לרגל ציון 20 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, עולה השבוע בתיאטרון "הבימה" ההצגה החדשה "10 דקות מהבית". הצגה מרתקת ולא קלה, שמתעסקת בנושא הרגיש הזה עם הרבה כבוד ומזכירה לנו שאמנם עברו שני עשורים, אבל הפצע עדיין כואב ואנחנו עדיין זוכרים ולא שוכחים.
ביום ראשון הקרוב ה-25/10/2015 וביום רביעי שלאחריו ה-4/11/2015, יציינו במדינת ישראל 20 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. אירוע שאיך שלא מסתכלים עליו, שינה את המדינה מן הקצה אל הקצה. לרגל יום הזיכרון ה-20 החליטו בתיאטרון "הבימה" להעלות הצגה שתעסוק בנושא. הם עשו זאת בשביל שתי מטרות. הראשונה היא לשמר את מורשתו של רבין שדהתה עם השנים, השנייה היא כדי להכיר אותו לדור הצעיר שהיו תינוקות או נולדו אחרי הרצח . התוצאה היא ההצגה החדשה "10 דק' מהבית". הצגה מרתקת, אקטואלית ולא קלה בחלקים מסויימים, שמתמודדת עם הנושא הרגיש והטעון הזה עם הרבה כבוד.
ההצגה מתרחשת בשלושת הימים שבהם נחטף והוחזק החייל נחשון וקסמן ז"ל והפעולה הטרגית שהייתה אמורה לחלץ אותו. שנה לאחר שרבין (שאותו מגלם דב רייזר)חתם על החלק הראשון של הסכמי אוסלו ורגע לפני ההכרזה על קבלת פרס נובל לשלום, הוא מקבל את הבשורה שנחשון וקסמן נחטף ומוחזק בשטח שנמסר לשליטה של הפלסטינים. רבין מבין שחזון השלום שלו עומד למבחן והוא ניצב מול דילמה קשה גם אישית וגם מדינית, כאשר הוא מתמודד עם חזיונות מהעבר והעתיד ועושה סדרה של החלטות שנויות במחלוקת שהשפיעו ועוד משפיעות על המדינה.
למרות שרובנו יודעים איך הפרשה התחילה והסתיימה, ההצגה הקצבית והקולחת שכתבה מאיה ערד מצליחה לרתק ולספר לנו את הסיפור הידוע מנק' מבט שונה. נק' המבט המרכזית של ההצגה היא זאת של המנהיג שמקבל את ההחלטות, כשבנוסף מקיפים אותו המזכירה והיועץ שלו, הוריו של החייל החטוף והחזיונות מהעבר והעתיד, שמובאות אליו בדמותן של אמהות שכולות. הבימוי של שי פיטובסקי בונה את ההצגה כמו מותחן מלחיץ במיוחד. השחקנים מקיפים את הבמה מכל צדדיה וקרובים מאוד האחד לשני, יש שימוש בתאורת ניאון חזקה, במוזיקה מטרידה וגם בוידאו ארט שתורם לאווירה. ישנם גם רגעים לא קלים בהצגה, שבה המחזאית מעבירה דרך הטקסט והשחקנים ביקורת על לא מעט נושאים בחברה הישראלית. אלו רגעים שאני אישית הרגשתי בהם לא בנוח, אבל הם חשובים מאוד להצגה והופכים אותה לאקטואלית. כל השחקנים בהצגה משחקים מצויין, אבל מי שבולט מעל כולם הוא דב רייזר. רייזר הוא אחד השחקנים הוותיקים בהבימה. תמיד ראיתי אותו בתפקידים קטנים וזאת הפעם הראשונה שלי שאני רואה אותו בתפקיד ראשי והוא ראוי לכל מחמאה. רייזר משחק (ולא מחקה) את רבין. הוא מציג לצופים את רבין כבן אדם הרבה לפני שהוא מנהיג, נמנע לחלוטין מחיקוי של הדיבור או המחוות הגופניות שלו ותוך כדי הוא גם מוביל את ההצגה. צריך הרבה רגישות אבל גם כבוד בשביל לעשות את זה. חוץ ממנו ניתן לציין לטובה גם את איילת רובינסון בתפקיד מרית דנון, מזכירתו האישית של רבין. את נתי רביץ בתור היועץ הכריזמטי ואת רותי לנדאו כאמו של נחשון וקסמן.
"10 דקות מהבית" היא הצגה שחשוב וראוי מאוד לראות אותה, בעיקר בימים מתוחים כמו אלו שאנחנו עוברים כרגע. לפני סיום, טיפ קטן. בשבועיים הקרובים תוצג בלובי של תיאטרון הבימה תערוכת צילומים של עיתון "ידיעות אחרונות" בשם "3 היריות ששינו את המדינה". בתערוכה מוצגות תמונות מאותו שבוע שצילמו מיטב צלמי העיתון, שערי העיתונים של אותם ימים וסרט הוידאו שמראה את הרצח עצמו. הכניסה לתערוכה היא חופשית וכדאי מאוד להגיע אליה. אבל אם אתם מגיעים להצגה תטיילו בתערוכה גם לפני וגם אחרי ההצגה. מניסיון אישי, יכול להיות שיהיו תמונות שאחרי ההצגה תוכלו להסתכל עליהן באור אחר.
"10 דקות מהבית"-התיאטרון הלאומי "הבימה". מאת: מאיה ערד. בימוי: שי פיטובסקי. דרמטורגיה: שחר פנקס. תפאורה: ניב מנור. תאורה: זיו וולושין. מוזיקה: אלברטו שוורץ. וידאו-ארט: נימרוד צין. שחקנים: דב רייזר, איילת רובינסון, נתי רביץ, אהרון אלמוג, רותי לנדאו, נעמה ארמון, ריקי בליך, רזיה ישראלי, הראל מוראד.
