איך לומדים שירה? בשביל משימה כה חשובה מומלץ לנסוע עד לירושלים כדי ללמוד מהטובים ביותר. לכבוד שבוע הספר: ב"מקום לשירה" מנדבים לנו עשרה טיפים למי שחולם להיות משורר
לכולם ברור מדוע צריך ללמוד על מנת להיות עורך דין, רופא או מהנדס – אבל האם יש צורך בלימוד שירה על מנת להיות משורר? האומנם אפשרי, באמצעות הלימודים הנכונים, להיות נתן אלתרמן של ימינו? להבריק כמו לאה גולדברג? לרגש כמו תרצה אתר? או ששירה לא ניתן ללמוד, היא בגדר "אם יש לך את זה – יש לך את זה", ולא יעזרו שום לימודים?
בירושלים מאמינים ששירה היא אקדמיה לכל דבר, שניתן ללמוד אותה ואת הרקע שלה ולזכות בהשראה ממי שכבר עשה זאת לפניהם. לטענתם, מי שלומד שירה ייהנה מיתרון להיות משורר על פני אלה שלא למדו. לפני 17 שנים הוקם "מקום לשירה", בית הספר לאמנויות המילה, שם מעבירים שיעורים, סדנאות והשתלמויות לסטודנטים המבקשים להרחיב אופקים בתחומי הכתיבה ואף להתפרנס מהמקצוע התובעני והלא פשוט. "למשל, קיימת אצלנו סדנת מעשית לכתיבת שירה", מספרת נועה שקרג'י, מנכ"לית משותפת ומשוררת בעצמה. "בסדנה נתחקה ונחקה את הדגמים המוצלחים והמצליחים ביותר של כתיבת שירה בכל הזמנים ובכל המקומות, מנתן אלתרמן ויהודה עמיחי, ועד אלן גינסברג ופרננדו פסואה, ודרך אלה נלמד להכיר ולשכלל את מלאכת השיר שלנו".
"גם סדנת שירים מושרים עשויה לסייע למי שמחפש להתקרב לתחום", מרחיב גלעד מאירי, מנכ"ל משותף ומשורר (זוכה פרס ראש הממשלה), שהוציא באחרונה ספר שירה נוסף בשם "סונט לבגט". "בשיעורים נלמד את עיקרי הז'אנר דרך קריאת טקסטים של משוררים מובילים בזמר העברי, בהתמקדות בתכנים, ביחסים בין טקסט למוזיקה, רובדי שפה ופיתוח שמיעה".
המשוררים המצטיינים זוכים בין היתר בהוצאת ספרי שירה במימון המקום, ועד כה הוצאו עשרות ספרים, בהם של משוררים מבטיחים (ומקיימים) כדוגמת אורית מיטל, ליאורה כהן, אלכס בן ארי, שי דותן, אוהד ובר, נועה ברקת ועוד. בנוסף, יוצא לאור כתב העת "ננופואטיקה" שבו משולבים שירי הסטודנטים, נערכות בו גם תערוכות שירה, תכנית שירה קהילתית בטלוויזיה ("שירה מכאן") ומאורגן פסטיבל ירושלים לשירה "מטר על מטר".
רגע לפני שאתם מבקשים להצטרף למערכת הלימודים, ביקשנו משקרג'י וממאירי לתת עשר עצות למי שחולם ללמוד שירה, ומתלבט אם לעשות את הצעד הדרמטי. הטקסט מנוסח בלשון נקבה אך מופנה גם למין השני.
- קראי ספרים.
לעתים נדמה שקריאת ספרים הפכה לפעולה בלתי טבעית. גם לרוץ 42.195 קילומטר היא לא פעולה לא טבעית בעולם של מכוניות, ובכל זאת אנשים רצים. רצים כדי לאתגר את יכולותיהם, לנקות את הראש, לפתח סיבולת. הירשמי לחדר הכושר של הכותבים וקראי. אם את לא רגילה לקרוא, התאמני בהדרגה: חצי שעה ביום, שעה ביום, ספר בשבוע, קלסיקות, ספרות מקור, מה שיצא בשנה האחרונה, ספרים עד 150 עמודים, מותחנים – מה שתרצי. את לא חייבת לקרוא כל ספר מהתחלה עד הסוף או לאהוב את הקריאה, אבל אם את מתכוונת לכתוב ספרים, קראי ספרים. קני ספרים. קני גם אם את לא קוראת מספיק, וגם אם יש לך ערימת ספרים שטרם קראת.
