אילו היה חי היום, וירטואוז הגיטרה ואדריכל הרוקנרול ( יסלח לי ליטל ריצ'ארד) היה אמור להיות השבוע בן 73 . המוסיקאי/גיטריסט/זמר האמריקאי, ש"זכה" להיות חבר כבוד במועדון "27" הידוע (לשמצה, לצערנו), הגדיר דור שלם של מוסיקאים, של סגנון, תיאטרליות בימתית ובעיקר גידל עולם שסגד (עדיין) לצלילי הגיטרה שלו.
https://www.youtube.com/watch?v=5eJz0kdOrLw
הנדריקס לא התיימר להיות כוכב, לא ניסה להיות ילד טוב או רע ולא התעניין בחומריות של עולם המוסיקה.
כמי שגדל למשפחה ענייה ומפורקת, התייתם בגיל צעיר מאימו, סיפור עלייתו של הנדריקס לגדולה הוא סיפור "סינדרלה" מובהק: בהיותו ילד אביו קנה לו גיטרה אקוסטית פשוטה, מה שהיה עבורו הון העולם ופארו, הוא הצטרף ללהקת קצב חובבנית (The Velvetones) ולאחר מכן הקים להקה משלו (Rocking King) ובעיקר למד לאהוב ולהכיר את עצמו דרך הגיטרה ולהיפך.
עוד בנעוריו נתגלה ככשרון מהלך והחל דרכו כנגן סשנים באולפני הקלטות (על אף שלא למד מעולם תווים, עד מותו) וליווה אמנים בהופעותיהם השונות.
התפנית בחייו המקצועיים של הנדריקס אירעה ב-1966 עת נסע לאנגליה יחד עם אמרגנו צ'אס צ'נדלר בכדי לחפש מוסיקאים ולהקים את להקת The Jimmy Hendrix Experience , שבדיעבד הפכה לאחת הלהקות המשפיעות על עולם הרוקנרול ועימה הקליט הנדריקס כמה מהקלאסיקות האלמותיות שלו: "היי ג'ו", "Foxy Lady, And The Wind Cries Mary, Purple Haze, All Along The Watchtower, Voodo Child, Little Wing ועוד.
ב-1969, אחרי הופעתו הבלתי נשכחת של הנדריקס בפסטיבל הסקס-סמים-רוקנרול וודסטוק, בו ביצע את ההמנון הלאומי של אמריקה והפך רשמית לסמל הבלתי מעורער של דור ה"פרחים" וההיפים, הקים הנדריקס את להקתו החדשה – "להקה של צוענים" ( Band Of Gypsies ) שתועדה בתקליט הופעה
כפול. להקה זו לא ארכה זמן רב והתפרקה בתחילת 1970. זמן קצר לאחר מכן הקים הנדריקס את להקת "זעקת האהבה" (The Cry Of Love ) עימה הקליט והופיע עד יומו האחרון.
ב-18 לספטמבר 1970 נמצא הנדריקס מת עקב חנק וושטי שנגרם מהקיא של עצמו (כהגדרת הרופאים) שנגרם בשל שימושו הרב בסמים, תרופות למיניהן ושימוש מופרז באלכוהול, שאמנם תרמו רבות ליצירתו הפוריה, אך הובילו אותו בסופו של דבר למותו.
על אף נסיבות מותו השנויות במחלוקת, ועל אף העובדה שזמן קצר לפני מותו החלה דעיכה באהדת הקהל להנדריקס ( הופעות אליהן לא הגיע, התבטאויות מעליבות כלפי הקהל וקריאות בוז של הקהל בעקבות מצבו הפיזי והנפשי הלא יציב ) – הנדריקס היה אחד לדור, חלוץ, מהפכן ולא רק בשל המוסיקה שלו או האגדה שהפך עוד בחייו : הוא היה פראי, חסר רסן, שם את המוסיקה מעל אגו ומעל כל דבר אחר (מעל עצמו גם) וידע באמת איך עושים אהבה עם גיטרה ואיך להגיע לאורגזמה מוסיקלית עם צליליה – מה שיצא את הסאונד המיוחד לו – לא משנה אם היה הגיטריסט הגדול בכל הזמנים או לא – הנדריקס ידע להבין את המוסיקה מהמקום הכי נכון וכנה שלה – הנשמה, וזו הסיבה שהפך למיתוס עוד בחייו.
https://www.youtube.com/watch?v=JJx5626euOo
