סנסציה. אין מילה אחרת לתאר את מופע השקת אלבומו החדש ( "לא דמיינתי") של רותם כהן אמש בהיכל התרבות ת"א. את המופע הקדים מסע סלפי עצבני של יושבי האולם, רובם צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, לרוב "ג'מעה" של בנות שהגיעו זו עם זו לראות את מושא אהבתן וחלקם בני זוג שהגיעו לאחוז זה בידה של זו בשומעם צליליו הרומנטיים של כהן. המופע החל ב-21:22 כשתחילה עלתה הלהקה שליוותה את כהן לאורך המופע כולו בניהולו המוסיקלי של יוסי מור. הלהקה נתנה קטע אינסטרומנטלי מכשף, מעין שילוב של מוסיקת בלקן עם סאונד אתני אוריינטלי שנושא את המאזין למחוזות אקזוטיים ומשרה אווירה של ניחותא ומהווה סיפתח מצוין לבואו של מסמר הערב. כשכהן נכנס לאולם, מטופח, מסורק ומדוגם להפליא, הקהל עומד על רגליו ומושיט אייפוניו בצילומי סטילס ווידאו ללא הכרה, המחפים על מחיאות הכפיים והתשואות שקצר עוד בטרם פצה פיו. רותם פותח את המופע ב"עוד קצת" העוצמתי המהווה את יריית הפתיחה של המופע, שככל שהתקדם לקיצו פיללתי שיימשך עוד ועוד ( ולא בגלל גשם הזלעפות שציפה לי בצאתי מההיכל) .
ראשית כל, כהן הוא פרפורמר אדיר: כשהוא מבצע בלדות אני שומע ורואה את ז'אק ברל שר בעברית: הן בתיאטרליות המיוחדת בה הוא מגיש את שיריו כהלכתם של השנסונרים הותיקים בעלי הטוטאליות הרומנטית, הן בארשת הפנים המתאימה לכל תו ואות שהוא מוציא לאוויר והן ביכולות הווקאליות המשלבות נשמה ורגש כגוף אחד. כשהוא מבצע את השירים הקצביים, לרוב בניחוח לטיני, הוא משול למאהב ספרדי המוכר גופו ( במקרה שלנו, קולו) בכריזמה נוטפת סקס אפיל וצ'ארם שאי אפשר להישאר אדיש לגביהם.
שנית כל, המופע כלל את מיטב להיטיו הגדולים של כהן, הן מאלבום הבכורה ( "אל העולם שלך") – שירים כ"מפריז ועד יפו", "בואי נדבר", "אל העולם שלך" ( שהקהל נפל נר לצליליו) , "כמעט שהתרגלתי", "כולם יגידו", "גם אני", "התחיל החום" וכו', הן מהאלבום החדש "לא דמיינתי" – "כואב אבל רומנטי", "מקומות יפים", "זה לא את זה אני", "איך אפשר", "איזה עולם" וכו' והן שירים שכתב לאייל גולן – "דה ז'ה וו", "נגעת לי בלב" ו"כשאחר". מסמר הערב וההפתעה הגדולה שלו הייתה בביצוע השיר "אקוט שרי", אליו עלתה לבמה השחקנית הלוהטת מגי אזרזר שביצעה עם כהן את הדואט הסקסי שלהם ושלהבות התרגשות ניצתו בקהל וביושבים לצידי.
שלישית כל, לאורך כל המופע שארך כשעה וחצי, רותם שומר על קשר ישיר, אינטימי ומלא הומור עם הקהל: הוא מספר את הסיפורים מאחורי השירים, על ילדותו בלוד ועל הדרך שעבר ( "מי היה מאמין שלפני שנתיים וחצי ישבתי עם חברים בסלון והתביישתי להוציא גיטרה ולשיר ועכשיו אני כאן, בהיכל התרבות") , מתבדח עם הקהל ( הוא יכול להיות סטנדאפיסט לא רע בכלל) שצוחק ומצליח לרתק ולעניין לאורך כל המופע, להותיר את הקהל מהופנט הן לקולו, הן לשיריו והן לפרפורמנס שלו. האקוסטיקה והסאונד היו מעולים, התפאורה הייתה מושקעת ושילבה סרטונים מחייו הפרטיים של כהן לצד סרטונים הקשורים לשירים: בין אם זו סצינה מסרט ישן של פרנק סינטרה, בין אם זה זוג אוהבים רוקדים צ'ארלסטון ובין אם אלו נופים מרהיבי לבב, ואם לא די בכך, בזמן השיר "איך אפשר" עלתה לבמה רקדנית בטן שענטזה לצלילי נעימה בניחוח ערבי ושימשה אטרקציה למופע לקראת המעבר לשיר הבא.
לאורך המופע, כהן מתנועע, מפזז, לא נח לרגע, יורד אל הקהל ואף מצטלם סלפי עם מעריצות, מנשק, מחבק, וניכר שהוא באמת בא לעשות כיף, ליהנות ובעיקר לשמח ולרגש, מעבר לארשת ההתרגשות שלבש בתחילת המופע. לסיכום, אם בא לכם להתרגש, לשמוח, לרקוד או פשוט ליהנות ממוסיקה טובה, מזמר טוב שלראותו מופיע זו חוויה לא פחות גדולה מלשמוע אותו שר או יוצר – לכו למופע של רותם כהן, רק אל תשכחו להביט ממחטות, כי אתם הולכים להתרגש ( ובעיקר להזיע מהחום והאהבה שכהן מרעיף לצופיו) .
