כל ישראלי, צעיר וגם ותיק, ילד וגם בוגר, מכיר את השם ( או במילים אחרות "אייקון") : אריה מוסקונה, אחד השחקנים והבדרנים המוכשרים המלווים את היצירה הישראלית קרוב ל-50 שנה, זכה לפסגות רבות לאורך הקריירה.
הוא החל דרכו בלהקת פיקוד צפון, לאחר שחרורו הצטרף ללהקת פיקוד דיזינגוף והחל משנות ה-70 מלוה אותנו הן בסרטי קולנוע רבים בהם השתתף לאורך השנים, כגון: קזבלן, צ'ארלי וחצי , סלמוניקו, גבעת חלפון אינה עונה, המובטל בטיטו, נשיקה במצ"ח, "מעבר לים" ( עליו זכה בפרס "אופיר"), "עפולה אקספרס" (גם עליו זכה בפרס "אופיר") ועוד רבים וטובים, הן בתכניות טלויזיה רבות בהן: "המחסן של כאילו" (שהפך אותו לכוכב הילדים הגדול של שנות ה-90) , "שמש", "דני הוליווד" ועוד והן במופעים והצגות תיאטרון רבות בהן השתתף : "גטו", "קופסה שחורה", "תקופת הסתגלות" וכו'.
מלבד קריירת המשחק המשגשגת שהפכה אותו למותג, ישנה פסגה אחת, אהבת חייו הגדולה ביותר, שעדיין מוסקונה שואף לכבוש: המוסיקה. עוד מילדותו, המוסיקה והשירה הפכו חלק אינטגרלי מחייו: את קריירת הסולו המוסיקלית שלו החל למעשה ב-1971 עת הוציא תקליטון סולו ראשון שכלל את השיר המוצלח "לבוא הביתה", שיר קולקטיבי שהפך למעין המנון החיילים השבים אל ביתם אחרי חודשים במוצבים. להיט נוסף שמוסקונה הלחין למילותיו של שאול טשרניחובסקי היה "אילאיל" שזכה להשמעות רבות ברדיו, ושירים בולטים נוספים: "בינתיים", "החומה" ( קאבר לפינק פלויד שעשה עם מרגלית אנקורי) ועוד. הוא כיכב ב"עוד להיט", במגזיני "להיטון" ומאז ומתמיד חרש את הארץ לאורכה ורוחבה בהופעות שכללו, לצד שיריו המקוריים, בעיקר קאברים לשירי שנות ה-60 וה-70 על ברכיהם גדל.
יש לציין כי מוסקונה השתתף בשני מופעים מוסיקליים בולטים ומשפיעים במוסיקה הישראלית: תחילה ב-1979 במחזמר "בני בום" לצידם של ריקי גל וויקי תבור, שם ביצע שני שירי סולו : "הכל בסדר" ו"לך איתי", וב-1986 באופרת הרוק "מאמי" שהקדימה זמנה אך הפכה לאבן דרך ברוק הישראלי. מוסקונה השתתף גם בגרסה המחושת ל"מאמי" ב-2002 ב"הבימה".
ב-1991 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו – "אין כיסוי" שעל אף היצירות המושקעות והאיכותיות שבו, דוגמת : "אין כיסוי", "רוק כחול לבן", "נשמתך", "פוקר של החיים" , לא זכה להערכה המספיקה לה הוא ראוי. לאחרונה, ב-2014 הוציא מוסקונה אלבום שני – "אף אחד לא יאהב אותך כמוני" – והפעם, ללא התראה מוקדמת וללא קשרים מיותרים, שיר הנושא נבחר כשיר השבוע ברשת ג' והושמע ללא הרף בתחנות הרדיו, ונדמה כי סוף סוף, על אף שהמוסיקה תמיד הייתה חלק בולט בחייו, שהקהל או ליתר דיוק ה"תקשורת" , מקבלים את מוסקונה לא רק כשחקן, אלא כזמר נשמה, פרפורמר ומתייחס ביתר רצינות למוסיקה שלו , לא פחות מקריירת המשחק שלו.
אז בין הופעות, השתתפות בפסטיבל והתארחות במופע של "שליחי הבלוז", פגשתי את אריה בקפה דובנוב בתל אביב בחצות צהרי יום ראשון בכדי להתמקד בקריירה המוסיקלית שלו, שלדעתי לא קיבלה מספיק "אור זרקורים" ( ושלא בצדק) ואני מודה כי התרגשות רבה אפפה עיניי ולבי: מלבד שכילד גדלתי עליו ב"המחסן של כאילו" ( כילד שגדל בשנות ה-90, מוסקונה נחשב כוכב ענק מהתכנית הזו שבני גילי ואנוכי לא פספסו ולו פרק אחד מהרפתקאותיהם של "כמוני וכאילו") , כחוקר מוסיקה נתקלתי פעמים רבות בנגנים ומוסיקאים שניגנו עימו וכולם הסכימו פה אחד: מוסקונה זמר גדול.
