מאת אלעד דהן, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל את "מרכז רימון – מומחים בטיפול פסיכולוגי" בפריסה ארצית https://www.rimonclinic.com
מחקר חדש שפורסם בחודש מרץ 2019 ונערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג', בדק דפוסי התקשרות של ילדים מאומצים להוריהם בשלושה סוגים של משפחות ומצא שילדים להורים הומוסקסואלים, פיתחו דפוסי התקשרות בטוחים כמו במשפחות הטרוסקסואליות ואף יותר. או במילים אחרות – גברים מסוגלים למלא את תפקיד המטפל העיקרי עבור ילדם בדיוק כמו נשים.
תיאורית ההתקשרות – תיאוריית ההתקשרות היא תיאוריה בפסיכולוגיה שפותחה על ידי ג'ון בולבי בשנים 1969 – 1982 יחד עם מרי איינסוורת', שותפתו. התיאוריה מתבססת על ההנחה שלכל תינוק ישנו צורך אנושי בסיסי ומולד ליצירת קשר עם הדמות המטפלת המרכזית. הקשר הזה הכרחי וחיוני להתפתחות בריאה של התינוק ומשפיע על סקרנותו, על קשריו עם העולם, על תפיסתו את עצמו ועוד. לאורך שנות חייו הראשונות וכתוצאה מדפוס היחסים של התינוק עם דמויות ההתקשרות המשמעותיות בחייו, יתפתחו דפוסי ההתקשרות שלו והם ישפיעו על קשריו גם בהמשך חייו ועד בגרותו. בולבי ואיינסוורת' וממשיכיהם דיברו על 4 דפוסי התקשרות בסיסיים:
התקשרות בטוחה – הביעו רצון בקשר, נהנו מהקשר והפיקו ממנו
התקשרות חרדה אמביוולנטית – מאופיין ביחס אמביוולנטי לדמות המטפלת, רצון לקשר וחשש ממנו במקביל.
התקשרות חרדה נמנעת – תינוקות שנראים עצמאיים, אך מגיבים באדישות לדמות המטפלת, קשור לחוסר בטחון בנגישות הדמות המטפלת ונוכחותה
התקשרות לא מאורגנת – תגובות לא עקביות המאופיינות בחרדה והמנעות כלפי הדמות המטפלת
המחקר התמקד בהשוואה בין משפחות של אבות הומוסקסואלים (30 משפחות), אמהות לסביות (29) וזוגות הטרוסקסואלים (38).
מחקרים קודמים הוכיחו שילדים לזוג אמהות לסביות צפויים לחוות התקשרות רגשית תקינה ולפתח מערכות יחסים בריאות באותה רמה של ילדים למשפחות עם זוג הורים הטרוסקסואלים. במשפחות לאבות הומוסקסואלים, מלבד העובדה שההורים הם בני אותו מין, המטפל הראשי הוא גבר ולכן החוקרים טוענים שלא ניתן להניח שההשפעה על התקשרות הילדים תהיה זהה. במחקר הנוכחי מתבססים על תצפיות, שאלונים וראיונות שנערכו במשפחות מאמצות בשתי נקודות זמן: לפחות שנה לאחר האימוץ כאשר הילד בגיל 4-8, ומספר שנים לאחר מכן כאשר הילד בגיל 10-14. לא היו הבדלים משמעותיים במאפייני ההורים בין כל סוגי המשפחות, אך כן נראה שאבות הומוסקסואלים נוטים יותר לאמץ ילדים בנים ובגיל יותר מאוחר בהשוואה להורים הטרוסקסואלים.
החוקרים הניחו בתחילה שלא יהיה הבדל משמעותי בין סוגי המשפחות בארבעה סוגי התקשרות שנבחנו, אך בשלושה מתוכם התוצאות הצביעו על שוני. נראה כי במשפחות לאבות הומוסקסואליים התא המשפחתי מתפקד בצורה בריאה יותר והילדים הראו רמה גבוהה של התקשרות בטוחה-עצמאית (secure-autonomous attachment) יותר מאשר במשפחות להורים הטרוסקסואלים. בנוסף ילדים לאבות מאמצים הומוסקסואלים הראו רמות נמוכות של היקשרות חרדה (preoccupied attachment) והיקשרות לא מאורגנת (disorganised attachment). ככל הנראה התוצאות הללו נובעות מכך שעבור זוגות גברים הומוסקסואלים רבים, אימוץ הוא האופציה הראשונה אליה הם פונים. לעומת זאת זוגות של אמהות לסביות או הורים הטרוסקסואלים פעמים רבות פונים לאפשרות הזו לאחר קשיים או בעיות מסוימות, מה שעלול להשפיע על התפקוד שלהם כהורים. באופן כללי נראה שילדים שהראו קשיי הסתגלות בתקופת הבדיקה הראשונה חוו קשיי התקשרות גדולים יותר בהמשך, ללא קשר לסוג התא המשפחתי.
