הרצון להיות מנטור בתוכנית ריאליטי * האהבה הבלתי מתפשרת לתל אביב * החיבה לנחישות של מירי רגב * הגעגוע לענקי הזמר שנפטרו * והחלום להופיע בקיסריה לפני שימות * אריק סיני כמו שעוד לא שמעתם
מבעד לחלון דירתו של אריק סיני במלון הדירות "מנדרין" שעל חוף הצוק אפשר להביט על תל אביב שגדלה לגובה, להציץ אל תוך הכרך שהוא עזב לפני מספר שנים בכדי להתחבר לדבריו לתל אביב השקטה יותר. נדמה כי בגיל 65, גם הרוקר מרגיש מעט כמו מיקומו, עדיין בתוך הסצינה אבל רק בשוליה, אז הוא קם בכל בוקר ונהנה מהשלווה בבית הקפה הצמוד לביתו. הוא אוהב את העיר אהבת נפש, חי ונושם אותה אבל היום קצת ממרחק. אחת הסיבות לריחוק אולי כלל לא קשורה אליה ספיציפית אלא לרצון העז ששלו להגיע בפעם הראשונה למקום צפוני יותר ולא רחוק מכאן, בימת המופעים של אמפי קיסריה, בו הוא לא ביקר מעולם כאומן.
"אני רוצה להופיע בקיסריה פעם אחת לפני שאמות, כנראה זה יקרה בקיץ הבא, יש לי כבר משקיע ואני עובד על זה", הוא מצהיר. "זו לא תהייה הופעה של סימון וי כמו אצל אומנים אחרים, אני רוצה לעלות לבמה ולראות את המקום מלא, זה רגע שאני רוצה לחוות לפני שאני עוזב את העולם הזה. התוכנית שלי היא להביא לשם את כל מי שעבדתי איתו בתחילת הדרך, מתי כספי, שלמה ארצי ואחרים ולתת הופעה אחת שמי יודע אולי תפתח משהו חדש בקריירה שלי".
עד שהחלום הזה יתגשם, סיני עובד לאט, אוסף חומרים, מקליט ועובד על כל הופעה בדקדוק שמתאימה רק לו. "הבמה היא עדיין היין והגראס שלי, התשוקה הגדולה וגם הפרנסה, ואף אחד לא יכבה לי אותה עד יום מותי, לא משנה לי שלא משמעים אותי ברדיו כל כך, יש לי רפרטואר של 150 שירים ואנשים אוהבים לשמוע אותם, עובדה ההופעות מלאות".
הוא מגדיר את עצמו עצלן, אך בניגוד לאומנים אחרים מתכוון בכל בוקר לקום מוקדם, את הפגישה בנינו קבע לשעה עשר, שעה שבה זמרים אחרים בדרך כלל מתהפכים בה לכיוון השני. כיאה לרוק סטאר הוא מאחר בכמעט שעה, מאשים את השעון המעורר שבגד בו וחייב לקחת שני שלוקים מהקפה לפני שהוא מסיר לאט את משקפי השמש ומגלה את שתי עיניו בתכולות.
כמעט בניגוד גמור לאיחורו, בשנה האחרונה שחרר לאוויר העולם את השיר "בוקר יום שבת", סינגל ראשון שנכתב על ידי פאבלו רוזנברג לאלבום האולפן הבא שלו, האחד עשר במספר. את האלבום הוא מקליט לאט ובזמנו, ללא חברת תקליטים ומקווה שהוא ייצא לאור עד הקיץ הבא, "זה סוג של מסע אחר ומרתק, לבחור שירים, לאסוף, זה לא כמו לבקש כסף מאנשים, אלא לבקש מילים מאנשים שיודעים מה אתה עושה איתם. יש כאלו שלא מוכנים לתת ויש כאלו שכן".
את המימון לאלבום הוא מוציא מכיסו הפרטי, לכן ההקלטות נערכות בפרקי זמן ארוכים האחד מהשני, "אני מקווה שזה יתפוס תאוצה ויעבוד יותר מהר, אבל ככה זה שאין חברת תקליטים מאחורייך", הוא ספק מתנצל, ספק מקטר. על אופציית מימון ההמונים ויתר מראש, "האמת? אני מתבייש להיות שם, זו הרגשה של לבקש עזרה מאחרים על הדבר שהוא נחשב בעיני הכי בסיסי במקצוע, לשיר, אני לא פוסל את זה לחלוטין אבל כרגע מתבייש מלעשות צעד כזה".
סיני עמל על אלבום האולפן הזה אם כי חיטוט זריז בהיסטוריית הפייסבוק שלו מגלה כי ב-2011 כתב סטטוס לפיו הוא לא יוציא יותר חומרים חודשים, כשאני מפנה אליו את הסטטוס הזה הוא מגחך. " היד שלנו על האנטר של הפייסבוק קלה, אין מה לעשות. כתבתי את זה אז כי היה לי קשה לכתוב את מה שבאמת רציתי, שאין לי כסף להקליט עוד אלבום זה לא היה מתוך מרמור אלא מתוך הבנה שאין מי שיממן את האלבום הבא ומתוך התחושה שהשירים וההקלטות הן חיי, כתבתי את הסטטוס הזה מתוך בלבול של בוקר".
אין לו ציפיות גדולות שאתם תשמעו את שיריו החדשים ברדיו, "בוקר של יום שבת" לא זכה עד כה להשמעות גדולות וגם מהסינגל הבא, עליו הוא עמל עם דני רובס ,אין לו ציפיות. "הרדיו, למרות שכוחו ירד הוא עדיין המלך, כשבן אדם נוסע לעבודה ובחזרה הוא שומע אותו ברכב. לצערי אני מעניין את עורכי התוכניות כמו קליפת התפוז של אתמול בבוקר. מדובר בחבר'ה צעירים שהזמרים הותיקים בשבילם הוא משהו שעבר מהעולם. הרדיו היום לא מתעניין במה עושים הותיקים זה כולל את שלום שיצא עם אלבום שמתעלמים ממנו כולל אריק איינשטיין שלשישה אלבומים האחרונים שלו לא התייחסו.