- היחשפי לשירה.
אל תוציאי לאור ספר שירה אם את לא אוהבת לקרוא שירה. אנחנו בעידן שבו יש הרבה פלטפורמות לכתיבה ולכותבות, אבל ספר שירה הוא הפלטפורמה המובהקת של המשוררת. אז אם את לא אוהבת לקרוא, חקרי את התשוקה לכתוב, אולי את לא רוצה לכתוב שירה, אלא מאוהבת בדימוי שלה.
- כתבי בעקבות מה שאת אוהבת לקרוא.
תרגישי בנוח לא לכתוב שירה שאת לא אוהבת, אפילו אם היא נחשבת לקלאסיקה או לרצינית. לדוגמה, אל תכתבי שירה לירית חידתית אם את אוהבת לקרוא שירה פרחחית. היי משוחררת דיו לכתוב בעקבות משורר אהוב ואל תפחדי מהשפעתו – גם תינוקות לומדים באמצעות חיקוי. לא ניתן לתרגל כתיבה מקורית, כמו שמתרגלים מוסיקה על ידי ביצוע של יצירות של אחרים – התרגול הוא על רטוב, יצירה נטו. לכן עדיף, בוודאי בראשית דרכך, ליהנות מההשראה של המשוררים האהובים עליך, שכנראה בעטיים התחלת לכתוב שירה. זה חיבור טבעי לכתיבה ולא מאולץ.
- אל תבוזי למה שאת לא מבינה.
הרי, אם את לא מבינה שירה מסוימת, זה לא אומר שהיא לא טובה או שזמנה עבר ואין מה להתעכב עליה. קראי שוב בעתיד, ההבנה כנראה תבוא. ועוד, אם את לא אוהבת לקרוא שירה מסוימת כדאי לקרוא משוררים נוספים שכותבים בנוסח דומה. לפעמים זה עניין מקומי ואולי משורר אחר יאהיב עלייך שירה שחשבת שאת לא אוהבת; ואולי ההפך הוא הנכון – אולי תגלי יבשת שלמה של משוררים הדוברים שפה זרה ואקזוטית.
- חשפי את עצמך.
הביוגרפיה היא חומר גלם ולא יצירה. מאורעות חייך הם סיפור חייך, אבל החיים עצמם הם לא שירה. שירה היא סיפור החיים שלנו, של כולנו כלשהו. חיים גורי נהג לומר ששירה היא הרגע שבו האישי הופך לאוניברסלי, ובספרות העולמית יש אינספור וריאציות על המשפט הזה, אבל המסר ברור: ביוגרפיה היא חומר גלם מצוין משום שהיא זמינה לך, ייחודית לך, ולכן יעילה מאוד. כדי להפוך אותה לשירה נדרש עיבוד רוחני, רגשי, אסתטי, מוזיקלי, ולבסוף סיפורך יכול להפוך לסיפור של כולנו. לצד הביוגרפיה, זכרי שיש עוד חומרי גלם מצוינים אחרים: אנשים ומקומות אחרים, סיפורים שלא קרו לך, סיפורים שלא את כתבת, מה שקורה במדינה שלך, הכלכלה, הפוליטיקה, המצב האקולוגי, ילדים מאומצים, טלוויזיה, תיאטרון, מחול – רשימה אינסופית. השתדלי לראות את העולם מכל מיני פרספקטיבות, זה יפתיע אותך, זה יאתגר אותך, זה יאפשר לך לכתוב ממודוס אחר ולהתחדש.
- היי אשת ספרות ולא רק משוררת.
למדי והתנסי בסוגות ספרותיות אחרות כגון, פרוזה, מחזאות, ספרות ילדים, תרגום, עריכה, ביקורת ועוד. האמונה הרווחת היא שמשוררת אמורה להיות משכילה, אולם על המשוררת להיות אף אשת ספרות במובן הרחב של המילה (כשם שגיטריסטית יכולה להיות מוסיקאית ולא רק גיטריסטית). הסוגות האחרות ישתלבו בשיר, ישבחו אותו ועוד: באתנחתות שבין שיר לשיר, סוגות אחרות יישמרו על מגע יצירתי עם המדיה הכתובה ויעניקו לך קוראים נוספים. זה אך טבעי בעידן המולטי – מולטידיסיפלינרי, מולטיטסקינג, מולטיסיסטם שמרי על זליגה מעשירה תכנית וצורנית בין סוגי מדיה ואמנויות לתוך שורות שירתך (וראו את פ.ג.לורקה, חיים גורי, ישראל אלירז ועוד רבים אחרים שעסקו במספר סוגות ואמנויות).
