חווה אלברשטיין, אחת הזמרות הכי דגולות שנוצרו כאן בישראל חגגה השבוע יום הולדת, ודודי פטימר במחווה נזכר בשירים היפים שלה.
השנה 1964. עלמת חן בת 17 צעירה וביישנית, אחוזת גיטרה, עומדת על הבמה באחת מהופעותיה הראשונות, במועדון "החמאם" ביפו ( של חיים חפר ודן בן אמוץ) , כשהיא פוצה פיה ופוצחת בדואט עם צלילה, הנוגה מעט, של הגיטרה הרגילה לאצבעותיה העדינות. כשהיא מסיימת, מחיאות הכפיים ותשואות הקהל, שלא נשאר אדיש, מפרות את דממת האימים מיראת הכבוד ששררה באולם עת ביצעה שיריה, והיה ברור כי נולדה כוכבת. לא סתם כוכבת, אגדה מוסיקלית של אחת לדור.
https://www.youtube.com/watch?v=E3ifbF5UfyE
החזות הצנועה והארצישראלית הצברית ( עלתה לארץ בגיל 4 מפולין) , הקול החם והתיאטרלי בהגשת השירים, וביצוע מסוגנן וייחודי לכל שיר ושיר: משיר קברטי, שיר פופ מתקתק, שנסון בניחוח עברי, שירים בשפת היידיש ועד לשירי הילדים הכי ישראלים שיש- חוה אלברשטיין הטביעה בם חותמה האישי. לא ניתן למנות כאן את הקלאסיקות שהנחילה לאורך השנים, שכן כמעט בלתי אפשרי לאמוד מספרן, אך ביניהן : "חיוכים", "האמנם (את תלכי בשדה), "אדבר אתך", "כמו צמח בר", "לו יהי", "את חירותי", "שיר ארץ", "שיר סיום", "מקהלה עליזה", "לונדון", "חד גדיא", "כל שעה נשיקה" ולאחרונה, הדואט המקסים עם שלומי שבן- "תרגיל בהתעוררות" (קלאסיקה בהתהוות) ועוד.
היא מלווה את הפסקול הישראלי זה יותר מ-50 שנה, הן כמבצעת, הן כיוצרת, מלחינה ותמלילנית, אך הגיל הוא מספר חסר משמעות בנוגע אליה: חוה אלברשטיין היא הילדה הנצחית של המוסיקה הישראלית. בין אם זה בקול המשתבח עם השנים, הבגרות המוסיקלית המגוונת הצמודה לתו התקופה, שיתופי פעולה עם אמנים שונים, צעירים לצד ותיקים, והקסם הבלתי נדלה בכל שיר ושיר שלה, לאורך הקריירה הענפה.
היום חוגגת חוה אלברשטיין את יום הולדתה ה-68 וכל שנותר לנו לאחל לה זה המון מזל טוב, אושר, בריאות, שנות יצירה פוריות ולהמשיך לרקום את הפסקול שנקרא "חוה אלברשטיין".
