אומרים שכל סוף הוא התחלה חדשה. אולי המשפט הקלישאתי ביותר בספר. אבל כמו כל הקלישאות, גם הוא נכון.
אז שנה אזרחית מסתיימת ושנה חדשה בפתח וזה זמן טוב לעשות חשבון נפש (ז״ת שוב, כבקרה חוזרת לחשבון הנפש שעשיתי בראש השנה).
אז מה היה לי השנה?
בגזרת הלב – אהבה גדולה שנגמרה בפרידה צורמת. העניין עם פרידות הוא שחושבים שעם השנים מתחסנים וזה נהייה קל, זו טעות.
להיפרד ממישהו שאהבת זה אפעם לא קל.
זה להיפרד קודם כל פיזית מהנוכחות שלו, מההרגלים הקטנים, מהצחוק המשותף, מחוויות משותפות שלא ישובו, מהמשפחה והחברים, מהרצון להתקשר ישר שקורה משהו טוב או רע ומהכמיהה לחיבוק בסוף היום.
ככה עובר יום ועוד יום וככל שהזמן עובר עוד שבר מתאחה, הצחוק כבר הופך לטבעי, המחשבה קצת משתחררת, העיניים פחות נפוחות ואז מגיע השלב שנמנעת ממנו חודשים רבים גם בתוך הזוגיות. זה השלב בו חסד הנעורים מטשטש ופתאום את מבינה שמישהו עשה לך טובה גדולה. כי זה לא היה בדיוק זה, כי לא היית מוערכת שם מספיק, ולא אהובה מספיק, ונתת כ״כ הרבה למענו ששכחת לתת גם לעצמך. אז משהו משתחרר, העצב מתחלף בציפייה או תקווה לפרק הבא שיפרפר לך את הלב.
בגזרת המוח- השנה סיימתי לימודי קונדיטוריה. זאת היתה המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי. מעבר לידע ולפרקטיקה שהם כמובן יקרים לי מאוד, קיבלתי עוד משהו מהקורס הזה- חברה חדשה. חברים זה לא קל למצוא, בטח לא לי, למה? כי בעיני חברות זה ערך עליון ואם מישהו (או מישהי אני לא מפלה) נכנס לי ללב אתן לו את כל כולי. החברה החדשה שלי aka ענבר, ליוותה אותי במשך השנה הזו ולמדתי להבין מה המשמעות של חברות מעצימה. כי חברים צריכים להרים אותך, לתמוך בך, לפרגן לך ופשוט לעשות לך טוב. אני חושבת שזה בדיוק מה שאני יכולה להגיד על חוג החברים הקרוב שלי שאני אוהבת ומעריכה כ״כ. החברים האלו מספקים לי גם נקודת התייחסות טובה כי כמו שהכרתי השנה כמה דמויות מדהימות, הכרתי גם כאלה שלא, ולמרות שקשה לשחרר, השנה נאלצתי ״להיפרד״ גם מחברויות שלא עשו לי טוב. כמו שסיכמה את זה אושיית הרשת עדן אברג׳יל בצורה הטהורה ביותר, מי שלא טוב לו, יום טוב לו.
בגזרת הגפיים – כן זה לא צחוק גם הידיים והרגליים דורשים התייחסות! קראתי לזה גרסת הגפיים ואני רוצה להתייחס כאן לעשייה.
השנה לקחתי החלטה לעשות שני דברים לעצמי. הראשון פתיחת בלוג אישי שהוא קצת על החיים וקצת על אוכל שאני מכינה. לא ידעתי כמה כתיבה יכולה לעשות לי טוב אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם להודות לכל מי שקורא ומפרגן כי זה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
הדבר השני, החלטתי להפסיק לבכות על מר גורלה של החברה שלנו. החלטתי שאם לא טוב לי עם משהו, אני אנסה לשנות. אז נכון, אני לא אביא לשלום עולמי, לא אפתור את בעיית הרעב אבל לפחות עשיתי משהו. כך קרה שהתחלתי להתנדב בעמותת ״לתת״. כך קרה שהתחלתי לבקר ניצול שואה בביתו פעם בשבוע (שמיד הפכו לכמה פעמים בשבוע), כך קרה שהכרתי את האישיות הכי מדהימה, הכי חכמה, מעניינת, מצחיקה ואותנטית.