במהלך השיחה, עת שתה כוס יין וקינח בזיתים, ניהלנו סמול טוק מעט הומוריסטי ועם זאת רציני על הקריירה המוסיקלית שלו, ובין לבין הוא ביקש ממני להאזין לשיר מאלבומו החדש – "תחליף", שיר שכתב והלחין בעצמו ( הוא כותב ומלחין כל שיריו) – שיר Soul בניחוח קאנטרי רוק אמצע הדרך עם משמעות רבה. מלבד הטקסט הריאליסטי, הכנה והאישי, השיר בולט בקולו המחוספס והעוצמתי של מוסקונה שמצליח לקבל ביטוי ולחשוף את הצד הכי בולט שבו – הנשמה! מלודיה יפה מקונחת בFאנק כחול לבן הראויה וכן, בניגוד לשיר – למוסקונה יש כשרון, אך לא להיות תחליף ולא להיות זמני – אלא להיות תמידי!
אריה, בוא נלך "קצת" אחורה. מתי בכלל דבק בך חיידק המוסיקה ורצית להיות פרפורמר?
"זה קרה בנעוריי בכפר הירוק – הייתי מלוה גיטרות מאנשים שהיה להם ומתחיל ללמד את עצמי ולשיר לחבר'ה"
מתי גילית את הרוקנרול?
"מאז ומתמיד רוקנרול זה היה העניין שלי, עם כל ההתפתחות שלו – בשנות ה-60 זה היה אלביס, קליף וכאלה וכל הלהקות הגדולות כמו לד זפלין ודיפ פרפל, ביטלס כמובן – היינו שרים בקולות כמו השיר של אריק אינשטיין ( "סע לאט") "
אחרי הצבא הוצאת תקליטון ראשון ( "לבוא הביתה"/ "לך אל הנמלה עצל") – איך הייתה ההרגשה לשמוע פעם ראשונה שיר שלך ברדיו ?
"זו הרגשה מדהימה וזה שיר שכתבתי עם מוטי גלעדי בזמנו. ההתרגשות הייתה עצומה שאין לתאר במילים, לשמוע שיר שלך ברדיו זה היה דבר עצום. התחלתי ליצור לא כי חשבתי שאני יוצר גדול אלא כי רציתי ליצור משהו שחשבתי שאני אוהב, שיתאים לי".
לדעתך זה שהשקעת יותר במשחק פגם במיתוג שלך כיוצר וזמר ?
"אבסולוטלי כן, אנשים ניגשים עליי ואומרים : "אתה זמר ולא ידענו, אתה שחקן! ראינו אותך בסרט הזה והזה, ממתי אתה שר? "
מבחינה מוסיקלית, מה אתה עושה בימים אלה?
"בימים אלה אני מופיע עם הרכב משלי, שוב זה לא בעיקר בשביל הכסף אלא בעיקר לנשמה. יש קהל לא קטן שמלווה אותנו. "
איך אתה מרגיש כשאתה על הבמה ?
"מלך, מלך, איך אפשר להרגיש? אלו אנרגיות מטורפות."
השתתפת בשני מחזמרים סנסציונים : "בני בום" ו"מאמי" – אתה נהנה יותר להופיע בקבוצה או לבד כסולן?
"לא אכפת לי, כל עוד המוסיקה טובה."
מתי הוצאת את האלבום האחרון ?
"קודם כל חשוב לציין שאת האלבומים שהוצאתי , הוצאתי בהפקה עצמאית במימון עצמי שלי . לגבי האלבום השני, חומר נאסף והגעתי להסדר עם מישהו שהיה לו אולפן הקלטות ועם שרה, המפיקה שלי, שגם שמה כסף וזו הייתה הזדמנות שלא יכלתי לפספס: קיבלתי ביקורות טובות, אני מתקרב אחרי שנה למכור בסביבות האלף עותקים באופן עצמי. שיר הנושא מהאלבום, "אף אחד לא יאהב אותך כמוני" נבחר כשיר השבוע ברשת ג' , אף פעם לא הייתה לי הצלחה כזאתי במוסיקה בייחוד כשזה ללא יחסי ציבור וללא קשרים"
מה הקסם של האלבום החדש, מה מייחד אותו מקודמו?
"תראה, לא שואלים יוצר "מה מייחד את האלבום הזה מהשני", לכל אלבום יש ייחודיות משלו ובשניהם אני הולך בקו שהגדרתי לעצמי. זה אלבום של גיטרות וקצב, יש שם הרבה רוק. הכל בו חי, ישבנו כולנו ביחד ועשינו אותו".
מה ההבדל בין תעשיית המוסיקה בין התקופה בה התחלת לתקופה של עכשיו ?
"פעם התקליטים והדיסקים נמכרו וזה מה שעשה את הפרנסה הכי גדולה, היום יש יוטיוב והורדות ואתה לא צריך טובות של אף אחד. מבחינת יחסי ציבור זה מעולה אבל מבחינת פרנסה זה פוגע. היום אנשים עושים יותר כסף מההופעות ופחות ממכירות אלבומים."
מתי התחלת לעבור לכתיבת טקסטים גם?
"הכל אני עושה בלית ברירה, אני לא מתיימר להיות כותב תמלילים גדול, אני לא שלום חנוך. אני יושב עליהם המון המון וזה מאוד קשה לי אבל זו הדרך היחידה"
מה המחמאה הכי גדולה שנתנו לך בהופעה?
"אתה זמר יותר טוב מאשר שאתה שחקן"
מהו השיר בכללי שהכי התחברת אליו ?
"שיר שמלווה אותי משנות ה-60 הוא Stand By Me ובאלבום החדש גם תרגמתי אותו לעברית – "עמדי לצידי", מה שיפה שהתרגום יצא דומה לנוסח המקורי והמשמעות נשמרת"
