שלוה בן גל, בת-בלי-גיל, הייתה ועודה הכוהנת הגדולה של הפקות אופנה גרנדיוזיות, כשעל הדרך הוסיפה לרזומה שלה את הטייטל: סופרת: "חיים על המסלול" (נמכר בסטימצקי ואזל בן רגע – ט.ג.), מרצה, מנחה ובעיקר יזמית בלתי נדלית של רעיונות סובבי עולם הדוגמנות – האחרון שבהם: "קמבק הדוגמניות הבשלות".
למעשה, התחלת כקוסמטיקאית…
"בסוף שנות ה-80 במקביל לעיסוק שלי בקוסמטיקה, התנדבתי בויצ"ו. באחד מחוגי הבית שלהם יצא לי ככה פתאום: 'אני הולכת להביא לכם ים כסף'. תוך זמן קצר ביותר מכרתי 600 כרטיסים ל'נשף אופנה' – ובן לילה הפכתי לממציאת הז'אנר, שמשלב תצוגות אופנה עם שואו גרנדיוזי של רקדנים, אפקטים ושאר אלמנטים".
נקודת מפנה…
"עד אז לא היו דברים כאלה. יצרתי קשר עם להקות המחול הכי נחשבות: 'בת דור' ו'בת שבע', וקיבלתי מהן רקדנים ששולבו בתצוגות. ישר בתום התחרויות – קיבלתי את מלכות היופי – והשיא היה הפקה שנכנסה להיסטוריה של הז'אנר: '40 שנות אופנה מאז ועד היום' שחלקים ממנה תועדו בתוכנית הטלוויזיה הפופולארית דאז: 'בין הכיסאות'".
את מדברת על התוכנית עם סוניה פרס…
"רוצה את האמת? זה התחיל בחלום שהיה לי במהלך שנ"צ. חלמתי שאני עושה משהו שקשור להיסטוריה של המדינה. כשהתעוררתי, פשוט קמתי והלכתי אל סוניה פרס, שקיבלה אותי בחלוק פלנל אדום ואחרי שכיבדה אותי בקפה ותותים טריים – הלכה לארון שלה, שלפה את אחד הדגמים שלבשה בשנות ה-60 ומאז הכל היסטוריה".
היסטוריה ו… גם היסטריה…
"בדיוק, כשחזרתי הביתה באותו היום – חיכו לי מאות הודעות טלפוניות שהניבו 250 תצוגות אופנה בארץ ובחו"ל".
אין ספק, המינוח 'יש לה ביצים' מגדיר את שלוה בן גל. עם אפס ניסיון וגם קרוב לאפס בעו"ש – הבחורה לא הסתכלה ימינה-שמאלה אלא רק מעלה מעלה לעבר החזון (ע"ע החלום) שלה. היום, בדיעבד, היא מודה: "מאז שאני זוכרת את עצמי השאיפה הכי חזקה שלי הייתה 'להיות ראשונה בכל דבר'".
הפקות בסדר גודל כזה דורשות לוגיסטיקה ואסטרטגיה – זה לא למכור קרם לחות לעור יבש…
"מצד אחד השקעתי את כל נשמתי והכסף שלא היה לי, כשעל הדרך למדתי להתארגן על האנשים המתאימים. הפעלתי מערכת שבה אני הקדקוד והשאר עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב. גם למדתי לשתף פעולה".
נסעת עם ההפקות לחו"ל. ליגה שונה לגמרי מארץ ישראל הבתולית. לא הרגיש לך כמו לדפוק את הראש בקיר?
"התחלתי לקבל הזמנות משגרירויות ישראל, תצוגות ברחבי העולם, בין היתר בשגרירות ישראל בהודו, ארה"ב ואירופה. לא היה זמן לפחד. לשאלתך, אני לא הלכתי עם הראש לתוך הקיר – אני ריחפתי עם החלום לתוך הקיר".
ואז, כצפוי מנסיקה מהירה וגבוהה כל כך – נפילה…
"לא נפילה. שינויים, בדרך הטבע. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי בשדה התעופה מישהו שאמר לי בלי היסוס: 'תדעי לך שאני הולך לחקות אותך'. זה דרכו של עולם וזה בסדר".
ובכל זאת, היום את בסוג של קאמבק…
"זה קרה בעקבות מפגש נוסטלגי מדהים שעשה ירון מינקובסקי, מפגש עם אנשי מקצוע משנות ה-80-90 כולל מלכות יופי מן העבר, צלמים, עובדי במה – שאגב, 80% מהם עבדו אצלי בזמנו. המפגש הניב את פתיחת סוכנות הדוגמניות הבשלות שלי, סדר גודל רוית אסף, רוית ירקוני, לימור מגן וקרן מצקין (דוגמנית עבר ואשת נדל"ן בהווה – ט.ג) ועכשיו יש הרבה הפקות ותוכניות על הפרק".
אפרופו מלכות יופי ובקונוטציה לשם המדור – מה בין מלכות היופי של אז והיום?
"קודם כל, היום הנושא של מלכות היופי פחות שמיש כי מקפיאים אותן לשנה. בכלל, בזמנו גיל 17 לדוגמנית נחשב נועז ביותר והיום הן מתחילות כבר בגיל 14. בעבר זה לא היה רק היופי נטו – מלכה הייתה צריכה להיות גם אינטליגנטית וגם מענטש".
שמתי לב שהשיר שמתנגן במשיבון שלך הוא 'נו ריגרטס' של פרנק סינטרה. לך יש ריגרטס?
"לצערי לא. זה אולי לא טבעי אבל אני לא מצטערת על שום דבר, למעט העובדה שאיבדתי אנשים חשובים בחיי – הייתי חוזרת על הכל מחדש".