המחקר הזה מחזק את ההבנה ההולכת וגדלה שזוגות הומוסקסואלים יכולים לבנות תא משפחתי מוצלח ושגברים מתאימים להיות המטפל הראשי באותה מידה כמו נשים.
איך אפשר לעזור לילדים מאומצים להסתגל טוב יותר ולהרגיש בטוחים יותר?
ילדים מאומצים ובעיקר כאלו שאומצו בגיל מבוגר חווים קשיים רבים יותר לעומת ילדים שגדלו בסביבה עקבית אחת, אם עקב בעיות התנהגות, בעיות התפתחותיות או קשיים רגשיים. עבור ההורים המאמצים ההתמודדות עם בעיות התקשרות יכולה להיות קשה במיוחד. הצבת גבולות ברורים והקפדה עליהם יכולים להגביר אצל הילד את תחושות חוסר האמון, החרדה והבדידות. הסוד הוא לנסות למצוא את האיזון שבין הקפדה על משמעת וגבולות לבין התנהגות שמשדרת אמון ובטחון רגשי במערכת היחסים. זהו לא דבר שקל לעשות, אך יש כמה עצות פרקטיות שאולי יכולות לעזור:
התאימו את הציפיות שלכם – התמודדות עם קשיי התקשרות בפרט וקשיים רגשיים בכלל יכולה להיות תהליך ארוך וממושך שמצריך סבלנות ואורך רוח, חשוב שתדעו להתאים את הציפיות שלכם מהילד ומעצמכם. ציפיות לא מותאמות עלולות להוביל לתסכול רב ולכעסים מיותרים. נסו למצוא אנשים שעוברים חוויה דומה לחלוק איתם את הקשיים, גם קבוצת תמיכה או ייעוץ מקצועי יכולים לסייע.
גבולות – כבר מההתחלה חשוב להציב ציפיות וגבולות ברורים בבית. שימו לב שהם מתאימים לילד כמובן, גם אם נדמה לכם שהוא בוגר מספיק לפעמים יש צורך לעשות זאת בהדרגתיות. צפו לכך שהילד יבחן את הגבולות שלכם. השיטה היא עקביות, היו עקביים בתגובות שלכם ובגבולות שאתם מציבים. מאד מאד חשוב להציב גבולות ברורים, שהתוצאות לאי עמידה בהם גם כן ברורים, הקפידו לא להגיב באימפולסיביות ונסו לחשוב מראש או לאחר מעשה כיצד תרצו להתמודד עם אי העמידה בגבול. בנוסף מאד חשוב שהגבול או התצואה בעקבות אי עמידה בגבול תהיה מתוך כעס או פגיעות. במידה ואתם מרגישים פגועים כועסים או נעלבים מהתנהגות הילד, התרחקו מהסיטואציה, נסו לבחון אותה ממרחק רגשי, אם אתם מתקשים, העזרו בחבר או בן/בת זוג.
נסו לצפות מראש את צרכי הילד וקחו בחשבון שככל הנראה יש דברים רבים שהוא לא למד ולא חווה לפני שהגיע לביתכם. היו סבלניים ונסו להתייחס לקשיים שהוא חווה כחלק מהתהליך ובצורה חומלת. זיכרו שהוא הגיע ממקום מאד לא בטוח וביטחון ויציבות הם מה שהוא בעיקר צריך.
זכרו שהרבה פעמים גם ברגעי כעס ותסכול הומור ורוח שטות יכולים לשפר מאוד את האוירה.
ובכל מצב בו אתם מרגישים קושי, חשוב מאד להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום. התמודדות עם ילדים מאומצים ועם המטען שהם מביאים עימם בדרך כלל, מאתגר מאד ורק טבעי להרגיש לעיתים חסר אונים וחרדה, אך חשוב לדעת שאפשר וכדאי לבקש עזרה מגורמים מוסמכים.
אלעד דהן הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל את "מרכז רימון – מומחים בטיפול פסיכולוגי" בפריסה ארצית https://www.rimonclinic.com
