אמש התקיים במשכן לאמנויות הבמה מופע ה-100 החגיגי של יהורם גאון – "כביום היוולדי", מופע מיוחד בליווי שישה נגנים וגאון אחד.
נדמה כי המופע תוכנן לפרטי פרטים ובדקדקנות מושלמת : המופע החל בדיוק בזמן, התפאורה והסאונד היו מצוינים ובוייבס הנכונים, קולו של גאון משובח ואיכותי כתמיד, בחירת השירים הקפדנית לא קיפחה את מעריצי שירי ארץ ישראל היפה והטובה ועם זאת, המופע לא נכנס לנישה של "נוסטלגיה" או ערגה לימים שהיו, אלא העיבודים וההפקה המוסיקלית נשמעו רלוונטים לזמנים אלו, וכן במופע נכללו גם שירים מאלבומו האחרון של גאון הנושא שם המופע – "כביום היוולדי".
בתחילת הערב, עם עמעום אורות הבמה וכניסתו של כוכב הערב ל"משמרת הזמר" שלו, תשואות הכפיים מכל היציעים הוכיחו פה אחד למי יש פה יותר כבוד: כולם: נערים, צעירים בגילם וצעירים בנפשם, מלמלו בעל פה את מילות השירים, את קטעי המעבר המוסיקליים ולא חסכו בסופרלטיבים וקומפלימנטים גם בזמן ההופעה ( עם סיום שיר אחד, הפר את הס השתיקה קולו של מעריץ שצעק "אוהבים אותך יורם" ) .
גאון סיפק את הסחורה ולא הסתפק בלהתרפק רק על השירים: הוא שילב קטעי הומור ( בדיחות מוכנות ואף ספונטניות) , צמרר בסיפורים ממלחמת יום הכיפורים וסיפור גבורתו של רס"ן רועי קליין שקפץ על רימון והציל חיי אחיו לנשק ( ובשל מעשה הירואי זה הוסיפה תלמה אליגון בית נוסף ל"ארץ הצבי") , גולל סיפורים מאחורי השירים על נעמי שמר, חיים חפר, להקת הנח"ל, שלישית גשר הירקון וסיפורי ילדותו הירושלמית וסיפורים קומיים אודות אביו, משה דוד גאון ז"ל.
יהורם ביצע את השיר בתיאטרליות יתרה, שם את כבודה של הופעתו ותנועותיו על הבמה, לא פחות מביצועו את הטקסטים והלחנים, קומבינציה המזכירה מעט את השנסונרים הגדולים של אז, והשירים, אוח השירים, רצו בשרשרת שובת נפש ולבב: "יש מקום", "איפה את אהובה", "שמרי לי על המנגינה", "השר משה מונטיפיורי", "כמו חצב", "לא נפסיק לשיר", "רוזה", "כל הכבוד", "כביום היוולדי", "תן לי כח", "איילת אהבים", "אל תשטה באהבה", "אישה חפשייה", "אלף נשיקות" ומה לא?
מופע מצוין המשלב מוסיקה נהדרת, הומור ואנקדוטות מעניינות אודות הקריירה הענפה של סנדק הזמר העברי – מומלץ בחום!
