שלו). הבית חצוי באמצעו כביטוי לשבר (השבר הפיזי ומשבר האמון) . בתוך חלל הבית מגלים הנכנסים שהוא ריק וברקע מושמע השיר 'חוזרים הבייתה' של שלמה ארצי ואריק איינשטיין : "הוא ריק כי עדיין חיים ושאר החטופים אינם חזרו אלינו ואת הריק הזה אנחנו ממלאים בתקווה שנכתבת על מדבקות אותם אנו תולים על קירות הבית".
"בשבת בבוקר השביעי לאוקטובר" סיפרה בתו, ענבל שהגיעה עם המשפחה המורחבת לטקס (הפתיחה שכלל ברכות חמות של ראש העיר, ישראל גל, האוצרת ואזעקה שהכניסה את כולנו לחדר הזיכרון לחללי הישוב) "כמו בעשרים השנים האחרונות הם נכנסו לממ"ד ואפילו התכתבו קצת. בשלב מסוים מחבלים הצליחו להגיע לממ"ד ואבי הדף את אחד מהם. בזמן הזה הוא אמר לרעייתו – אסנת להתחבא כי הוא הבין שהם יחזרו לקחת אותו. כשהם חזרו הם מצאו רק אותו והם חטפו אותו. אסנת שהייתה עדה לכך כאשר התחבאה מתחת למיטה סיפרה שהמחבלים אמרו לו באנגלית, 'אל תתנגד ואז לא יאונה לך כל רע'". נציין כי לאחר שבועיים הגיע אותו חיים מפרי כאשר אחת המשוחררות סיפרה שהיא ראתה אותו.
