גם אחרי 30 שנה מאז האלבום ההוא, אדם(חיים כהן) מצליח לפרק את הבמה ולגרום למעריצות השרופות שלו מאז להזיל דמעות של התרגשות אגב דקלום כל השירים. ביקורת.
לפני 30 שנים זה קרה, המדינה כולה געשה כזמר צעיר וחתיך עם קול מחוספס פרץ לתודעה כשהוא שר את "אין מוצא". בין לילה הוא הפך לכוכב, כזה שאי אפשר להתקרב אליו באמת, הוא היה כוכב כמו שכוכבים אמורים להיות, הופעות טלויזונית, שערי מגזינים , מעריצות שרופות שמתעלפות בהופעות ואלבומים שנמכרים כמו לחמניות טריות. אבל אז הוא הוא החליט שדי. שלושה אלבומים מצלחים, שלל תארי מלוכה והמון מעריצות גרמו לאדם להבין שהוא רוצה להיחשב איכותי יותר, אז הוא עשה אלבום עם מתי כספי שכשל. אבל לא רק, שנות ה-80 חלפו עברו, המעריצות התבגרו, וכוכבים חדשים קרעו את הבמה ואדם נשאר מאחור. עם הבלורית , הקול המחוספס ועם ארסנל שירים שמזכיר לכולם שפעם היה פה כוכב ענק.
בישראל של שנת 2015 הרבה השתנה, אבל הזמן כאילו עצר מלכת בצהרי שישי, אז הופיע אדם ב"זאפה הרצליה" כשהוא מארח את דפנה דקל. את הבמה מעטרות המעריצות מאז, חלקן כבר נשואות עם ילדים שגם הגיעו איתן להופעה, אבל לכולם מכנה משותף אחד. סגידה לזמר שהעביר את שנות נעוריהן בהיסטריה גמורה.
אדם, עולה לבמה בדיוק בשעה היעודה, הוא עוטה על עצמו ג'ינס וטי שירט, מחייך את אותו חיוך קסום מאז, כאילו לא עברו שלושים שנים ופותח ב"דברים הכי פשוטים" השיר החדש שלו שמלווה את המופע הנוכחי. אדם של שנת 2015 הוא בדיוק אותו אדם מאז, הקול נשאר , הבנדנה עדיין מבצבצת מהכיס והחיוך הכובש עם הצ'ארם עומד במקום. הוא זוכר את כולן בשמותיהן, מפלרטט עם העיניים עם כל אחת מהן והעולם שלהן לפחות כך נדמה עוצר מלכת לשעה קלה.
הוא שר את כל הלהיטים המוכרים, "סוד" אין מוצא" נוסע רחוק" בלדה בין כוכבים", "ברוש", "ברחוב הנשמות הטהורות", "מצטער" ועוד, כל שיר הוא פנינה בארסנל הלהיטים שלו וזה מזכיר לקהל החם שעוטף אותו את התקופה ההיא. הן מדקלמות את השירים מריעות באהבה גדולה בוכות, צורחות, מצטלמות ומתחננות לעוד שירים, ואדם לרגע חוזר לתקופה ההיא, הרבה יותר מפוכח והאמת גם הרבה יותר מקצועי.
במהלך המופע עולה דפנה דקל לבמה ומבצעת שני שירים, דקל, שכבר שנים נעדרה מהבמה לטובת עולם הילדים מבצעת את "זמנים משתנים" האלמותי ואת "אחכה לך" אותו היא חידשה לאלבום שלה שיצא בשנת 1993, היא נשמעת מצויין, ונראה שהיא רעבה לחזור לבמה, השלב הבא הוא דואט משונה בין דקל אדם ורון רוזנפלד ל"מצטער" שם היא לא ממש מוצאת את מקומה ובעיקר עסוקה בלעשות ליפיסנג לפרקים, אבל כשהיא מחייכת הכל נסלח לה. אז מה.
אחרי שעה וחצי המופע מסתיים, המעריצות צווחות, אדם מחייך חוזר להדרן עם "נוסע רחוק" ומבטיח שהם יפגשו שוב. אחרי החגים כמובן.