להבדיל מחו"ל ששם מכבדים את הישן ואת החדש פה מזיזים את הותיקים לפינה והדרך היחידה לשוב ממנה למרכז היא להיכנס לתוכנית ריאליטי ואז אתה מקבל קצת אוויר", טוען מי שכיכב בריאליטי "היכל התהילה" של ערוץ המוזיקה אי שםם בשנת 2011. "לשם הגעתי כי רציתי ריענון בחיים, בזמנו כשהציעו לי את זה, זה היה נשמע לי שזה יהיה נחמד אבל בסוף זה הוצג כשניים עשר מסכנים שנלחמים על מקומם וזה עצוב, אני מסתכל אחורה על זה די בזעם."
הקמטים הקטנים שתפוסים על פניו של סיני מגלים בעיקר את אורך חייו הסוערים על ומחוץ לבמה, בימים אלו הוא מטפח חיי זוגיות מורכבים עם יפעת תעשה מי שהייתה אישתו פעמיים והתגרשה ממנו אותו מספר פעמים ומאחוריו עוד שתי חתונות וגירושים, המפורסמת שבהן לכוכבת מעושרות לשעבר טלי סיני ריקליס.
הוא נולד בקריות, נער צנום שאהב לשבת בכיתה בהפסקות ובזמן שחבריו היו משחקים כדורגל כתב שירים ושר. את הקריירה קיווה להתחיל בלהקה צבאית אך הפרופיל הקרבי שלו מנע זאת ממנו תחילה והוא שירת חצי שירות בסיירת אגוז כחובש קרבי. רק לאחר שנה וחצי כחוב קרבי הצליח לקבל אפטר ולהתייצב למבחנים ללהקה הצבאית שלל גולני ועימה הופיע עד סוף השירות. כשהשתחרר מהצבא שב לבית הוריו, החלטה שעד היום הוא מקלל ובמשך תקופה היה שותף בכמה להקות באזור הצפון.
"אי אפשר להצליח בחיפה, בשביל להצליח במקצוע הזה אתה חייב להיות בתל אביב, וזה דבר שלא הבנתי אז", הוא מספר, "זה יצא אצלי תסכול, שהשתחרר רק בשנת 1976 כאשר פגשתי במקרה את שלמה ארצי שהכיר אותי מהלהקות הצבאיות בשדרות בן גוריון ואמרתי לו תכתוב לי שיר". מספר ימים אחר כך, קיבל סיני לידיו את "שיר פרידה" שיצא שנה לאחר מכן לרדיו ונתן לו את הפריצה הגדולה בתחום.
החיים אחרי "שיר פרידה" האירו פנים לאומן הצעיר, ארבעת אלבומיו הראשונים זכו להיות אלבומי זהב, וסיני נחשב אז לאחד האייקונים של הזמר הישראלי. בשיא תהילתו החליט לנסוע ללונדון ולהקליט בה אלבום שלם של תרגומים של יהונתן גפן כשהוא מלווה בחלק מהשירים בסימפונית של לונדון. האלבום התקבל בידיים קרות בארץ וסיני היה מופתע מאוד מהביקורות. "שם התחילו לומר עליי משפטים שאני לא הכרתי, כמו אריק סיני מעונב ודברים אחרים. משם החלה ירידה ולא באה עלייה, אלבום אחר אלבום לא הצלחתי לשקם את עצמי". לאחר הצלחה יחסית קטנה עם אלבומו "שמועות על גשם" שאותו הוא מגדיר כנובח, אלבום שבא מהבטן ואחד האהבות הגדולות שלו בקריירה על אף אי הצלחתו המסחרית, שוחרר סיני מחברת התקליטים NMC והחליט לטוס לארה"ב שם שהה לתקופה ממושכת.
הפעם הבאה בה שב לתודעה הציבורית בענק היה בשלהי שנת 2003 הוציא את הסינגל "מכור" שהפך ללהיט היסטרי בתחנות הרדיו השונות בארץ. "אספתי באותה תקופה חומרים לאלבום, לא הייתה לי חברת תקליטים מאחוריי וכל מה שחשבתי עליו היה שאני רוצה שאסף אמדורסקי יפיק לי את האלבום, ידעתי שהסיכוי לכך הוא אפסי כי הוא בא מז'אנר אחר, אבל יום אחד התקשרתי למנהל האישי שלו חיים שמש והוא דיבר איתו. לאחר מספר ימים הוא הביא לי את מכור של אמיר לב, ואמר לי בוא נראה מה תעשה עם זה ונחליט.
"אני זוכר את זה כמו אתמול, הייתי בבית חולים לקראת צינתור, בבוקר של הניתוח חיים התקשר אליי ואמר לי אסף רוצה שנעשה ניסיון עם 'מכור' הידיעה הזו הייתה כמו כפית של דבש בתוך שלולית עכורה, מיד שכשיצאתי מבית החולים נפגשנו והפקנו את השיר, היה חיבור אנושי ומוזיקאלי בינינו, זה אפילו היה קל יותר משהיה אמור להיות בתיאוריה והתאהבתי באסף ובנחישות שלו. אני זוכר איך אסף אמר לי אז שהאלבום לא ימכור יותר מ-5000 עותקים כי הוא לא מסחרי, אבל יקבל ביקורות נפלאות, ואכן כך היה, כנראה כי הוא הופק נפלא".
