השבוע חוגג אחד האייקונים המצליחים ביותר במוסיקה הישראלית, שלמה ארצי, את יום הולדתו ה-66, מתוכן 49 שנה של קריירה מוסיקלית ( בהיותו בן 17 היה חבר ב"צמד סיני" עם חברתו לספסל הלימודים ריקי גל) שידעה עליות ומורדות אך בעיקר בסיס חזק ששינה את פני המוסיקה הישראלית.
לרגל מאורע יום הולדתו, החלטנו לסקור סקירה קצרה של התחנות הבולטות בקריירה של ארצי, שהחל את דרכו המקצועית כסולן להקת חיל הים, שם זכה לסולו האלמותי ( והילדותי המתוק) – "כשאהיה גדול" (שוטי שוטי ספינתי), וכן ב"אנשי הדממה" ו"יידישע פיראטן".
פריצתו הגדולה הראשונה של ארצי לשוק האזרחי אירעה עוד בהיותו חייל, עת השתתף בפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1970 עם השיר "אהבתיה", קטף את המקום הראשון, הוציא את אלבום הבכורה ( שכלל בין השאר את "יותר מזה אנחנו לא צריכים") וזכה בתואר זמר השנה – ארצי הפך אליל נוער, כיאה לכל יוצא להקה צבאית.
לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-70 הוציא ארצי לא מעט להיטים שביססו מעמדו ככוכב פופ: "בנוף ילדות", "הבלדה על ברוך ג'מילי" (שזכה גם הוא במקום הראשון בפסטיבל הזמר לשנת 1974) , "פתאום קם אדם בבוקר (שיר בבוקר בבוקר)", "יופיה אינו ידוע", "דרך שתי נקודות", "האם עודך יפה", "אומרים ישנה ארץ", ועוד, כשהשיא היה השתתפותו בתחרות האירוויזיון עם "את ואני" בשנת 1975 ( תחרות בה הגיע רק למקום ה-11) – התחרות סימנה סיומו של עידן עבור ארצי, שהחל רואה את הקריירה שלו דועכת והתקשה לייצר להיטים, משהו בנוסחה הפסיק לעבוד וארצי חיפש את הסאונד החדש, ואף שקל לפרוש מעולם המוסיקה.
הפריצה המחודשת לה ייחל ארצי אירעה ב-1978 עם צאת האלבום "גבר הולך לאיבוד" שנחל הצלחה מסחררת וכלל מלבד שיר הנושא גם את "האיש ההוא", "את אינך יודעת", "כמו ציפור" ועוד – ארצי עבר מלהיות ילד טוב ירושלים ששר שירי ארץ ישראל היפה, לארצי הרוקיסטי, המחוספס והמורכב – והקהל אהב זאת.
אלבומו הבא "דרכים" המשיך את גל ההצלחה של "גבר הולך לאיבוד" וכלל להיטים כ"אחרי הכל את שיר", "אף פעם לא תדעי", "פתאום כשלא באת", "צוותא", "שינויי מזג האוויר", "אתמול חלפו הציפורים" והציג שוב את שלמה ארצי ה"חדש". הקו המשיך עם אלבומו "חצות" שכלל את "מטוס סילון", "לא עוזב את העיר", "לנגב" ועוד וארצי זכה בתואר זמר השנה לשנת 1981.
במשך שלושת השנים הבאות, ארצי עוד חיפש את סגנונו המוסיקלי החדש והוציא מלבד תקליטי ילדים גם את "מקום" בו הוא חזר לשירי ארץ ישראל היפה וביצע בין השאר את "אני נושא עימי", "הרדופים", "החול יזכור" שנחלו הצלחה.
התפנית הנוספת בסגנונו החלה ב-1984 עם צאת אלבומו "תרקוד" שחשף את ארצי כיוצר יותר אישי, יותר "בוטה" (יחסית לאלבומיו הקודמים) ויותר חד. ארצי הוסיף לדגול בקו זה גם באלבומיו הבאים מאותו עשור ( בהם "לילה לא שקט" ו"חום יולי אוגוסט" בו נגע ארצי בנושא השואה והמלחמה) .
בראשית שנות ה-90 הוציא ארצי את "ירח" שכלל בין השאר את "פעם תורי ופעם תורך", "כמו אז", "תגידי" ועוד, וסימל את עידנו החדש של ארצי, זה המוכר לנו עד היום, קשה להצביע על הנוסחא המדוייקת שארצי פיצח באלבומיו משנות ה-90 ועד היום אך היא עובדת והניבה קלאסיקות נצחיות, תרמה לכך גם סוללת הנגנים המוכשרים ( דוגמת המתופף מאיר ישראל, אבי סינגולדה ועוד) המלווה את ארצי נאמנות בהופעותיו לאורך הדרך.
אחד השיאים היה ב-1996 עת הוציא את אלבומו הכפול "שניים" שכלל את הדואט המוכר עם ריטה ("שניים"), "היא לא יודעת מה עובר עליי", "מנגב לך ת'דמעות", "זה מה שנשאר", "האהבה הישנה" ועוד וזיכה אותו ב"זמר השנה".
את שנות ה-2000 פתח ארצי עם "אהבתיהם" שכלל חידושים לשיריו הקודמים וקאברים שעשה ( דוגמת "מלך העולם") וכן שיר חדש – "עלש" עם יוצר צעיר ומוכשר בשם שמעון בוסקילה, שיר שנתן לו את פריצתו הגדולה למינסטרים. ב-2002 הוציא ארצי את האלבום "צמאון" שכלל את הלהיטים: "בשקט בשקט", "להציל אותך", "צמאון" ועוד וזכה בתואר זמר השנה אותה שנה.
ב-2005 עשה ארצי היסטוריה כשחבר לשלום חנוך למופע משותף ומצליח בשם "התחברות" ובשנת 2009 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם.
ב-2012 עשה היסטוריה נוספת כשהקליט את הדואט "חוזרים הביתה" יחד עם אריק אינשטיין ז"ל, ובאותה שנה הוציא את אלבום האולפן האחרון שלה (עד כה) – "אושר אקספרס" שזכה להצלחה רבה ואחריו הוציא אלבומי אוסף שונים.
ב-2014 הודיע כי עובד על אלבום חדש- אנחנו מחכים ומאחל שנים רבות של אושר, שמחה, יצירה ואהבה ליוצר והזמר שכל המדינה אוהבת לאהוב.
