את מדור "תשואה הראשונה" השבועי, אני רוצה להקדיש הפעם ליוצרת/זמרת שהצליחה לרגש אותי ולחמם את צינת האימים הממיטה צמרמורותיה בימי החנוכה – שירי גולן שמה, והיא שחררה השבוע קאבר שונה ומיוחד לקלאסיקת הזמר העברי – "היו לילות" של יעקב אורלנד (מילים) ומרדכי זעירא (לחן), שביצעה במקור אסתר עופרים.
לגולן יש "ביצים", תעוזה ו"חוצפה", לקחת קלאסיקה שכזו מזוהה עם אסתר עופרים, קלאסיקה מושלמת שזה נחשב חטא לגעת בה או לשנות ולו תו קטן בה או בעיבודה, ועם זאת, היא מצליחה לתת לשיר בביצועה אינטרפרטציה אחרת, יותר חושנית, פחות "רשמית" ו"מלכותית" מזו המוכרת, היא לוקחת את השיר לכיוון הג'אז והבוסה נובה ומצליחה לחדש, לשנות ועם זאת לא לגרוע במשמעותו המקורית של השיר. על העיבוד אחראים שירי גולן וקובי פרחי.
השיר הינו חלק מאלבום מחווה לאסתר עופרים, עליו עובדת שירי בימים אלה, העתיד לכלול תריסר שירים, ממיטב הקלאסיקות שעופרים ביצעה לאורך הקריירה הענפה שלה, בעיבודים מחודשים ורעננים.
מופע השקת האלבום : 30.1.2016, בבית היוצר בנמל תל אביב.
היו לילות / מילים: יעקב אורלנד, לחן: מרדכי זעירא
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.