- בקשי משוב על השירים הטובים ביותר.
מבין שלל הטקסטים התקועים שלנו, יש נטיה לתת למורה, למנחה, למשוב קבוצתי ו/או אישי, דווקא את הטקסט שאנו תקועים עמו זמן רב. למעשה, המנחה לא יכולה לעבור על כל הטקסטים שלנו ולכן זה בזבוז להיתקע שוב על אותו טקסט לא מגובש: עדיף לתת לה את הטקסט שאנו מאמינות שהוא הבשל ביותר. במצב דברים כזה יש סיכוי שהמנחה תוכל לתת עצות ממוקדות, העריכה תסתיים בזמן סביר וכושר האבחנה שלך ייבחן הלכה למעשה; כותבות בראשית דרכן לא תמיד יודעות לומר מה מהמאגר הוא טקסט מגובש ומשוב על טקסט שאת חושבת שהוא מעולה יוכל לבחון את שיפוטך.
- פגשי משוררים, למדי מהם.
פני זמן לפגישות עם משוררים שאת מעריכה, שגרים קרוב אלייך, שדרכיכם מצטלבות באופן מסוים. הם לא ילמדו אותך שירה באופן ישיר, אבל תוכלי לנעוץ עיניים בספריה שלהם; למצוא שבוע אחר שבוע את אותו ספר פתוח על שולחן הסלון שלהם באותו עמוד, משום שהם עדיין קוראים אותו; הם ישאלו אותך לדעתך על משוררים חדשים וישנים ותוכלי לתרגל את העמדה והטעם הספרותיים שלך בקול; הם יספרו לך סיפורים עד שהרצפטורים שלך ייסמרו; יראו לך מזכרות מפתיעות ממשוררים אחרים; תלמדי על דלות החומר, על התלישות, על החשיבות והרצון להיות נקראים ומוכרים (זה חשוב לכולם. וזה בסדר וטבעי, אבל משום מה כולם מתביישים בזה). בפגישות האלו רשתות חברתיות נדחקות החוצה, אל תתעסקי בקהל ובהון של מערכת הקשרים שלך, תגלי את העולם כפי שהוא. היי נדיבה אליהם, סייעי אם צריך. בדרך כלל אומרים על המשוררים שהם רבים אחד עם השני, מריבות הן בעיתונים. בפועל, רובם משתדלים לעזור זה לזה; גם אם יוצאים 700 ספרי שירה בשנה, משוררים תמיד מצויים בסכנת הכחדה, זה טבענו.
- השתתפי בקהילה ספרותית.
השירה היא לא מגדל שן ולא שדות סמנטיים לנצח בלבד, אלא עולם חי של יוצרים, הופעות ומדיה. השירה קיימת גם בשכל, אך גם בגוף. השתלבות בעולם זה באמצעות התנדבות והפקה ספרותיות, ואולי בהמשך כפרנסה, מאפשרות לגוף לחוות את השירה דרך המפגש השלם במרחב ובזמן, ובעיקר דרך מפגש דינמי עם יוצרים וקהל. באופן הזה השירה נספגת בדם ובמקביל את נחשפת לקהילה אמיתית, לא מדומיינת. למעשה, זו הכנה מעשית לקראת הרגע שבו את תעלי על הבמה ו/או תזמי מופע ספרותי.
- שמרי על השירה כמו על ביתך.
אם את רוצה להיכנס לבית השירה, הוא כנראה לא כזה גרוע. כשאת נכנסת- זכרי שאת לא האחרונה שתיכנס, אין צורך להשמיד את הצירים – הדלת עובדת. אם השירה היא ביתך, שמרי עליה למענך, אבל גם למענם של אלו שכבר יושבים בסלונו, למען אלה שתקועים בפקק בדרך אליו. בסופו של דבר כל באי הבית הצפוף הזה נפגשים במטבח המשותף, במסדרונות הצרים, בכניסה לשירותים (וכמובן ביציאה מהם), ונאלצים לשוחח – לפנות מקום זה לזה.
ב-21 ביוני ייערך יום פתוח ב"מקום לשירה" (המערבים 9, ירושלים), פרטים בפייסבוק.
