צביקה פיק הוא דינוזאור בנוף המקומי, כזה שכבר שנים מתבוסס בתעשיית המוזיקה, שר מלחין מעבד ומפיק, אה, והוא גם בדרן. ביקורת.
שישי, ערב, הקהל שממלא את "זאפה תל אביב" מורכב מבני כל הגילאים שנוהרים לשמוע את צביקה פיק בהופעה חיה, האמת שמעולם לא הזדמן לי לראות את פיק בהופעה, וחברים שכבר היו הבטיחו חוויה אנרגטית, אז החלטתי לנסות.
פיק עולה לבמה באיחור אפנתי קצר, לבוש בשחור כשלצידו שלוש בנות מלוות ותזמורת המורכבת מ-5 נגנים. הוא מתחיל עם "מעלה מעלה" כשם המופע וגם מי שלא ממש רוצה לקום קם ומנענע את האגן, מייד אחרי מתחילה שרשרת להיטים של המאסטרו שמורכבת מ"מרי לו" בגרסה הארוכה למכביר, כולל צלילי הסינטיסייזר המוכרים ופיק שמלווה את עצמו על הקלידים, "דיוה", שיר הפריחה", "דם חם" ו"הרקדן האוטומטי". בין לבין הוא שוזר סיפורים אישיים, צוחק על עצמו ובעיקר נותן שואו כמו שהוא יודע לעשות.
בארסנל של פיק עשרות להיטים ותארים, נדמה שלמופע הזה הוא בוחר בעיקר את אלו שכתב לאחרים, הוא שר את "אין מדינה לאהבה" המצויין בביצוע מרטיט, במעבר חד הוא עובר ל"אני אוהב אותך לאה" וגורם לנשים באולם לדמוע, ואז חוזר ל"אהבה בסוף הקיץ" עם המשפט האלמותי שמסרב לגווע "העולם שייך לצעירים" והאולם עצמו רוקע.
במופע הנוכחי הוא אירח את מיכל אמדורסקי שהרגישה צורך להביא את בעלה הילדים וחברות של אמא שלה, היא עלתה לשיר כמה שירים ונשמעה בעיקר רע, חוסר הכריזמה שמתבססת בעיקר על הלוק לא עזרה במקרה הזה ואמדורסקי נשארה על במה גדולה כאישה קטנה קטנה ולא חשובה. חבל.
האורח הבא היה עוזי פוקס שממרומי גילו הרים את הקהל בביצוע מצויין ל"תחתונים וגופיות" ו"ילדונת" שהלהיבו את הקהל ששר איתו את כל המילים, הוא מסיים ומשאיר לפיק את הבמה שהיא כולה שלו.בכל זאת, פוקס הוא רק אורח.
אם תהיתם צביקה פיק לא זקוק לאורחים, הם בעיקר מעברים חולפים בין שיר לשיר, פיק מחזיק את הקהל במשך שעתיים, עובר במיומנות בין שיר לשיר, מטריף את הקהל וטורף בעצמו את הבמה, הוא מלא בכריזמה משופע בלהיטים ולא סתם הוא מחזיק קריירה של שנים בהצלחה. יש לו בהחלט סיבה.