חשבתי שאני הולכת לעזור ולחזק ולא הבנתי כמה שאני זו שאתחזק מהחוויה המדהימה הזו. אז לכל מי שיושב לו על התחת ובוכה על החברה המדרדרת שלנו, אני ממליצה להפוך את שעת ההיתמרמרות השבועית לשעה של נתינה לחברה, כי יש עוד קלישאה נכונה, מרמור עושה רע לעור הפנים.
אז בשביל לסכם את הסיכום; אהבתי, כאבתי, נדלקתי, נכבתי, צחקתי, בכיתי, שמחתי, התעצבתי, הייתי מלאת תקווה לפרקים, ומיואשת לגמרי בחלק מהזמן, התקדמתי בעבודה, הכרתי חברים חדשים, נפרדתי מחברים מזיקים, למדתי להכין דברים חדשים, יצאתי מהבועה של עצמי והנה אני כאן, מסכמת שנה.
אני מאחלת לעצמי שהשנה הבאה תהייה מיוחדת בדרך שלה, שיהיה לי יותר מהדברים הטובים, שאהיה חכמה יותר ואשכיל להתרחק ממה שעושה לי רע. שאהיה מחוברת לעצמי יותר, שאצליח להוריד קצת חומות, שאפתח את הלב לאהבה חדשה, להרפתקאה חדשה ושאתן לשמש שלי לזרוח.
היום שמעתי שיר ישן ואהוב והייתה בו השורה הבאה:
Look at the stars, look how they shine for you, and all the things that you do.
אז ככה אני מסתכלת על השנה החולפת, כל דבר קטן שקרה לי, שחוויתי, שעשיתי, הוא כוכב קטן וזוהר בשמיים שלי וזה ידוע שאין דבר יפה יותר משמיים מלאים בכוכבים.
שתהייה שנה מעולה. תרשו לעצמכם להיות מושחתים לפעמים (בקטע טוב כמובן) ממש כמו הקינוח שחיתות הזה שאני ממליצה לשמור לאירועים מיוחדים ביותר!
שימו לב, מדובר בקינוח שמרכיבים במקום, כלומר, בית ההגשה. הוא מתפרק ונוזל ומומלץ לשלב עם עבודת ידיים.
עוגת פיתה (כן, כן, קראתם נכון) בשילוב מוס נוטלה ומסקרפונה
מה צריכים?
3 פיתות אישיות חתוכות לחצי (לא חצי מנה אלא לאורכן)
2 מיכלי שמנת מתוקה
גבינת מסקרפונה 250 גר׳
4.5 כפות נוטלה
מה עושים?
מכניסים את הפיתות לתנור לחום של 100 מעלות ומכינים את המוסים.
מוס מסקרפונה:
מקציפים שמנת מתוקה לקצף יציב מוסיפים את המסקרפונה ממשיכים להקציף עד לקבלת קצץ יציב.
מוס נוטלה:
מקציפים 2/3 שמנת מתוקה לקצץ יציב, מוסיפים 3 כפות נוטלה וממשיכים להקציף עד לקבלת קצף הומגני.
את יתרת השמנת מחממים במיקרו כדקה ויוצקים אותה לקערה עם יתרת הנוטלה, מערבבים עד לקבלת רוטב אחיד.
מרכיבים את המנה
בצלחת עמוקה יוצקים קצת מהרוטב, שמים חצי פיתה ומזלפים מעליה מוס מסקרפונה, שמים עוד פיתה ועליה מוס נוטלה וכן הלאה וכן הלאה. סוגרים את העוגה יוצקים את יתרת הרוטב.
מגישים ומתחילים לחסל!
שנה מושחתת שתהייה
